עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלים שוות
 

מלים שוות

אברהם שרון, 31/3/2011

 

"למה יש כאן אנשים שנוסעים על קלנועיות שנשים עם עיניים כמו של יפניות נוהגות בהן", שאל הילד שרצה לדעת מה זה קיבוץ

 

מה זה קיבוץ

נפגשנו, באקראי, באמצע הסיבוב. הם חשו צורך להתנצל, אף שהיינו זרים להם באותה מידה של זרות שבה הם היו זרים לנו. "הילד רצה לראות מה זה קיבוץ", אמרה האם, בעוד ריח הזבל ניחוח חציר נידפים מן הרפת הסמוכה. געיית פרות הפרה את השקט. נעצרנו ושוחחנו מעט. בדרך אל הרפת הילד שאל אותם, הורים עירוניים צעירים, "למה יש כאן אנשים שנוסעים על קלנועיות שנשים עם עיניים כמו של יפניות נוהגות בהן". אני חושב שהחיוך שלי היה מריר, אולי חמוץ מתוק. לרגע, לפני שהשבתי מה שהשבתי, חשבתי: כדי להראות לילד מה זה קיבוץ מן הראוי להציע להם ביקור בארכיון.

 

שליט

אפשר לשחרר את גלעד שליט עוד לפני שאסיים לכתוב את הקטע הזה. כבר שנים שמהדהדת כאן אמירתו החלולה והנבובה של שר הביטחון, אהוד ברק, על כל מהלך "ראוי ואפשרי" לשחרורו. האם שחרורו ראוי? ודאי. אין ויכוח. האם שחרורו אפשרי? ללא ספק, גם אם יש ויכוח. ישראל צריכה ויכולה לשחרר את שליט משבי החמאס. אות הקלון הטבוע על מצחנו הקולקטיבי לא יימחה גם אם וכאשר הוא ישוחרר, הלוואי, באיחור משווע ובלתי נסלח, קל וחומר,חלילה, אם לא. החשש מפני שחרורם של הרוצחים שידיהם מגואלות בדם קרבנותיהם הוא חשש מובן וטבעי, אבל הוא חשש מפני הלא נודע. גלעד שליט חי, עד שלא יוכח אחרת. זו עובדה מוחשית, ודאית הסיכון סביר אבל לא ודאי. בין הסיכוי לבין הסיכון נמק שליט בכלאו, קרבן לאזלת יד מחפירה של ממשלה, אשר חולשת העומד בראשה היא המחסום היחיד שנותר בדרך לשחרורו של שליט.

 

הספר של יעל

קראתי שבחים מפליגים על ספרה של יעל נאמן (בת קיבוץ יחיעם) "היינו העתיד", ספר המתאר, בזיכרונות ובקטעי ארכיון, את החיים שלה ושל הקיבוץ בו נולדה בראשית שנות ה-60. עדיין לא קראתי אותו. טרם הספיקותי. זו הפעם הראשונה, טרם קריאה, שאני חש את יופיו של ספר לפני קריאתו בשיעור ובעצמה השמורים בי בדרך כלל להנאה שאני חש עם סיום קריאה בספר שמחסיר פעימה ומעתיק את הנשימה. אולי אף זה חלק מקסמו. כל העונג עוד לפניי.

 

חמי

חמי סל מעין שמר הוא אחד ממפיקי האירועים בכלל וממארגני ההפגנות הטובים בארץ. לפני שנים אחדות שלחתי לו מייל ובו הצעתי שיארגן הפגנת ענק למען שחרור שליט בכיכר רבין. הוא שאל אותי אם יש לי הצעות. ואז נפרמתי, סיב דקיק שכמוני, מחוט הקשר הרופף. לא ידעתי מה להשיב. הצעתי בעינה, תקפה ביתר שאת. חמי סל ודורון רוט, שהפיקו את העצרת המרהיבה לציון 100 שנות קיבוץ, בצירוף אנשים טובים אחרים, מסוגלים לקרוא ולהזעיק מאות אלפים לכיכר העיר. זה הזמן, אולי כבר טיפה מאוחר. חצי מיליון אזרחים שיפגינו למען שחרור שליט ויקראו לראש הממשלה להקשות ביצים ולאזור אומץ לב אזרחי לעשות את המעשה המנהיגותי החשוב ביותר בכל שתי תקופות כהונתו - לשחרר את שליט. זה בידיו. רק בהן.

 

יואל מרשק

יש דברים שיפה להן השתיקה, יש דברים שיפות להן המלים. לפעמים נדרשת רגישות להבחין בין יופי ליופי. לא תמיד צריך המצעד להרעים במצלתיים בתופים ובחצוצרות. יש שנכון וראוי לו ניגון אחר, זה שבו פורטים על כלי מיתר דקים. יש דרכים אשר כדי לסלול אותן אין צורך בבולדוזר או בשופל, די ברגליים קלות, בהליכה מתונה, בין טיפות המים לבין גצי האש, כדי לא להירטב, כדי לא להיכוות.

 

שורה תחתונה

החסד הוא שאר הרוח של הזכות.

נכתב בתאריך
31/3/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו