עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קרב הראל
 

קרב הראל

מאת דורון נדיב 11/11/2010

 

ראשי הקבה"א רצו בסילוק מנהיגי השמאל מקיבוץ הראל, לא בפירוק הקיבוץ כולו. תגובה ליזהר בן נחום

 

בכתבה "פצעי הקיבוץ", ("ידיעות הקיבוץ" 22.9.2010), כתב יזהר בן נחום כי  "בשנת 1955 החליט יעקב חזן לפרק את קיבוץ הראל ולסלק את כל חבריו מהמקום".

 

סיפור העימות בין קיבוץ הראל והנהגת הקבה"א, היה יותר מורכב: היו מעורבים בו ההנהגה ההיסטורית של הקבה"א אשר נאבקה על שליטתה באמצעות מאבק אידיאולוגית בהשמאלה, מול חבריו הצעירים של קיבוץ הראל שמסלול הכשרתם הובילם למחנה השמאל בתנועה, שקרא תיגר על מנהיגותם של יערי וחזן.

 

חברי הראל תמכו בסופו של דבר בעמדותיו של קובה ריפתין שנשאר במפ"ם, ולא במשה סנה מאחר והוא נסוג מתמיכה בציונות. ולכן כאשר הוציאו מהקבה"א במהלך 1953 את 260 תומכי סנה מן הקיבוצים, חברי הראל נשארו בקיבוצם. ואולם מאחר והם המשיכו להוות אופוזיציה חיה ונושמת בתוך הקבה"א, תוך תמיכה בריפתין, הם סומנו ע"י יערי וחזן.

 

הקיבוץ הצעיר היה תלוי בתנועתו הן בתחום הכלכלי והן בנושא כוח אדם, תחומים שהיו בשליטת קברניטיה. כיוון שהנהגת הקבה"א לא יכלה להרחיק את הנהגת השמאל מהראל ישירות - שהרי  מרבית חברי הקיבוץ תמכו בעמדות השמאל במפ"ם -  היא החליטה ל"יבש את הקיבוץ" ע"י מניעת גרעיני השלמה איכותיים שהיו תנאי להמשך התפתחותו. בנוסף, היא ניהלה  מעקבים אחרי הנהגת השמאל בקיבוץ.

 

בתקופה זו (1954-1955) המאבק בין הראל לקבה"א, הוסט מן האידיאולוגיה לעימות על קבלת השלמה. משזו לא הגיעה, גברה המצוקה בקיבוץ שנוסף עליה גל עזיבות שהוביל לשיתוק פנימי.  כל הגורמים האלה, בנוסף לקונפליקט עם התנועה, הביאו לכך שבקיץ 1955 הגיעו חברי הראל לאפיסת כוחות פיזית ונפשית. 

 

כמו בטרגדיה יוונית, הקש ששבר את גב החברים היה חשיפתו של מכתב בו צוטט יהודה בן חורין - יד ימינו של חזן לטיפול בחברי השמאל (בן חורין הכחיש את המיוחס לו) - בו נאמר:

"השתדל להרחיק מהר ככל האפשר את יענקל'ה [יעקב אגמון] מהקיבוץ ואפילו ע"י ירידה לחייו  דרך אשתו... דבר זה יחיש את בואה של ההשלמה".

 

מכתב זה הוקרא באוגוסט 1955 בשיחת הקיבוץ ובעקבות זאת החליט אגמון לעזוב את הקיבוץ כשבעקבותיו עזבו כל החברים. 

 

הנהגת הקבה"א ואנשי מחלקת הכלכלה, בראשותו של שלמה רוזן, הגיעו להראל בניסיון לעצור את המפולת, אך ללא הצלחה.  גם חזן עצמו הגיע לקיבוץ בניסיון להשיג רגיעה, אך ללא הועיל.

 

לסיכום, חזן והנהגת הקבה"א לא החליטו לפרק את הראל ולסלק את כל חבריו.  הם שאפו לסלק את הנהגת השמאל מהראל ובמיוחד את יעקב אגמון. התנהלותם הובילה להתפוררות הקבוץ, אותה ניסו למנוע ואף הצרו עליה.                      

עבודת ה-MA של דורון נדיב עוסקת במשבר בין קבוץ הראל לבין הנהגת הקבה"א, 1955-1952"

נכתב בתאריך
11/11/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו