עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המאבק הכי בוער

המאבק הכי בוער

מאת עזרא דלומי, 5/12/2010

 

אסון השריפה צריך להתניע "מלחמת עולם" נגד הפרטת המגזר הציבורי ומכירת נכסיו. אחר כך יש להלחם על זכויות הכבאים

 

אני עוקב אחר ההתכתבות במיילים (כרגיל, אף לא מאמר לאתר) ותוהה אם גם כאן לא לקינו בתסמונת המבודחת לפיה בעל מקצוע רואה את העולם דרך תחום ההתמחות שלו. בשביל השרברב העולם הוא כיור ואמבטיה, בשביל החשמלאי טרנספורמטור ושקע-תקע, בשביל הנהג הגה ומהלכים ובשביל אנשי כוח לעובדים יחסי עבודה וחופש ההתאגדות.

 

האסון הלאומי בכרמל יכול היה להצטמצם לעוד שריפה לו לשירותי הכבאות ניתנו מטוסי כיבוי ראויים מיד לאחר קבלת ההחלטה שמפסיקים להשתמש במסוקי חיל האוויר לכיבוי שריפות. אלא שברוח הזנחת המגזר הציבורי ותחת כנפי ההפרטה החליטה הממשלה להפריט גם את השירות הזה וגם כאן התוצאות, ברגע המבחן, התגלו במלוא חומרתן. הכישלון הוא קודם כל תוצר של מדיניות ההפרטה. זה שורש הבעיה ועליו יש "להתנפל" ובגדול.

 

מה שחשוב עכשיו זה לקרוא תיגר על המדיניות הכוללת. זכויות העובדים הן תת סעיף של המאבק הזה. אני כבר שנים מפנטז על כך שיקומו כאן "פנתרים שחורים" חדשים שיחוללו רעידת אדמה כזו שתפחיד, כמו אז, את הפוליטיקאים ואת הטייקונים; רעידת אדמה לא על התאגדות זו או אחרת, לא על תקציב רווחה זה או אחר, אל רעידת אדמה שבעקבותיה תושב בעלותם של האזרחים על הארץ הזאת ועל נכסיה: על ים המלח, על בארות הגז, על כבישי האגרה, על "זמן אוויר", על מנהרות הכרמל, על עוד נושאים שהם של כולנו והופרטו בטירוף. צריך שהאדמה תרעד מתחת לרגלי השרים והטייקונים על העניין הגדול הזה, וטייקון שירצה לברוח מכאן, "כי אי אפשר לעשות פה עסקים" - אהלן וסהלן, יש המון מקום במטוסי הכיבוי שייצאו בקרוב מן הארץ.

 

בימים הקרובים אנחנו נוצף במפגעי סולידאריות: יספרו לנו כמה האזרחים התגייסו יפה; איך מדינות העולם התנדבו לסייע; יהיו ישיבות ממשלה בצפון; ביבי יקנה לנו טייסת כיבוי. רק לא יסבירו לנו למה במדינה ש"בממוצע" היא די עשירה יש שירותי כבאות של מדינה ענייה מרודה, שאין להם יכולת להתמודד עם שריפה לפני שהיא מתפשטת לאסון לאומי. אין שירותי כיבוי כי כמעט כל מה שציבורי מוזנח כאן, בין אם משום שציבורי זה לא חשוב בין אם כסטרט-אפ של עוד מהלך הפרטה. בהתחלה יוצרים מחנק תקציבי ומייבשים את השירות, אחר כך עושים מכרז למכירתו ו"הצלתו".

 

צריך להשתחרר ממחשבת הפטיש שמכיר רק את המסמר. אסון השריפה חשף שוב את הבעיה שמצריכה מהלך פוליטי גדול, שזכויות העובדים הם חלק ממנו. יש צורך לטפל בסיבה. אנחנו מתנפצים על התוצאה. יש ללכת על העיקר, תוך מבט על התמונה הכוללת.. הסירוב לראות את כל התמונה, גם הוא תוצר ממאיר של משטר ההפרטה. שהרי מה מסמן יותר את הצלחתו של משטר זה מאשר הפיכת פירוק תמונת המציאות לפאזל שבו כל גורם מתמכר רק לאחד ממרכיביו?

 

המאמר מופיע באתר כוח לעובדים  

 
למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
5/12/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו