עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלים שוות
מילים שוות

אברהם שרון, 30/12/2010

 

אני חצוי בין רצוי לבין מצוי. הווייתי מופרטת, תודעתי - שיתופית. האם ההוויה, כפי שלימדוני, קובעת את התודעה? ייתכן

 

מונחים מעכבי בעירה

זה מתחיל בקטן. מינורי. בשוליים. כאשר סיר הלחץ של הלוחצים להפרטה מתחיל לרחוש ולבעבע, ולא ניתן עוד להכחיש את קיומן של הבועות, מתחילים "דיונים". לאחר מכן נערכות "סדנאות". זה כבר באוויר. ובאווירה. ואז נשכרים שירותיו של יועץ ארגוני או סוכן שינוי אחר. וכבר ערוך ומוכן "צוות לבדיקה". המלה שינוי עוד לא נאמרת בראש חוצות, אבל הכול מבינים, כי השינוי מונח על סדר היום, אף שהוא עדיין אינו מופיע כסעיף רשמי. ואז מגיע השלב שבו זורקים עצם. "תמורה לתרומה", "תוספת עבור שעות נוספות". השינוי זוחל. הוא מתחיל לחלחל. חומת השוויון נסדקת. אמות הספים עודן על כנן, אבל ניכרים, גם מעל לפני השטח, אותותיה של תזוזה תת-קרקעית. המיעוט, הדוגל בשינוי והדוחף אותו בכל כוחו, מתרבה. בשלב מסוים הנושא "מובא להצבעה". התוצאה צפויה: אין רוב מספיק. הנושא עדיין לא "בשל להחלטה".

 

ממשיכים. נערכים "חוגי דיון". נעשות פעולות שכנוע, חלקן סמויות. נדידת חברים משוללי "השינוי" - עדיין לא נאמרת המלה הפרטה – אל תומכיו גוברת. בהצבעה השנייה או השלישית, עולה מספרם של התומכים על המתנגדים. זה השלב שבו מתחילים להישמע קולות על "עריצות המיעוט", אף שהכול נעשה באופן דמוקרטי, "קיבוצי". כדי לרכך את ההתנגדות ובכך גם להניע מעבר אל מחייבי השינוי וליצור "רוב יחסי" מספיק, מדברים על "מודל מרוכך", על "מודל משולב", על "רשת ביטחון". בשלב הזה מבינים גם המתנגדים, כי הפור נפל. כי אף שטרם נערכה "ההצבעה הגורלית", הגורל נחרץ. ואז - השינוי עובר. ועכשיו ברור כבר כי מדובר ב"הפרטה".

 

בין טיפות האש והמים

אני חצוי בין רצוי לבין מצוי. הווייתי מופרטת, תודעתי - שיתופית. האם ההוויה, כפי שלימדוני, קובעת את התודעה? ייתכן. אולי זו הסיבה שתודעתי התקבעה בקיבוץ שיתופי, שבו נולדתי, גדלתי וגם בגרתי . מה קורה לתודעה כשההוויה משתנה? כשהקיבוץ משתנה, מקוטב אל קוטב, שונה מכפי שהיה "כשוני האש מן המים", כפי ששוררה, עדין ויפה, המשוררת המנוחה זלדה. ילמדוני החוקרים. אבל בינתיים, עד שאשכיל להבין מה קורה - דיסוננס קוגניטיבי? עזבו אתכם מלועזית - אני חצוי. אני לא יודע מה אני עושה כאן, באתר: באיזה תקן, מטעם מי: מטעם עצמי? ודאי, אבל עצמי חצוי. תודעתו, כלומר תודעתי, במזרח והווייתו בקצה מערב. מה אני עושה באתר שיתופי, שוויוני? האם אני סוכן ביוני? משת"פ? אם כן - של מי, אם לא - מה ומי כן? בי נשבעתי: אני לא מקל בגלגלים, לא גייס חמישי. לא שליחו של אי מי. רק על עצמי לספר ידעתי, ואף זאת – בהיסוס ובמבוכה. הולך בין הטיפות נזהר לא להירטב, לא להיכוות, ונכשל והולך, רטוב וכווי, בין רצוי לבין מצוי, בקיבוץ שחולל שינוי.

 

הבחורה מהלוטו

הבחורה מהלוטו התפלצה - יש מלה אחרת? - כשסירבתי להצעתה, הצעה שאי אפשר לסרב לה. היא שאלה אותי אם לא חבל לי להפסיד מיליונים. אמרתי לא שלא. תשובתי העצימה את התפלצותה. זו הפעם הראשונה שאני שומעת תשובה כזאת, הודתה. לכבוד הוא לי להיות הראשון, אמרתי. אני מכיר אותן, את הטלפניות-מטעם. הן יודעות לשווק. הן יודעות ללכוד דגים פותים על וו הלכידה המשונן שלהן. בעיקר דג כמוני. מי אני? רק דג דק. דג רקק. לא הפעם. לא על קרס הלוטו. האמת? אני לא האדם המתאים למיליונים. מה אעשה בהם? רציתי להגיד לה את האמת. האמת? גם עכשיו אני מתבייש, אבל אודה ואתוודה: גם במכרה זהב אני אכרה פחם. מה למיליוני הלוטו-טוטו ולאנשי מכרות הפחם.

 

נכתב בתאריך
30/12/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו