עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אהוד והפליטים, היום שאחרי

אהוד והפליטים, היום שאחרי

מאת דני גוטוויין, 18/1/2011

 

מבנה הכוח הקיים במפלגת העבודה הוא זה שהצמיח את ברק ותעתועיו. כעת על עמיר פרץ להמשיך ולפלג את שנותר מהסיעה ולבנות גרעין למפלגה סוציאל-דמוקרטית

 

המקלט המדיני שמצא אהוד ברק אצל בנימין נתניהו, הוא סיום הולם לאיבוד העצמי לדעת אליו הוביל את מפלגת העבודה בשלוש השנים האחרונות. הדרך שבה הפך ברק את המפלגה לגרורה כלכלית ומדינית של הליכוד, והאופן שבו הפך ממנהיג ל"אהבל" ולפליט פוליטי, הן למרות העלבון משל לעקרותו של השמאל בכלל - העבודה, מרצ וחד"ש. כפי שכתבתי בזמנו השמאל הפך למקבץ רסיסים סקטוריאליים, שככל שנענו לרוח הזמן הניאו-ליברלית ואימצו את הגיונה, כן התרחקו מן הפוליטיקה הסוציאל-דמוקרטית, איבדו את אחיזתם בחברה והפקירו אותה לימין.

 

כעת מתבקשת השאלה מה לעשות. יש כמובן קסם בהנחה כי ניתן יהיה להילחם "מבפנים" על בנייתה של מפלגת העבודה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, אלא שבתנאים הקיימים הדבר נראה חסר סיכוי. בהודעת ההתפלגות שלהם המליצו הפורשים לנשארים בעבודה לפעול "למימוש החזון של מפלגת העבודה כמפלגת שמאל סוציאליסטית לוחמנית".

 

הצעה זו היא גלולת הרעל האחרונה של אהוד והפליטים לעיקורה של הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית. העבודה נשלטת על ידי מתפקדיהם של בנימין בן-אליעזר ועופר עיני, שנתנו את חסותם לברק ולמדיניות ההפרטה של נתניהו. גם הטוענים לכתר היו"ר, יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן, הוסיפו לשבת בממשלת נתניהו ופרט למחאות רפות נשאו באחריות מיניסטריאלית למדיניותם של נתניהו וליברמן. בלשון אחרת, מבנה הכוח הקיים במפלגת העבודה הוא זה שהצמיח את ברק ותעתועיו, וכל עוד מבנה הכוח הזה נותר בעינו הסיכוי "לשנות מבפנים", נמוך.

 

במצב זה הצעד המתבקש הוא להוסיף ולשבור את מבנה הכוח הקיים, כדי לאפשר את התארגנותה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית רחבה שתפנה למעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים - גם אלה המצביעים היום לליכוד, לש"ס ולישראל ביתנו - ותבנה כוח פוליטי משמעותי שיוכל להתמודד עם משטר ההפרטה הישראלי, שככל שהוא נקלע לסתירות כך מתגברים בו סימני הפשיזציה.

 

תפקיד זה מוטל על עמיר פרץ. מאז הקמת הממשלה חתר פרץ לפלג את סיעת העבודה, עתה נוצרה ההזדמנות לכך. הידיעות על כוונתו לחבור לקדימה תוארו כמוצא אחרון לאחר שברק חסם בפניו את אפשרות הפילוג; עתה הפילוג הוא אפשרות גם עם שלושה חברי כנסת. לפיכך, על פרץ לפלג את שנותר מעבודה ולבנות גרעין למפלגה סוציאל-דמוקרטית, ובכך להמשיך את המהלך שהוכיח את אפשרותו ב-2006 אך קטע אותו עם קבלת תיק הביטחון.

 

על הגרעין הסוציאל-דמוקרטי שיפרוש מן העבודה לשמש מוקד התגבשות לכוחות הסוציאל-דמוקרטיים הפועלים בתוכה, שיוכלו בדרך זו לפרוק את עולו של מנגנון הכוח המשתק את המפלגה, וכן לכוחות סוציאל-דמוקרטיים הפועלים בתוך מפלגות קיימות ומחוצה להן, והחשים מעוקרים על ידי הסתגלותו של השמאל הישראלי לחוקי המשחק של משטר ההפרטה.

 

ואולם, יש להניח כי הכרעתם של פרץ ושותפיו תונחה גם על ידי שיקולי כוח פוליטי וסיכויי הצלחה. לפיכך, על הגורמים הפועלים בשדה הסוציאל-דמוקרטי ללכד שורות ולבנות קואליציה בעלת תוקף רעיוני וכוח פוליטי שתפעיל לחץ על פרץ להמשיך בפילוג העבודה כצעד לבניית מפלגה סוציאל-דמוקרטית, שתפנה לציבור הרחב ותגייסו למאבק על דמותה של החברה הישראלית.

 

המאמר מופיע באתר העוקץ

  

למאמרים של דני גוטווין
נכתב בתאריך
18/1/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו