"פסח זה, השני במדינת ישראל, בא אלינו בשעה שהמדינה נאבקת קשה על קיומה הכלכלי. משטר ה'צנע' שישלוט בחג זה ברוב בתי ישראל הוא תוצאה של המשימה הכבדה שדורנו הטיל על עצמו - קיבוץ הגלויות במהירות המקסימלית. תוספת רבבות עולים מדי חודש בחודשו, והצורך וההכרח לקליטת הרבבות הנוספות המתדפקות על שערי הארץ, קובעות הרבה מאוד את רמת החיים ביישובים הוותיקים. אנחנו מתחלקים עם האחים העולים ב'יש' המועט שהספקנו ליצור. אנו מקטינים את מנותינו, כדי שגם אחרים יקבלו מנה מספקת. השנה אנו מקיימים את הדברים כפשוטם: "כל דיכפין ייתי ויכל". השלטון קובע השנה את חלוקת המנות במידה שתספקנה לכולם. לא יהיו רעבים בפסח זה במדינת ישראל, אם כי גם שבעים לא יהיו הרבה".
מאיר אור, קיבוץ טירת צבי, 1950
עתה, משהגענו זה מכבר אל המנוחה והנחלה, ומשעה שה"יש המועט" שלנו כבר לא כל-כךמועט, על אחת כמה וכמה עלינו החובה לדאוג "שגם אחרים יקבלו מנה מספקת".
מי ייתן ונזכה שכבר השנה ישוב ויקבע השלטון את "חלוקת המנות במידה שתספקנה לכולם".
נמשיך ונעמול יחדיו בהנחלת ערכי השוויון, החירות והשיתוף, שהם הם התשתית הלאומית שנוצרה אי אז, שם במצרים.
לשנה הבאה (לא רק בעיר-הצדק, אלא אף) במדינת-הצדק הבנויה!
"פסח זה, השני במדינת ישראל, בא אלינו בשעה שהמדינה נאבקת קשה על קיומה הכלכלי. משטר ה'צנע' שישלוט בחג זה ברוב בתי ישראל הוא תוצאה של המשימה הכבדה שדורנו הטיל על עצמו - קיבוץ הגלויות במהירות המקסימלית. תוספת רבבות עולים מדי חודש בחודשו, והצורך וההכרח לקליטת הרבבות הנוספות המתדפקות על שערי הארץ, קובעות הרבה מאוד את רמת החיים ביישובים הוותיקים. אנחנו מתחלקים עם האחים העולים ב'יש' המועט שהספקנו ליצור. אנו מקטינים את מנותינו, כדי שגם אחרים יקבלו מנה מספקת. השנה אנו מקיימים את הדברים כפשוטם: "כל דיכפין ייתי ויכל". השלטון קובע השנה את חלוקת המנות במידה שתספקנה לכולם. לא יהיו רעבים בפסח זה במדינת ישראל, אם כי גם שבעים לא יהיו הרבה".
עתה, משהגענו זה מכבר אל המנוחה והנחלה, ומשעה שה"יש המועט" שלנו כבר לא כל-כך