ארנון איני העניין, גם לא אתה, אנו ושמנו יש טעם שיעלו רק אם הם מייצגים עניין.חולשת החלש בניסיונו לפגוע. - עצמאות היא ראשית לכל זכות/חובה לחיות חיים אישיים, לא ממש אכפת לי מה שתגיד עלי. איני מחשיב עצמי צדיק וכנראה גם לא אחרים. אתה סובל מחוסר הבנה אם דבריך משקפים את שהבנת ואיני תוקע אצבע בסכר לעצור מפולתו אלה עושה כיכולתי לצמצם נזקים, רק שימחתך על הסכר הנופל עליך הוא עניין מדהים. - איני בטוח כמעט בדבר כמו בכך שרודפי הממון כפיתרון לחייהם בדרך כלל אין להם די, גם לא שלווה עצמית, עוניים בראשם. אז המשך לקפוץ ולגנות את עזרא דלומי בשפה נהדרת בהקשר לדובר ולא לדבריו, כי אם מתוכן דבריך קשה לרוות נחת לפחות מאופן הכתיבה. - דברי עזרא דלומי כנראה משקפים את המציאות בדרכם שהרי אחרת לא היו כה מקפיצים אותך. - עם כל שאפשר להתייחס לדברי עזרא לכאן או לכאן ואיני מזדהה עם הכל ותמיד הם מעלים עניין למוקד התעניינות ולא את האדם בלבד שבשמו הוא נוקט. * עם כל אלו אני סבור שרצוי להימנע מפגיעה אישית מיותרת, אמת ששווה לכל נפש.

ארוך טרחני וצדקני. אין ספק שצדיקים כמוך הם המחסום בפני המפולת הבלתי נמנעת. יישר כוח והחזק את האצבע בחור שהיא תקועה בו, כל עוד אתה בטוח שזה הסכר. אני פחות בטוח.

עוזי, אבני ואחרים - אין טעם לפנות אלי אישית ולספר לי את מה שחזרתי עליו כבר לא אחת, רק שאיני שמח לאידי ואיני מתרץ את הכישלון בכאילו שזו היתה מטרתי, בין עיקר הכוחות הפועלים אני בהחלט מעריך את יכולת הבגידה העצמית להכריע ואיני מזלזל.את יהב מבקשי התחדשות הקיבוץ האמיתי והמדינה ניתן לתלות אולי בתנועות הנוער,קבוצות הבוגרים וצורות ההתיישבות שהם מקימים, המאוד אנושיות ושאינן כה אנוכיות. מי ייתן ובעתיד מוסדות המדינה יעניקו להם גם הכרה ונכסים בעיקר קרקעיים, גם על חשבון אלו שהיו פעם קיבוצים ועייפו, ולא אז ראוי שנכסי הציבור יוחזרו לציבור ויחולקו שווה לכל נפש - צדק חלוקתי .מסופקני אם אלה גם אלה יש בהם די כדי להאריך את שהותנו כאן כיישות יהודית עצמאית. - בסוף כיתה ט' העיפו אותי מבית החינוך כי טענתי שהקיבוץ ומדינת היהודים הם אפיזודה חולפת, והערכתי שמדובר בכ 60 שנים שהתהליך יהיה בעיצומו.במילים שלי אז וללא דברים שאני מבין היום), היסתמכתי אז על תחושת מחזוריות היסטורית וגנטיקה, גם נוכח מה שניראה לי אז כשחיתות מי שהיו אמורים להיות מובילי הטוהר והדברים גם נאמרו כצורך מרידה, אך מתוך אמונה. - אכן, תופעת הקיבוץ במעגלו הראשוני ניגמרת כחלק מהתפוררות החברה הישראלית שכדאי שתעיינו בינכם לבינכם בתוצאותיה הנוספות שלה וחמורות לא פחות, אין זו פעם ראשונה שהיהודים וחלקי ישראל משיגים שליטה בחלק ממה שנחשב בעינם כארצם ומחסלים זאת במו ידם להתפאר, וכשמערכת מתחסלת, יחידות העילית שלה מובילות גם בכך. העתיד די ברור, השאלה היא מדוע למהר ?,ומה חלקכם ובאיזה כיוון תרומתכם האישית ?, ואם פירוק מדוע לא פירוק הגון, מתחשב וכו', בעיקר באדם ואדמתו?. - עוזי ואבני אל תספרו לי על חופש בחירה,חופש כפי שיש לסוסי המאולפים לבחור את שאני מורה להם לבחור בעזרת מושכות המחוברות למתג פיהם, ראיתי בקיבוצים אחרים ואצלנו איך מכופפים מיתנגדים במשך שנים על ידי ניסיונות חוזרים ובילתי נילאים, על חשבון הציבור, תוך הצגת דרך אפשרית אחת רק,בליווי כנופייה שהתמחתה בפירוק קיבוצים ומיתפרנסת מכך. תהליך המובל על ידי קבוצת מובילים שכתוצאה מהתהליך מתוגמלת היטב. מערכת שינוי הנישענת על טרור/שיחוד והנחה מוצדקת שמתי שהוא ההתנגדות תוסר בשל עייפות ומיאוס מטרור אישי הכולל מיכתבים נוסח שטירמר לתאי הדואר, שיחות איום וצעקות ועוד, שחיקת דעת האדם הבודד. - לאנונימי מהמרכז, האם זה האדם והאנושי שאני מתעלם ממנו, או שמאלו מקופחיהשינוי אתה מתעלם ?. - עוזי אל תספר לי על חופש ובחירה אחרי שסיפרת בעבר על גורמי ההכרח שאותם חוויתם, על איזה חופש אתה מדבר ?, על החופש שלך בנכסיך במיסעדת אבו-סאלח,ענף הבקר ש"נימכר" לחבר אליפלט ?, על שליטת יו"ר בחייכם ?. האם אתה ובניך יכולים להיכנס לכל שטח עשייה של עמיעד, להתפרנס שם בכבוד ולמצוא בהם את אושרכם ?, האם נישמרת בעלותך וזכות הגשמת חזונך ?, או שאתה מברך על מעט התשלום בגין החופש האמיתי והעצמאות שאיבדת ?. - איני יודע אם כל העובדות הקשות ידועות לך במחוזך, חלקן קשות בעיני מרמזי ומדבריך המפורשים. - בכלל, רצוי ללמוד מעט עליכם מתושבי עכברה,טובה ויתר מיעוטים המאוד מעורבים אצלכם, אולי יותר מחלק מכם ואולי כולכם. - לאנונימי מהמרכז - האדם הוא נקודת המוצא שלי, שאל את יואל מרשק ונוספים שבחברתם אני פעיל לסיוע לחברים ביישובים שהיו פעם קיבוצים במעט יכולתי להושיע, בעיקר על ידי הצפת הנושאים והאנשים שאפילו אין מקויימות כלפיהם הוראות הסיווג המגבילות את מידת הקיפוח עם שהן עצמן מקפחות. - לצערי מזה כ 3 שנים בשל נסיבות אישיות נתקצרה מאוד ידי מהושיע אך אני עמל ככל שאני יכול בנושא בקיבוץ-לשעבר שלי, באחרים ובזרמי השיתוף והאכפתיות. - לכולכם - מודה ב"אשמה" נולדתי ועודה תחובה בפי "כפית הזהב", אך אושרי בא לי דווקא מההיפוך, ראיית צרכי הזולת ודרך ההיסתפקות במועט , הגברתה והאימון לכך, פיתוח תורה עצמית מתורות אחרות ואת שיא אושרי ושלוות נפשי אני משיג בעיקר מכך שבמראה אני מקפיד שאוכל לראות אדם בצלמו המחייב - אני. - אבני, איני יודע מי אתה ובקינאתך הבילתי מוסתרת אתה במיטבך, המשך בכך, אני נהנה מייחודך ויכולת כתיבתך. עוזי - איני מצליח לגשר בין עוזי הנישקף מהאתר שלך וחלק מדבריך ויתר דבריך ההפוכים. * איני מתייחס לדברי דלומי מלבד שהוא משיג את מבוקשו, בעיני. פרט לעובדה שהוא מקפיץ אתכם להיחשף ובעצם להודות, איש כשלעצמו אינו הבעיה אלה לדבריכם שלמרות רמתם הגבוהה ניראה שהם מנותקים מהשפעתם הגדולה ורחבה על כל סביבתם. * בגישת המשך חשיבתכם אפשר כבר להתחיל לשמוח נוכח השערת רוב המדענים הצופים שבהמשך התפתחות כוכבנו המכונה "ארץ" נותרו כ 80 שנות חיים לחי ולצומח ולבטח פחות מזה בהרבה לאדם בצורה סבירה. אפשר גם לנסות ולהאיט תהליכים. אפשר גם לבדוק אילו תהליכים חברתיים/כלכליים מעודדים התפתחות הרס העולם והאם בכלל יש טעם למאבק נקודתי,שולי, אפילו במדינה כה מרכזית כישראל, אלה אם אדם נהנה מהעובדה שהוא עושה ככל יכולתו למען אמונתו. לדידי אין הבדל גדול בין בהמותי לאלו הרואים בכלכלתם את עיקר חייהם.

משה שיאון אין שמחה בלב, לא ל"נפילת" קיבוץ נוסף ל"רשת ביטחון", אין שמחה בליבי על עוד קיבוץ שהבין שאין עתיד לשיטה הישנה, ואם היצור הזה חפץ חיים לטווח ארוך, עליו לשנות את התנהגותו. תראה משה, להתווכח עם עובדות זה קצת קשה, העובדה היא שהחברים מצביעים ברגליים, קודם דרך הקלפי, ואחר כך בשינוי קיבוצם. כול יום שעובר, שמצטרף לשבוע ולחודש, ובסוף לשנה, עוד ועוד קיבוצים נוטשים את האוטופיה ועוברים למציאות חדשה, מציאות שתאפשר לדבר הכי קרוב לקיבוץ של פעם, לשרוד לאורך זמן ולגדול דמוגרפית. אני ממש לא מתרגש מעזרא דלומי, הוא האחרון עלי אדמות שיכול להטיף לאבני ולי, כמו לעוד חברים, החיים יום יום בקיבוץ, מה טוב ומה לא טוב, ללא שום ספק, הכינוס הזה שהיה ביוטבתה, לא יחזיר ולו קיבוץ אחד מהשינוי, ולא ישנה מגמה באלה שהחליטו ללכת בדרך השינוי.

נסחפת מוישה. כתבתי תגובה על שיר ילדים תוצרת עזרא מהסוג שמשמש למסעי התגרות במלכת הכיתה: נה נה נה לאבא שלי יש מכונית לבנה, ולכם בצבע קקי... בשירו מכריז עזרא שכולנו מקנאים בו ואני שאלתי על מה צריך לקנא. עד כאן, זה הכל. כן, אני מודה בדרך כלל אני שמח. יש ביננו הבדלי גישה לחיים והם אולי ההבדל העיקרי. אני מרוצה שאנשים עושים מה שטוב להם ומצליחים. אתה יודע מה טוב ורוצה שאת זה יעשו כולם. זו סיבה מספיק טובה כדי שלידך אני נראה שמח מדי. עצה קטנה. תהפוך את העיתון שאתה מחזיק בידיים, ותתחיל לקרא מה באמת כתוב: בקיבוצים שעברו שינוי הם עשו את רצון הרוב ולכן הם לא נפלו אלא ההיפך - קמו.

אבני -הם לא דיברו על מה שכבר דיברו לפני שנה, האם דיברו על מה שכולנו דיברנו לפני 30 שנה... משה שיאון - מדוע יש הרגשה שכשאתה מדבר וחושב קיבוץ אתה לא רואה בני אדם? חומר למחשבה...

ארנון לאידך אתה שמח. על מה אתה שמח כשקיבוץ נוסף נופל ?, האם זו שינאה עצמית או שכל קיבוץ נופל מוריד מתחושת האשמה שלך בשל השליית חוסר הברירה ?. לאור זכויות הקיבוץ האמיתי וראייתו כשאיפה נישגבת וחברה ייחודית בארץ ובעולם אין נותר לי לחשוב אלה שאתה סובל קשות מפגם שטוב לפנות למומחה במצבי נפש ייחודיים. * זה קצת מזכיר לי את התופעה שחוזי אסונות מיתאכזבים כשתחזיתם הקשה אינה מתממשת במלואה.

עם מה יצאת משם, חוץ מנעים בגב ועם ההזדמנות לעשות רושם על כמה ילדות שיתופיות? עשיתם משחקי חברה? הבהרתם ערכים? היתה פינת ליטוף ערכי ליבה? במה אנחנו צריכים לקנא עזרא? התכנסתם 300 חבר'ה ודיברתם את אותם דברים שדיברתם לפני שנה כשהיו עוד כמה שיתופיים. תקרא את הבלוג של אורי הייטנר, מהיום, עוד אחד ירד לכם. אולי תתפכחו סוף סוף לפחות מתרועות הניצחון

חזק !!!