עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

110327_elisha_shapira.htm
 

גול עצמי

מאת אלישע שפירא, 30/3/2011

 

גם לנו ולמי שמייצגים אותנו חלק בשחיקת מעמדנו בקרקע. כמעט שלא החמצנו כל הזדמנות להזיק לאינטרסים הכוללים שלנו. תקענו גול עצמי

 

מדיניות הממשלות האחרונות והתנהלות הממונים על ישום המדיניות הקרקעית שחקו ושוחקים את מעמד המתיישבים בקרקעות. לצערנו, גם לנו ולמי שמייצגים אותנו חלק בשחיקת מעמדנו בקרקע. כמעט שלא החמצנו כל הזדמנות להזיק לאינטרסים הכוללים שלנו. האינטרסים הכוללים את צרכי הקיום והפרנסה ארוכי הטווח, יחד עם המטרות הלאומיות והמטרות ההתיישבותיות והחברתיות שלנו. על הצירוף הזה אמר לפני שנים רבות מאיר יערי, כי לנו יש "אינטרסים חזוניים".

 

הפקרנו את ציפור הנפש

 

לרצף שגיאות השנים האחרונות הצטרפה היוזמה התמוהה להקמת ועדה לבחינת מעמד החקלאים (ההתיישבות) בקרקע. במעמד החגיגי של ישיבת הממשלה בדגניה, לרגל שנת המאה, התבקשה הממשלה להקים ועדה שתדון ותגבש מדיניות באחד העניינים החשובים והיקרים לנו מכל - הקרקעות עליהן אנו יושבים. מי שהציע לכונן את הועדה ודאי לא העלה בדעתו שהרכב ועדת רוטקוף (יו"ר הוועדה) יהיה כפי שהוא נקבע. הוא לא העלה בדעתו שבוועדה לא יהיה כלל ייצוג להתיישבות מחשש לכאורה לניגוד עניינים. הוא לא העלה בדעתו שזו תהיה ועדת פקידים/מומחים והוא לא העלה בדעתו שוועדת השרים, שהייתה אמורה להנחות את הוועדה המקצועית, לא תקום בשלב זה. הוא לא העלה בדעתו שוועדת השרים בה היו אמורים "חברינו" ו"בעלי בריתנו" הפוליטיים לשמור על האינטרסים של ההתיישבות, ייתכן שכלל לא תוקם. מי שהציע להקים את הוועדה צריך היה להבין כי לתת לממשלה הזו, בהרכבה וברוח ההפרטות השולטת בה, לדון בציפור נפשה של ההתיישבות, כמוה כהתרת המחויבות ההיסטורית להסדר הקרקעות עליו קמה וחיה ההתיישבות לדורותיה. הדבר הדומה לציפור מהמשל הידוע שביקשה מהשועל לשמור על גוזליה.

 

הפרטה של נכס אסטרטגי

 

אך בכך לא די. באה הנהגת התנועה והגישה לוועדת הפקידים נייר שמשמעותו המלצה לפצל את המשבצת החקלאית הכוללת. לאחר מבוא כללי ואמירות חשובות (ונכונות) על משמעות האחיזה בקרקע, מדובר שם על חוזה חכירה אחד, במסגרתו תפוצל המשבצת הכוללת ל"קרקע חקלאית" ול"קרקע עירונית". כך כתוב שם בפירוש: "קרקע עירונית". על פי נוסחה זו ייחשב השטח עליו ניצבים בתי המגורים שלנו, בתי הילדים, מבני הציבור, כל מה שמכונה "שטח המחנה", ל"קרקע עירונית" לכל עניין ודבר. הכל בדרך להפרטה הכוללת של הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שבידי האגודות השיתופיות. הכלי היותר חשוב שבידינו כדי להבטיח לאורך זמן את השפעת האגודה על הרכב אוכלוסיית הקיבוץ ועל אורחות חייו. אך בכך לא מסתיים הנזק. מי שמאמין שלאחר הפרדת ה"קרקע עירונית" מהמשבצת הכוללת, גם אם תעוגן ההפרדה בחוזה חכירה אחד, יימשך הכל כפי שהיה, חי להבנתי באשליה. התקווה שנמשיך להחזיק את האדמות החקלאיות על פי כללי "המשבצת הכוללת" ו"הנחלות" ההיסטוריות, עשויה להתגלות כתקוות שווא. הדבר לא יוכל להתקיים לאורך זמן.

 

אחרי הכל, אם רוצים להיות "כמו כולם", אז למה שדווקא אנחנו נהיה פטורים מחובת המכרזים על שטחי הפלחה והמטעים? אם מותר לחברי הקיבוצים לשווק את שטח המגורים כ"קרקע עירונית", למה אסור לתושב בית שאן להתמודד בתנאים שווים, במכרז פתוח, על האפשרות לעבד את חלקת השדה הסמוכה?

 

ערעור היסודות של הבית

 

הנהגת התנועה משתבחת בהסכם החדש המאפשר תושבות מוגבלת בקיבוצים, עליו חתם לאחרונה מנהל מקרקעי ישראל. עניין שעם כל חשיבותו הוא שולי מול הסדר ה"משבצת הכוללת" ו"שיטת הנחלות", שהן אבני היסוד של אחיזתנו בקרקע. יוזמת התנועה לפצל את המשבצת הכוללת ולהתייחס לחלקה כאל "קרקע עירונית", מערערת את היסודות הללו עד כדי סיכון הבית כולו. כל זה נכון לא רק לקיבוצים השיתופיים, הוא נכון לכל הקיבוצים וחבריהם. גם מי שרוצים לשייך את הדירות לחבריהם יכולים לעשות זאת על בסיס "הנחלות ומשבצת הכוללת", המוחכרת לאגודה השיתופית בחוזה לדורות. אפשר לעשות זאת בדרך של "שיוך חוזי", ללא פיצול המשבצת, ללא פרצלציה וללא שיוך קנייני של המגרשים והדירות.

 

הפעם זו לא ירייה לעצמנו ברגל, זו ירייה בלב.

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
27/3/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו