עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

האם לטומי לפיד דמינו?

האם לטומי לפיד דמינו?

מאת אסף בונדי, 4/11/2010

 

המאבק נגד "חוק האברכים" הינו דוגמה מזעזעת לדרך בה מלכדת התאחדות הסטודנטים את כל הדומים לה סביב שנאת האחר. חוק האברכים - טוב לכולנו, אם נדע לנצלו

 

שצף הפעילות הפוליטית שיוצאת מהקמפוסים בימים האחרונים, מעורר שאלות מעניינות. אחת מהן היא: האם רוח מרד הסטודנטים של 1968 נכנסה (סוף-סוף) בציבור הסטודנטים הישראלי?

 

אלפי סטודנטים שלא הנידו עפעף על בלימת העלאת שכר המינימום, על קיצוצים אין-ספור בתקציבי החינוך והרווחה, על הפרטתם של אין-ספור זכויות אזרח במדינה ועל מאבקן של עובדות הניקיון באוניברסיטאות (מאבק הצובר תאוצה בימים אלו), יצאו בימים האחרונים בהפגנות ענק ומיצגי עצמה אדירים המשקפים את כוחו הפוליטי האמיתי של ציבור הסטודנטים במדינה.

 

על השאלה מדוע יוצא הסטודנט הישראלי הטיפוסי לרחוב רק כאשר פולשים ישירות לכיסו נדלג במאמר הנוכחי; אבל אין לדלג על השאלה מדוע הפלישה לכיס הפרטי של הסטודנט מעוררת בו גל של שנאה לסטודנט אחר. שהרי המאבק נגד "חוק האברכים" הינו דוגמה מזעזעת ומוצלחת לאופן בו התאחדות הסטודנטים הארצית רותמת למאבקה את הדומים לנו באמצעות שנאת האחר.

 

מדוע מנצלת התאחדות הסטודנטים (החילונית) את חוק האברכים כדי לעורר גל מחודש של שנאת האחר, החרדי, שנאה שחשבנו שדעכה עם גוויעתה של מפלגת שינוי? מדוע הפוליטיזציה (המבורכת לכשעצמה) של הסטודנט הישראלי מתרחשת תוך מחיקת הלגיטימיות של סטודנטים אחרים, שלא משלמים דמי-חבר להתאחדות?

 

***

תשובות לשאלות אלו ניתן היה אולי לקבל מטומי לפיד עליו השלום, או לנסות לחלצן מראשי התאחדות הסטודנטים. כך או כך, מתקיים כאן זה מהלך מאורגן לערעור הלגיטימציה של הזירה הפוליטית בישראל; תוך הפעלת המכנה המשותף הנמוך ביותר - שנאה!

 

"חוק האברכים", שמכוון להענקת מלגות קיום לציבור סטודנטים ללימודי-קודש גבוהים, נהגה וקודם בעזרת כוח פוליטי לגיטימי, של ציבור גדול מאוד בחברה הישראלית - ציבור המודע לכוחו הפוליטי ויודע לדרוש את המגיע לו. חוק האברכים הוא ביטוי לכוחה הפוליטי של קבוצה חברתית שהשיגה משאבים שלא היו אמורים להגיע לכיסו של אף סטודנט, אלא לתקציב הביטחון, לכיסוי החוב הלאומי או לכיבוד בישיבות ממשלה.

 

מדוע בחרו הסטודנטים החילונים, שמאבקם הרדום בגובה שכר הלימוד הוא צודק ומבורך, לפתוח במאבק גזעני ואנטי-דמוקרטי על מנת לעורר אותו? משום שמחאת הסטודנטים בישראל נשענת על אג'נדה פוליטית זולה, רדודה וחסרת כל יכולת לאתגר את המצב הקיים. המחאה נגד חוק האברכים הינה זריקת-אנרגיה נוספת לחלוקת המשאבים השגויה, הפוגענית, שמקודמת על ידי ממשלות הימין (עם מפלגת העבודה, הליכוד ושאר ירקות). הפוליטיקה הסטודנטיאלית המתבטאת במאבק זה מחזקת כוחות ריאקציונרים ושמרנים שתפיסה מעמדית של צדק וסולידריות רחוקה מהם שנות אור.

 

להתאחדות הסטודנטים דרושה תפנית!

 

על מנת לגבש חזית מאוחדת ומשמעותית, המחזקת את הדמוקרטיה בישראל ומעניקה לגיטימיות לקבוצות שונות בחברה להציג תביעות כלפי המדינה, על התאחדות הסטודנטים לחבור לאותם אברכים ונציגיהם בכנסת כדי לשנות את סדר העדיפויות התקציבי לכיוון הראוי בעיניהם.

 

פגיעה בציבור אחר, שכוחו במסדרונות המנגנון הפוליטי גדול יותר, והשחרתו לא תועיל לסטודנטים במאבקם הצודק על גובה שכר הלימוד (ואפילו עצם קיומו). היא רק תפגע במטרתם.

 

למאבק על התקציבים יש להיכנס חזקים, מאוחדים וחמושים בסיוע פוליטי "מקצה לקצה" ולא בהנפת דגל האינטרס הצר והמסתגר. גזענות בה נוקטים הסטודנטים במצעדיהם, גזענות שלא חסרה בקמפוסים בימינו, היא רעה חולה, ממנה צריכה התאחדות הסטודנטים להתנער כמו ממגפה.

 

המאבק למען רווחת הסטודנטים, למען חירות הלימודים ושוויון בגישה להשכלה צריך לגייס אליו את החרדים, את העובדים, את הנכים ואת מקבלי הקצבאות. כדי להוביל מאבק כזה דרושה תפנית חדה בתפיסת המציאות; אחרת - גם בשנה הבאה נשלם יותר על השכלה גבוהה, שתלך ותנמיך.

 

הכותב הוא סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה באונ' בן-גוריון בנגב ופעיל ב"כוח לעובדים"

 

נכתב בתאריך
4/11/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו