עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

תקווה לבאות

תקווה לבאות

אלעד הראל, 8/12/2010

 

הכוחות השיתופיים בתנועה הקיבוצית הנמצאים במטה השיתופי, בקיבוצים השיתופיים ובקיבוצים הדיפרנציאליים, הם תקוותה האחרונה של התנועה הקיבוצית. על שיתוף הפעולה בין המטה השיתופי למעגל הקבוצות

 

באפריל האחרון, התקבלה במעגל הקבוצות החלטה להצטרף למטה השיתופי של התנועה הקיבוצית. כחודש לאחר מכן התכנסה המזכירות של המטה והחליטה שהיא מברכת על החלטת המעגל ובוחרת להיענות להזמנה לשבת ולהכניס תוכן ממשי לתוך אותן ההצהרות.

 

למי שלא מכיר, מעגל הקבוצות הינו התארגנות של קבוצות שיתופיות, קיבוצים עירוניים וקהילות על בסיס שיתופי-סוציאליסטי. אנחנו פועלים להקמתן של קבוצות חדשות בשיתוף פעולה עם תנועות נוער שונות, מכינות קדם צבאיות, כפרי סטודנטים ועוד. בנוסף לכך אנחנו יוצרים קשרים בינינו על בסיס חברתי, תרבותי, פוליטי וישנן מחשבות גם על יוזמות כלכליות משותפות בעתיד. הקבוצות במעגל שונות אחת מהשנייה, מה שיוצר מרחב דינאמי המקדם התפתחות וראיה רחבה של המציאות.

 

תזה, אנטי-תזה וסינתזה

 

אז מה הוביל לחיבור הזה? נתחיל מההתחלה. בעקבות המשבר הכלכלי והאידיאולוגי של התנועה הקיבוצית, הוקמו בסוף שנות  ה-80 ארבעת הקיבוצים העירוניים הראשונים בישראל. אחריהם שינתה תנועת הנוער העובד והלומד את יעד ההגשמה שלה, מהקיבוץ הכפרי לעיר. כמה שנים אחרי כן הצטרפו שאר "התנועות הכחולות" לאותה מגמה. כל ההיסטוריה הזו כבר ידועה לכל ואין צורך להתעמק בה, אך התופעות של אותו מהלך היו הרות גורל לכוחות השיתופיים בתנועה הקיבוצית. התנועה הקיבוצית הממוקמת במרחב ההתיישבות הכפרי יצאה מרשימת יעדי ההגשמה, והצטמצמה עבור רבים למוזיאון לשיתופיות, ומקור לגיוס משאבים וצעירים לכוחות השיתופיים החדשים בעיר. בהתאם לכך רבים מבני הקיבוצים האידיאליסטיים והשיתופיים בחרו להגשים את חזונם באחת מתנועות הבוגרים ולהזניח את המאבק בהפרטה ואת חידושו של הקיבוץ השיתופי, שנתפס כמסגרת שאבד עליה כלח.  כך, בהדרגה, רוב הקיבוצים השיתופיים התרוקנו מהון אנושי צעיר ושיתופי ונותרו, בעצם, במאבק על העבר.

 

כחלק מההתמודדות עם מצב זה, הצבנו עיקרון בסיסי במרכז השותפות הנרקמת בין מעגל הקבוצות והמטה השיתופי: חשוב וראוי להקים ולחיות חיים שיתופיים בעיר ובכפר ולכן כדאי לאגם משאבים ולפעול ביחד להרחבתו וחיזוקו של מעגל השיתופי החוצה את ההגדרות הגיאוגרפיות. המטה השיתופי יהווה את הפלטפורמה להקמת פדרציה הבנויה מקבוצות עירוניות וקיבוצים כפריים יחד, כך שאם בן קיבוץ כפרי בוחר להגשים בעיר, הוא אינו עוזב את תנועתו ולהיפך. מפאת מימדיו הקטנים של מעגל הקבוצות ניתן לחשוב שהשותפות המתעצבת בינו לבין המטה השיתופי חסרת חשיבות, ואכן יש חשש שכל המהלך יתאדה כליל, אך מצד שני, מדובר בכיוון חדש וחשוב בזירה השיתופית שאם יצליח, יוכל להחזיר את הקיבוץ השיתופי למעגל ההגשמה ולחבר את הקבוצות השיתופיות לחברה הישראלית.

 

אתגר לשני הצדדים

 

בכדי להכניס תוכן לאותן הצהרות החלטנו להקים צוות משותף שיגבש הצעה לבסיס השותפות. בימים אלה, הצוות מכנס את כל המסקנות בכדי להביאן לאישור המוסדות בכל צד. כשותף באותן פגישות, אני יכול להעיד שהתרחש בהן תהליך חשוב ומעניין, בו הצדדים התחילו להבין את השוני ביניהם ונבנתה שפה משותפת שיצרה את האפשרות להתווייתו של עתיד משותף. יש לזכור שההליכה בדרך משותפת מאתגרת כל אחד מהצדדים במקומות חולשתו.

 

בכדי שהקיבוצים השיתופיים ישתלבו בתהליך, הם צריכים לשנות את שיח ההישרדות הדמוגרפית הפרטי. בגלל רצונם הרב לקלוט צעירים, רוב הקיבוצים השיתופיים יתקשו להשקיע במערך משותף להקמת קבוצות שיתופיות צעירות שיקבלו את החופש להתיישב בכל אחד מהקיבוצים בכפר או בעיר, ויעדיפו להצטרף לפרויקטים שבהם מגיעים צעירים ממסגרות שונות, שבדרך כלל אינם בעלי השקפת עולם שיתופית, המשולבים בקיבוץ לחצי שנה עד שנה, בתקווה שיבחרו להישאר בו כתוצאה מקשר אישי, חברתי, או בשל איכות החיים הקיבוצית.

 

***

 הפעולה הפרטית של הקיבוץ והעמדת תפיסת העולם בשולי הדברים, אם בכלל, מאפיינות את רוח התקופה העומדת בלב התפוררות התנועה הקיבוצית. בניגוד לכך ניתן לתת כדוגמא את קיבוץ יוטבתה והקיבוצים שבחרו להשתתף בפרויקט גרעיני הקיבוצים (חידוש גרעיני הנח"ל המקיימים פרק הכנה ופרק משימה בקיבוץ השיתופי, תוך הדרכה שיתופית ואוטונומיה גרעינית) בהובלתם של המטה השיתופי ואגף המשימות. אותם קיבוצים מבינים שבכדי להתקיים לטווח ארוך ולהישאר שיתופיים הם צריכים סביבה שיתופית רחבה לא פחות מעוד צעירים שיגיעו לקיבוץ, ושהאחרון תלוי במידה רבה בראשון. כהמשך לכך, הפרקטיקה השיתופית צריכה להתחבר מחדש למעשה ולתודעה הפוליטית הרחבה.

 

בקיבוצים שיתופיים רבים התפתחה הפרדה בין המעשה הפוליטי ותפיסת העולם החברתית-כלכלית לחיי השיתוף. רובם הגדול של החברים אינו רואה את הקשר הערכי בין אורחות חייו לפוליטיקה הישראלית ואת התלות ההדדית ביניהם. אם, למשל, מפלגת השלטון במדינת ישראל תהיה סוציאל-דמוקרטית אזי הלחצים החיצוניים והפנימיים להפרטה בקיבוץ יקטנו, התמיכה בחדשנות בתחום תגדל וההתנהלות בזירה הכלכלית תהיה בטוחה יותר. בנוסף לכך, תפיסתם הא-פוליטית של המציאות מסווה את הכוחות הפועלים על התנועה הקיבוצית ומתוכה בכדי לפרקה, וכך נוצר מצג שווא לפיו הרעיון הקיבוצי מתפורר, בעוד שבפועל הוא מפורק בצורה מכוונת ושיטתית. במקביל לפגיעה הישירה, הפרדה זו מרחיקה את הקיבוצים משותפיהם הטבעיים - תנועות הבוגרים למשל - הרואים בחיי שיתוף מעשה פוליטי רחב שלא ניתן לנתקו מתפיסת העולם החברתית.

***

מצד שני, גם הקבוצות השיתופיות צריכות לשנות את התנהלות האוונגרד העומדת בבסיסן. ההתגדרות סביב התחושה וההתנהלות האוונגרדית הופכת את הרעיון השיתופי המתחדש לרעיון המתאים למתי מעט ולכן אינו רלוונטי לרוב החברה הישראלית. הקבוצות השיתופיות מתאפיינות במקרים רבים בסגפנות, במשימתיות בלתי מתפשרת, בחשיבה כלכלית לטווח קצר בלבד והימנעות מהתמסדות, באופן שמתאים רק לאנשים המגיעים מבתים בעלי ביטחון כלכלי איתן ומחזיקים בידם אידיאולוגיה מוצקה ומנומקת. קבוצות רבות מוכנות להתפשר באופן רדיקאלי על רמת חייהן בכדי להחזיק את המשימות החברתיות והפוליטיות שהן לקחו על עצמם, וכהמשך לכך אינן בונות את אורח חייהן באופן היכול להכיל משפחות ומגורי קבע.

 

הלך רוח זה מלווה באידיאולוגיה חלוצית הנותנת תוקף לאותם חיי דוחק, ובעקבותיו רוב הקבוצות נמנעות מהתאגדות כאגודה שיתופית – מה שמניח את כל יסודות הקבוצה על בסיס הסכמה חברתית לא פורמאלית ולעתים לא יציבה. אמת היא שחלק מההבדל המהותי בין קיבוץ לקבוצה הוא זניחת התקנון והעמדתה של השיחה במקומו אך בכדי שאורח חיים זה יפתח כאופציה רחבה לחיים בחברה הישראלית צריך לפתח שילוב בין הסכמות פורמאליות המגובות משפטית להתנהלות המבוססת שיחה, בכדי לצמצם את הפחד הטבעי שבמעבר מחיים אינדיבידואליים לחיים בשותפות. תפיסת האוונגרד קורעת את הקבוצות השיתופיות מהחברה הישראלית ומשאירה אותן במקום צודק, אך עקר מבחינה פוליטית.

 

יחסית לקבוצות השיתופיות, הקיבוץ הינו החברה הישראלית, מכיוון שהוא מכיל אוכלוסייה הטרוגנית יחסית, מגוון מקצועות רחב והוא בנוי, מבחינה עקרונית, על השאיפה לרווחת חבריו ולא רק על תחושת שליחות אידיאליסטית. בניית מודל הגשמה משותף יאפשר לקבוצות לפתח שיח והתנהלות המתאימים לקבוצה רחבה יותר בחברה הישראלית, וכך, באופן מפתיע, שיתוף הפעולה עם הקיבוצים השיתופיים מקרב את הקבוצות העירוניות למטרתן הראשונית במעבר להגשמה בעיר.

 

לקראת מאה השנים הבאות

 

הכוחות השיתופיים בתנועה הקיבוצית הנמצאים במטה השיתופי, בקיבוצים השיתופיים ובקיבוצים הדיפרנציאליים הם תקוותה האחרונה של התנועה הקיבוצית שנכנסה לפני כשלושה עשורים לתהליך ההשמדה העצמית של ההפרטה. מוסדות התנועה מצטמצמים בהתאם למוסדות הקיבוץ ותוך זמן לא ארוך התנועה הקיבוצית עלולה להפוך לחברת שירותים לישובים קהילתיים. המשימה של שוחרי השיתוף הינה בנייתה של מסגרת פוליטית-דמוקרטית שמעצם אופייה מציבה אלטרנטיבה להגיון הצרכני העומד בבסיס פעולת ההפרטה ומתנגדת לה. ההתאגדות מחדש כמחנה בתוך התנועה הקיבוצית בפרט ובחברה הישראלית בכלל הינה המפתח לתחילתו של תהליך הבניה וההתחדשות. כהמשך לכך השותפות עם מעגל הקבוצות נותנת למטה השיתופי דרך חזרה למעגל ההגשמה והצטרפות לתהליך התחדשותו של הרעיון השיתופי בישראל, המובל כיום ע"י תנועת הבוגרים 'הכחולות'. מעגל הקבוצות, מצידו, ישתלב במערכת רחבה ורבת ניסיון שתאפשר לו לפרוץ את המסגרת החלוצית הצרה בה הוא פועל.

 

אלעד הראל הוא חבר קבוצת מפרש בדרום ת"א, רכז מעגל הקבוצות ופעיל בכוח לעובדים

המאמר מתוך גיליון 46 של "חברה"

 

נכתב בתאריך
8/12/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו