עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לקראת המאה הבאה

לקראת המאה הבאה

מאת גדעון שפירא, 18/11/2010

 

את מה שקורה היום ברבים מהקיבוצים ניתן לראות כתהליך השתחררות מקיפאון מחשבתי ומעשי ארוך טווח

 

חשוב לקחת בחשבון, כי מאה שנות התיישבות קיבוצית, אלה שהיו עד כה, אינן הומוגניות. ניתן לזהות לאורכן תקופות ואפיונים שונים, לעיתים אף מנוגדים. ככלל ניתן לומר, כי כל דרך שאנשים יבחרו בה תוך שיקולים אנושיים ומוסריים הוגנים, תוכל להתקבל כמתאימה וראויה למימוש. אין לדחות מגוון וריאציות בסוגי התארגנות, ואין זה משנה אם קיימים גם אינטרסים אישיים. תמיד היו כאלה.

 

את מה שקורה היום ברבים מהקיבוצים ניתן לראות כתהליך השתחררות מקיפאון מחשבתי ומעשי ארוך טווח. אפשר והמאפיין החשוב ביותר של השחרור הזה הוא יכולתו של הפרט לקבוע בעצמו מהלכי חיים בנושאים רבים וחשובים וכן, לשלוט על נכסים ולהחליט לגביהם כפי שנובע מזכויות אדם בסיסיות ביותר. זאת לצד חברה מאורגנת הממשיכה לטפח מערכות קיום הוגנות ומוסכמות. בפעם השנייה יש בידינו ליישם סוציאליזם מערבי המקובל כ"סקנדינבי" והמצטיין בשמירה על רווחה אישית וחברתית בה האדם מהווה מטרה מובילה, בעוד הארגון משמש האמצעי לכך. אין כמו החצר הקיבוצית שניתן ליישם בה מחשבה אנושית מסוג כזה בדרך המוצלחת ביותר ובכך ייחודה הגדול. כל סתירה לא קיימת בין ההשתייכות לחברה לבין התפקוד כאינדיבידואל אחראי וקובע בתוכה.

***

הדברים אינם חדשים. כבר במאה ה-19 היו מי שהבחינו בכך ובובר, האוהד האולטימטיבי של הקומונות הישראליות, חשף זאת באופן החד ביותר. הוא הבחין בין סוציאליזם אוטופי המושתת על בחירה רצונית במהותה, לבין סוציאליזם הכרחיותי כהגדרתו, הדורש להוציא אל הפועל מה שמהווה "כורח-היסטורי" הנתון בזמן מסוים, ואשר רק יחידי סגולה מזהים אותו. הוא הגדיר את החשיבה האוטופית כנבואית ("הכל צפוי והרשות נתונה") שמקורה בישראל, בעוד ההכרחיותית היא אפוקליפטית. ביניהן "רובצת תהום שאין לגשרה" ("נתיבות באוטופיה").

 

למותר לציין, שמרקס היה הנציג הבולט והמושלם בעת המודרנית של התפישה האפוקליפטית. מולו עמדו סוציאליסטים אוטופיים ויש לציין גם אנרכיסטים, חניכי המחשבה הקנטיאנית, שבניגוד למרקס ראה באדם מטרה ולא אמצעי. פרודון, כתב למרקס: "הבה נחפש במשותף את חוקי החברה, את הדרך בה מתגשמים החוקים... אבל, למען השם, אל נא נבוא אנו לחתל את העם בדוקטרינות... אנו העומדים בראש התנועה, אל נעשה את עצמנו לרביה של אי סובלנות חדשה, אל נתנהג כשליחיה של דת חדשה" (שם).

 

ובאמת, בתקופת ראשית ההתיישבות הקומונאלית בישראל, מומש באופן הברור ביותר סוציאליזם-אוטופי-אנרכי פתוח וחופשי. הוא הצטיין במגוון היישובים וב"חופש הגמור" כדברי בובר, שבו פיתחו אותם חבריהם. אבל בשלב כלשהו התגבשו הנהגות פוליטיות דומיננטיות, שהגיעו בעיקר ממזרח אירופה, ובעזרת חברים נוספים הכניסו את הקיבוצים למערכת ארגונית בולשביקית במהותה המטפחת תורת משימות חצי צבאית העומדת לשרות העתיד. על חברה אוטופית ואנרכית ביסודה, התבססה מערכת הומוגנית בלתי גמישה ובלתי סובלנית, בתוכה כונו בעלי עמדות עצמאיות (כולל אמנים) בתארי הגנאי תוצרת מרקס: "אוטופיסטים", "אנרכיסטים" וכד'.

***

מותר היום לייחס את האפיונים הללו ככורח בלתי יגונה של ימי המאבק על הקמת המדינה, ההגנה והמלחמה. אולם משהמדינה נטלה על עצמה את עיקרי המעמסה הביטחונית-הגנתית, התיישבותית וקליטת העלייה, נשארו (כפי שהוזכר כבר) עוד 61 שנים עד לסיום 100 השנים הראשונות. והנה, לאחר כל אותן שנים, עדיין יש אצלנו המדברים באותה "שפת-בריאה" שהפכה בלתי מובנת למרבית הדורות שנולדו בשנים הללו. כיצד ניתן להסביר את העובדה, שכל עוד פעלו ההנהגות ההיסטוריות, לא צמחה מנהיגות מתוך התנועות הקיבוציות? כיצד ניתן להסביר, שיש קהל קיבוצי אשר עד היום איננו מצליח לדלות מספיק סיבות שמוצאן מ-61 השנים האחרונות להצדקת קיומו?

 

אבל אחד הגילויים המדאיגים ביותר לרצון לשמר את הסטגנציה שלנו בכל מחיר, היא הדרך שבה חוזרים אצלנו לשימוש בשפה המוציאה יריבים רעיוניים מחברת האדם על מנת לנגח אותם: "יש ערכים קיבוציים ויש חזירים קפיטליסטיים" ("שווים"); "מרוץ עכברים קפיטליסטי או ליברלי" (ענברי בפרסומים שלנו); "חיפושיות זבל המגלגלות את כדוריהן" (סובול בפרסומים שלנו) ונסתפק בכך. ענברי וסובול אף מרחיקים לכת ומספרים לנו כי הצלחנו בתור מוצגי "גן-החיות הלאומי" (שם). האם לא הגזמנו? האם לא זכור לנו מתי השתמשו במתודה המוציאה אדם מבני אנוש?! האם התארים הללו מגיעים לחברי קיבוצים המבקשים להתחדש?

 

ברצוני להדגיש שוב: המהלך הדרמאטי המתנהל בתנועתנו, הוא ביסודו מוצר של היסטוריה קיבוצית, שלא זיהתה בזמן את התקלות האנושיות הנגרמות מהדרך בה הלכנו. אי אפשר לתקן זאת במילים. נדרש שיתוף פעולה רציני ויצירתי בין כל הגורמים הקיימים ופועלים בתנועה. אין להסכים לארגונים מתחרים בתוכה. יש לקבל ולהשלים במלואו עם השוני המבורך, שיתקיים לתמיד בין קיבוצים בתוך תנועה אחת.

 

נכתב בתאריך
18/11/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו