עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלים שוות
 

מלים שוות

אברהם שרון, 17/2/2011

 

אדישה החיטה הצומחת שוב, למעבדים את האדמה, למאבדים אותה לידי של זרים, למוסרים אותה לחוכרים וצמיתים

 

החיטה צומחת שוב

אכן, יפה היא צמיחתה. אבל לא שלנו היא, החיטה. אחרים מעבדים את השדה שבו היא צומחת. זרים. שכירים. צמיתי החוכרים אותו. היא יפה כתמיד, נושאת משך הזרע, מזהיבה. חומר הגלם של לחם החיים. אדישה למעבדים את האדמה למאבדים אותה, צומחת לה החיטה, שוב, כבימים ימימה, ממשיכה להניע את מעגלי החיים, את מחזוריות הטבע. את היופי. בזריחת השמש ובשקיעתה, ביופי האפור-כתום של דמדומיהן, מעלה שיבולים ותמיהות.

 

חדר האוכל

יותר מכל, מה שמפתיע לא מעט מחבריי העירוניים בהפרטת הקיבוץ הוא סגירתו של חדר האוכל והעדר כל ארוחות וכל פעילות בו. איך עשיתם את זה לעצמכם, הם שואלים בפליאה. לא הפרטת העבודה, לא החורים הגדולים ברשת הביטחון הנפרמת, לא הפערים הגדולים, הטבעיים, הבלתי נמנעים, המובנים בשיטה שאותה אימץ לעצמו הקיבוץ כשהפריט עצמו לאי-דעת. לא. לא דבר מאלה. מה שמוזר ולא ייאמן כי ייתכן לדעתם הוא סגירת חדר האוכל. איך עוללנו זאת לעצמנו. מה, השתגענו? אין לי הסבר לכך, אני רק מדווח על כך.

 

הסבון בכה מאוד

יותר מכל אני זוכר את המקלחת המשותפת בקיבוץ בשל שני דברים: סבון ומכנסיים. קשה היה לתפוס את שארית הסבון שמישהו השאיר - רבים שכחו להביא אתם מהבית - מבלי שיישמטו, ישר לחור הביוב. אני זוכר את המקלחת גם בשל מכנסי הגי'נס הראשונים שלי (כלומר, שהיו אמורות להיות שלי), מכנסיים שאחותי קנתה לי, לבקשתי - מה כבר ביקשתי - בלונדון. חדשים, מקופלים, עם תו המחיר עליהן, הנחתי אותם על הדרגש. נכנסתי להתקלח. כשיצאתי הם לא היו שם. זיכרון משעשע, זיכרון עצוב. הגניבה הממה והסעירה אותי. לא האמנתי כי מישהו יעז "לקחת" (באותם ימים חשבתי שגניבה היא רק מלה במילון) משהו שאינו שלו. נזכרתי במקלחת, כאשר לפני שבועות אחדים שאל אותי מישהו, שכנראה חזר ממסע בין-כוכבים. האם יש עוד בקיבוץ מקלחת משותפת. השבתי לו, בעודי שואל עצמי היכן מכבסים כיום, כשהמכבסה סגורה את הכביסה המלוכלכת, שלא זו השאלה שהיה אמור לשאול אותי השואל, אלא האם יש עוד קיבוץ.

 

החזייה של נ.

נרעשים מהגילוי עמדנו משתאים נוכח תא הבגדים של נ., אשר מתחת לערמת המכנסים והחולצות שלה גילה ע. ועורר בגילויו את קנאת המחפשים, את החזייה הראשונה בכיתה, זו אשר על-פי שמועות ניתנה ל–נ. שבוע לפני מציאתה. שמועות עושות להן כנפיים. כמו, להבדיל, שקרים, אין להן צורך ברגליים. כך, באחת, הפך תא הלבשה פשוט לאי המטמון. עם גילויה, לא היה אפשר עוד להתכחש לה. כשהוא שיתף אותנו בגילוי התקבצנו כולנו ועמדנו נוכח פלא הבריאה. פתאום, באחת, כשקיבלנו הוכחה מוחשית, חושית, נשית, לכך שהיא לובשת כבר את זה, כולנו התגברנו. אחר כך, בלילה, היו לילות, באו ריר וחלומות והפכו את הכול להזיות.

 

יש זמן לתקן

גם ספירה לאחור סופרים לפנים קדימה. יש עתיד, גם אם קצוב. גם אם מוגבל. יש פרק זמן שבו ניתן לעשות, לשנות, לתקן. לא הכול אבוד.

 

נכתב בתאריך
17/2/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו