עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השוויון למען האדם

השוויון למען האדם

מאת אלישע שפירא, 1/12/2010

 

השוויון הכלכלי, שעיקרו מניעת פערים משמעותיים ברמת ואיכות החיים, הוא לב ליבו של הקיבוץ. הוא הנשמה היתרה והלב הפועם שלו

 

בדיון על עתיד הקיבוץ, בקיבוצים רבים וגם בקיבוצי (עין השופט) עולה כיוון חדש לכאורה: "שיתופי אבל לא שוויוני". מי שמציעים כך אומרים: נהיה קיבוץ עם שותפות רבה וערבות הדדית רחבה ועמוקה, כמעט כמו היום, אך נשתחרר מעולו המעיק והמיותר של השוויון הכלכלי. וכדי לבסס טענה זו יש למזער את ערך השוויון ולהכפישו כמה שרק אפשר. מה לא אמרו כבר בגנותו של השוויון הכלכלי: "הוא מעולם לא היה באמת", "כל כולו צביעות והעמדת פנים", "הוא אינו יכול להתקיים כלל", "הוא פוגע בחופש הפרט" ו"הוא נוגד את טבע האדם". ויש אפילו הטוענים ש"הוא אינו מוסרי". אם רק נשכיל להשתחרר מעולו של זה, מהסרח העודף של הקיבוץ הישן, יבוא גואל לציון וייעלמו רוב המכאובים של  הקיבוץ ושל חבריו. יכול להיווצר הרושם כאילו "השותפות" ו"הערבות ההדדית" הם טבע שני לאדם מיום בריאתו. כאילו רק "השוויון" השתלב בטעות במשולש הידוע מימי המהפכה הצרפתית: "חרות, שוויון ואחווה".  מעניין, דווקא הוגי המהפכה הצרפתית הליברליים חשבו שהשוויון לא רק שאינו עומד בניגוד לחירות, הוא אפילו תנאי להגשמתה. הם חשבו שהחירות אמורה להיות זכות לרבים ולא רק למי שידו משגת.

 

***

על רקע טיעונים אלה, חשוב לי לומר כי עבורי השוויון הכלכלי, שעיקרו מניעת פערים משמעותיים ברמת ואיכות החיים, הוא לב ליבו של הקיבוץ. הוא הנשמה היתרה והלב הפועם שלו. לא במנותק מהשותפות והערבות ההדדית (האחווה), אלא יחד איתן. לא שוויון "מובן מאליו", אלא "שוויון בין שונים" (כפי שאנחנו) שיש לעמול על קיומו המושכל. אני כותב דברים אלה כדי לחזור ולומר באופן ברור כי "השוויון", שוויון ערך האדם ועבודתו והשוויון הכלכלי הנגזר מהם, הוא טעם חיי בקיבוץ. כמו לרבים אחרים, גם לי חלק במפעל הגדול והמיוחד שלנו. מפעל שייצר נכסים פיזיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים. אני שמח על כל מה שעשינו ובנינו ביחד, אך עבורי החיים ללא פערים כלכליים משמעותיים הוא המרכיב החשוב מכולם. הוא הלוז במפעל המשותף שלנו. עבורי זו תמצית מפעל חיי - חיינו המשותפים. אני יודע שחלק מחברי חושבים אחרת. הם אינם חדלים להיות חברי הטובים והיקרים, אבל אינני יכול להסכים איתם בעניין זה.

***

אני יודע שהשוויון שלנו אינו מושלם ואני יודע שגם השוויון הטוב ביותר אינו חף מחולשות. גם לשוויון "תופעות לוואי" בלתי רצויות, כמו לתרופות מצילות חיים. אך כאמור אין טוב בלי רע ואין פתרונות שלמים ומושלמים. אני בוחר בשוויון על אף חולשותיו - שהן בעיקרן חולשות האנוש שלנו. אני רואה בו חלופה מועדפת על כל חלופה אחרת. "חולשות השוויון" עדיפות בעיני שבעתיים על כל "היתרונות של חברת הפערים". פערים כלכליים שעל ציר הזמן יוצרים בהכרח גם פערים חברתיים, השכלתיים ותרבותיים. במציאות של פערים כלכליים מתעוותים ומשתבשים בהכרח כל מימדי השוויון: "שוויון ההזדמנויות", "הזכות השווה לחינוך והשכלה", "השוויון בפני החוק" וגם "הזכות לבריאות וחיים". כל אלה מושפעים מאוד, איך לא, מהיכולות הכלכליות השונות. כולם הם בבחינת מילה ריקה ללא השוויון הכלכלי. ולכן אני בוחר בכל יום מחדש בקיבוץ. כבן חורין אני בוחר בשילוב המיוחד של שותפות, שוויון וסולידאריות (אחווה).

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
1/12/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו