עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלים שוות
 

מלים שוות

אברהם שרון, 7/4/2011

 

הפוך, גדול, חזק, רותח. וכשמתמלאות, אחת לאחת, כל ארבע משאלות הקפה שלי - אני קרוב מתמיד להאמין באלוהים

 

כבר לא בית משותף.

אנחנו, החברים בקיבוצים המופרטים, ממשיכים להתגורר במקום שהיה לפנים בית משותף. הוא אינו כזה זה מכבר. אף שאנחנו ממשיכים לשלם מסים לוועד הבית, בכך מתמצה חובתנו כלפיו. כל השאר - לשיקולנו. כאשר אני משוחח עם חבריי בקיבוצים שיתופיים, אני מתקשה להסביר את השינוי המהותי שחוללה ההפרטה לא רק בפועל, בנושאים שניתנים למדידה, אלא בעיקר בשינוי שמורגש באוויר ובאווירה. זה טוב? זה רע? לא זו השאלה; לא זו הברירה. נראה לי שהשאלה האמתית שאמורה להישאל היא, לא מתי קיבוץ מפסיק להיות קיבוץ שיתופי אלא מתי הוא חדל להיות קיבוץ.

 

שלב השאלה הזהה

במקום שאין מה לחפש בו, אין גם מה למצוא. לפעמים, כאשר אני שואל 'חוזרי צבא' האם הם מתכוונים להישאר בקיבוץ, תשובתם שואלת 'מה יש לי לחפש כאן?'. זו לא תשובה - זו התרסה. זה תיאור מצב. זו תובנה. זו לא תשובה, כי אין משמעות לשאלה. זו לא תשובה - זו מראה חדה וחלקה, המשקפת את כל מה שהיה ואיננו עוד.

 

חורף חריף

בתפר שבין הסתיו לבין החורף, אימא הייתה החזאית התורנית הקבועה שלי. מדי שנה, בתפר שבין שתי העונות, הייתה לה משפט קבוע. "תיקח סוודר, כבר חריף בחוץ". לעולם כבר לא אוכל להגיד לה שלא רק בחורף חריף בחוץ אלא בכל אחת מארבע העונות - עונה-עונה וחריפותה.

 

עם ישראל חי בר

שבת רגילה בסוף החורף, טיפה לפני האביב. מרכז בילויים וקניות. מאות בליינים גודשים את מתחמי האוכל. רעבים. הם לא אכלו מהבוקר. משחרים לטרף. פקועי סבלנות, מרוטי עצבים. אין להן זמן. הם ממהרים. אני מביט על הסביבה הלכלוכית. פועלת ניקיון, עולה ממדינות חבר העמים, כמעט קשישה, שפופה, שחוחה, מתכופפת להרים נייר. יוצא לה רעש. העיניים ננעצות בה כמלתעות. נשמע רעם צחוקים. היא מתרוממת לאט, תקופת-כאב. עם ישר אל חי בר.

 

אלי

אלי נצר מקיבוץ דליה הוא משורר נפלא ועורך בחסד. הוא חכם ורגיש. כמורה הוא לימד בעיקר את שאהבה נפשו. וכך כרך באהבתו גם אותנו, עד שהתאהבנו. מוזר, משעשע, אבל אני זוכר אותו בעיקר הודות למשפט אחד, שעליו חזר כל פעם כשנאלץ להוציא מי מאתנו מחוץ לשיעור. הוא פנה אל התלמיד המועד להוצאה מהכיתה, פנה אליו בשמו, ואמר לו "תסגור בבקשה את הדלת מבחוץ". הוא עשה זאת בחן, בהומור, מעודן עד דק. גם מי שהוצא מהשיעור יצא ממנו עם חיוך.

 

סינית

מזה חודש אני רואה בראש תיבת הדואר האלקטרוני שלי (הנני כאן: avsh52@gmail.com) הודעה על רקע אדום וזו לשונה: "אזהרה: אנו סבורים שלאחרונה בוצעה גישה לחשבון שלך מ: סין (123.53.80.197)". סוף ציטוט, תחילת חיבוט: מה יש לסינים לחפש אצלי? מה הם יכולים ללמוד מהחשבון שלי. על הרגלי הגלישה? על הבדלי הגישה? חצי הנחמה שבה אני מתנחם על פריצתם אל חשבוני היא זו: עברית בשבילם היא סינית.

 

קריאה בקפה

הפוך, גדול, חזק, רותח. וכשמתמלאות, אחת לאחת, כל ארבע משאלות הקפה שלי - אני קרוב מתמיד להאמין באלוהים..

 

שורה תחתונה

החיים גדולים. אנשים קטנים. החיים קלים. אנשים קשים.

נכתב בתאריך
7/4/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו