עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אז מי אנחנו?
 

אז מי אנחנו?

מאת יזהר בן נחום, 6/4/2011

 

בית קמה שייך לסיווג של "קיבוץ עם הרחבה", אבל כשמספר תושבי ההרחבה הוא פי ששה ממספר חברי הקיבוץ והקיבוץ עצמו נשאר שיתופי, כל ההגדרות קורסות

 

לא קל להסביר לאנשים מבחוץ מה זה בית קמה. "אין חיה כזאת", אמר האיש שראה קרנף בפעם הראשונה. הניסיון האחרון שלי להסביר בכל זאת את החיה המוזרה הזאת נעשה ביום חמישי, 24.3. בחורה נחמדה בשם לירון נבחרה על-ידי המועצה האזורית שלנו לכתוב ולביים מופע חגיגי ל-60 שנות המועצה וכעת היא עוברת בין יישובי המועצה ואוספת אינפורמציה. 13 יישובים יש לנו במועצה - קיבוצים ומושבים, עם הרחבה ובלי, ישוב קהילתי אחד ויישוב דתי, שירש משק חקלאי משותף מקיבוץ שהתפרק, ממשיך לעבד אותו במשותף וביקש מהתנועה הקיבוצית להצטרף אליה.

 

לכאורה, גם בית קמה שייך לסיווג של "קיבוץ עם הרחבה", אבל כשמספר תושבי ההרחבה עולה פי שש או שבע על מספר חברי הקיבוץ והקיבוץ עצמו נשאר שיתופי, כל ההגדרות קורסות. "אולי פשוט תסתכלי סביבך", הצעתי ללירון. כשנכנסנו למועדון, ראיתי בו את איתמר, מנהל הרפת ואת חנה, מנהלת הגיל הרך. "מה זה פה?" תהיתי. "ישיבה של הרפת או של הגיל הרך?" הרפת שייכת לקיבוץ, מה שאומר של-80% מהיישוב אין קשר אליה. מצד שני, אף חבר קיבוץ לא עובד בה.

 

איתמר, מנהל הרפת, הוא חבר קהילת בית קמה, אבל ברפת הוא שכיר של הקיבוץ. חנה, מנהלת הגיל הרך, היא שכירה של הקהילה ואין לה שום קשר לקיבוץ. בהזדמנות זאת, ביקשתי מחנה ומכמה אמהות שישבו סביב השולחן העגול במועדון כשתינוקות בזרועותיהן, לעדכן אותי בדבר הלידות החדשות בקיבוץ (סליחה, ביישוב) בחודש האחרון. "יש כאן בין שתיים לשלוש לידות בחודש", סיפרתי ללירון "ואני, בתור עורך העלון, משתדל לא לפספס אף לידה". עורך העלון של היישוב, כמובן. לקיבוץ בית קמה כבר מזמן אין עלון וגם לא ועדת תרבות. "הבחור הזה", הסברתי ללירון והצבעתי על מוטי, שהסתובב בין המועדון לחדר האוכל ועסק במשימה לא ברורה ,אבל בוודאי חשובה, "הוא רכז הביטחון של היישוב וגם פעיל מרכזי בתרבות של היישוב, בהתנדבות." "ברור לך", אמר לי אחד מידידי, "שכל השילוב המוזר הזה בין קיבוץ שיתופי ליישוב קהילתי, גם אם כרגע הוא מצליח, חי על זמן שאול. הרי אם אין הצטרפות של צעירים למסגרת השיתופית, בסוף הטבע יעשה את שלו ואז יישאר יישוב קהילתי רגיל".

 

***

לפחות עם הקביעה שהטבע יעשה את שלו קשה להתווכח. גם אם התועלת היחידה של שימור החלק השיתופי בבית קמה היא לאפשר לאנשים שהגיעו לכאן צעירים והיום הצעירים ביניהם מתקרבים לגיל הפנסיה לסיים את חייהם בצורה יותר הומאנית מאשר בקיבוצים המופרטים, לדעתי זו מטרה ראויה בהחלט. על השאלה כיצד ייראה היישוב הקהילתי בית קמה לאחר תום הפרק השיתופי אין עדיין לאיש תשובה. היום אנחנו יודעים שבכל הנוגע לחיי הקהילה, אנחנו נראים יותר קיבוץ מהרבה קיבוצים. די היה לראות בשבועיים האחרונים את ערב השירה לזכרו של דן, את ה"קפה פרגולה" של המוסדניקים ואת מסיבת הפורים לילדים, כדי להשתכנע שלא מדובר ב"יישוב קהילתי רגיל". אפילו המחלוקת בנושא ארוחת הצהריים אחרי מסיבת הפורים עברה מבלי לגרום נזקים בלתי הפיכים, מקסימום חומר למחשבה והסקת מסקנות (אני מניח, שרוב קוראי העלון אינם יודעים כלל על מה מדובר וזו הוכחה נוספת לכך שלא קרה משהו חמור באמת).

 

כל הדברים היפים האלה קורים פה, כי קיבוץ בית קמה, שלא זכה להצלחה גדולה מבחינה כלכלית ודמוגראפית ונאלץ לפני 13 שנים להיכנס למהלך שהציל את היישוב וסימן את סופו של הקיבוץ, שמר לאורך כל השנים על הרבה דברים יפים שהועברו בהצלחה לקהילה שקמה כאן. כבר היום, חלק גדול מאותה פעילות מבורכת נעשה על-ידי אנשים שאינם חברי קיבוץ. השאלה הגדולה היא, האם, כמו שאומרים על תרופות הומיאופתיות (וגם לגביהן יש ויכוח אם זה נכון), תכונות יכולות להמשיך להתקיים גם אחרי שהגורם שיצר אותן כבר לא שם.

  

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
6/4/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו