עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

באמריקה לומדים מה ששכחנו

באמריקה לומדים מה ששכחנו

מאת עמוס אבני, 26/12/2010

 

בארה"ב הולכת וגוברת הקריאה לחזרה לחיי קהילה כוללים תוך חיזוק והעמקת האחריות החברתית והסולידאריות של הפרט. העשרות לרשימה בנושא מה-20.4.10

 

הנני בן קיבוץ שעזב מזמן, ולאחר שנים רבות של עבודה וניהול פרויקטים גדולים ושונים חזרתי לאוניברסיטה בארצות הברית כדי ללמד ניהול ואסטרטגיה. מקריאה בפרסומי התנועה הקיבוצית, שביקרה אני חפץ, חשתי כי כותבים רבים נוטים להסתייג ואינם מבינים לשם מה דרושה בכלל תנועה. רוב החושבים כך נוטים ללכת אחר האמרה: "איש לאוהליך ישראל" ומתלהבים מאד מהתפיסה האינדיבידואליסטית, התומכת בחופש מרבי לפרט.

 

לצערי החברים הללו אינם מודעים לעובדה כי גם בארה"ב, ערש האינדיבידואליזם ונושאת דגל חופש הפרט, מתחילים להסתייג מהתפיסה הקיצונית הזאת. בארה"ב כיום הולכת ומתגברת הקריאה לחזרה לחיי קהילה כוללים תוך חיזוק והעמקת האחריות החברתית והסולידאריות של הפרט. כמו בתופעות או אופנות פוליטיות-כלכליות אחרות, המציאות בארץ ובין התושבים כאן מפגרת בפאזה, או בחצי גל אחר ההתפתחויות בעולם.

 

במקום שנלמד מניסיונם של אחרים ונחסוך דמי לימוד יקרים עבור ניסויים עקרים, בדרך כלל אנו חוזרים ועושים את אותן השגיאות. במקום שנחפש וניצור מסגרות ותהליכים חדשניים, כדוגמת מה שאנו עדיין עושים בתחום החקלאות; במקום שנגרום לכך שאחרים יבואו להתרשם וללמוד מאתנו, כפי שהייה בעשורים הראשונים למדינה, אבדנו את הביטחון העצמי ואנו רצים לחקות בטיפשות מצבים מתיישנים ובלתי רלבנטיים.

 

הקיבוץ היה והינו יצירה ישראלית אותנטית ששמעה יצא למרחוק ורבים באו ללמוד ממנה. הקיבוצים והתנועות החזקות שאגדו אותם, קמו מתוך הכרח והכרה, לאחר שהמציאות ההתיישבותית הקודמת, של מושבות הברון, לא הצליחה להתמודד כהלכה עם הצרכים הלאומיים; ללא התנועות הקיבוציות, החקלאות וההתיישבות בארץ היו בעלי צביון אחר לגמרי, אינדיבידואליסטי, ודואג אך לעצמו.

 

הדמוקרטיה הבלתי ישירה, באמצעות נציגים נבחרים, השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל בדומה לארצות נאורות אחרות, מבוססת על ייצוג נאות ושיתוף פעולה בין בעלי עניין פוליטי משותף. האינדיבידואליסטים אינם יכולים להגיע להשפעה ובוודאי לא לשלטון אלא אם יאבדו את צביונם ויתחילו לפעול במשותף עם גורמים אחרים. האצבעות תשארנה תמיד בודדות ורק אם יתאגדו יוכלו להפוך לאגרוף בעל עוצמה.

 

כמי שסבל אולי בעבר מעודף שיתופיות, אני מבין את אלה החושבים כי ביכולתם כיחידים להשיג יותר, אולם אני מכיר גם הרבה בתי קברות לניסיונות עקרים של חסרי ניסיון ויכולת. רק שיתוף יצירתי בין טיפוח ופיתוח יכולות הפרט לבין יתרונות ההתאגדות וחיזוק התנועה המייצגת, רק מציאת האיזון הנכון בין צורכי הפרט יוזמתו ושילובם במאמץ משותף, רק אלה עשויים להביא ישועה לחבר הבודד ולתנועה הקיבוצית כולה.

 

נכתב בתאריך
26/12/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו