עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלחמת הברירה של עיני

מלחמת הברירה של עיני

מאת דודי נתן, 31/10/2010

 

עופר עיני יכול היו להפיק הרבה תועלת משיתוף פעולה עם "כוח לעובדים", אבל הוא בחר במלחמה שאת מחירה משלמים העובדים

 

ההסתדרות הגיעה לשפל המדרגה, עם הגשת תביעה לבית הדין לעבודה, למנוע חתימת הסכם עבודה בין האוניברסיטה הפתוחה לבין ועד העובדים שלה (המרצים והרכזים).

 

ההסכם המוצע אמור לשפר את שכרם ב-24% בממוצע, ולהניב הישגים בתחום הביטחון התעסוקתי, ובכל זאת ההסתדרות תובעת למנוע את זה, כחלק ממלחמתה בארגון "כוח לעובדים".

 

המהלך הזה בזוי, מסוכן והזוי כל כך שקשה להבינו. זהו שיא של מלחמה של ההסתדרות ב"כוח לעובדים" בלא סייגים של מוסר ומטרה.

 

מה יכול היה עופר עיני לעשות אחרת?

 

השמועה על הקמת ארגון העובדים החדש, הגיעה להסתדרות לפני כשלוש שנים, "ועשתה משהו" לפעילי ההסתדרות - הנה קמים צעירים נמרצים ומארגנים עובדים למאבק על תנאי עבודתם.

 

לו רצה, יכול היה עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, להפיק מהמהלך הזה הרבה תועלת לעובדים בישראל ולטובת העבודה המאורגנת.

 

כך, למשל, ההתארגנות החדשה הייתה מביאה את רוח היזמות שלה אל תוך ההסתדרות, תוך רתימת העוצמות המיוחדות של "כוח לעובדים" אליה וגיוס אנשי ההסתדרות לפעילות נמרצת שכזו.

 

כך, למשל, עיני יכול היה להציע לאותם פעילים צעירים לפעול בתיאום, או מטעם ההסתדרות, כדי לארגן עובדים הרוצים להתארגן. כך הוא היה מגדיל מאוד את היקף העבודה המאורגנת בישראל, בליווי זריקת מרץ להסתדרות.

 

ואם נניח שעיני לא רוצה בלגניסטים אצלו "בבית", הוא יכול היה להניח ל"כוח לעובדים" לארגן עובדים, תוך שיתוף-פעולה והעמדת כוחה של ההסתדרות לטובת המהלך. העבודה המאורגנת הייתה מרוויחה מזה הרבה, ההסתדרות הייתה מרוויחה הרבה.

 

אפשרות אחרת היא פשוט להניח ל"כוח לעובדים" לפעול עצמאית, שהרי יש מספיק עובדים לא מאורגנים במשק. חלקם ממילא פנו ל"כוח לעובדים", לאחר שההסתדרות התעלמה מהם. יכול היה עיני לומר לעצמו "אנחנו נמשיך בשלנו, והם יתרוצצו איפה שקשה"...

 

ואם לא שותפות, אז ניתן היה לאפשר תחרות מסוימת בין הארגונים, ומי שישיג יותר חברים לארגון, ייצג את מול המעביד. מהלך כזה, לו נעשה באופן "נקי", היה אפילו מעורר את העובדים, מקדם הקמת ועדים, וסביר שההסתדרות הייתה מנצחת בהמון מקומות, בגלל הדומיננטיות שלה.

 

ישנן עוד כמה דרכים לרדת מן הסולם, אך עיני העדיף להיכנס למלחמה מכוערת, מיותרת ובעיקר מזיקה ב"כוח לעובדים"..

 

מהו הנזק?

 

הנזק הראשון הוא הנזק הישיר לעובדים, שהתארגנותם מעוכבת על ידי צווים שונים של ההסתדרות, ובמקרה האחרון אפילו הישגיהם האדירים עלולים להתעכב..

 

הנזק השני הוא לעובדים המובילים את ההתארגנות. מדובר באנשים שלקחו על עצמם משימה קשה מאד, לגייס עובדים לחברות בארגון, עד להשגת שותפות של שליש מהם כחברים בארגון. המגייסים הם אנשים יקרים, הפועלים לשינוי משמעותי במקום עבודתם. זה כרוך לעתים במאמצי שכנוע אדירים של חבריהם - שחלקם מפוחדים מפני לחץ ההנהלה - להצטרף להתארגנות.

 

(הערת ביניים - אם למישהו נשמע המושג "עובדים מפוחדים" כפראזה לשם הפאתוס – ראוי שיצטרף עכשיו לכוח לעובדים כדי לפגוש את המציאות בשטח. יש לא מעט מקומות עבודה עם פחדים כאלו, כולל בקיבוצים).

 

הנזק השלישי הוא לכלל העובדים, לא מעט מעסיקים ינצלו את המאבק של ההסתדרות ב"כוח לעובדים" כדי להקשות עוד יותר על ההתארגנות בטיעונים מסוג "מה פתאום שאתן להם לריב אצלי בחצר? - שיעופו כול-לם".

 

הנזק הרביעי הוא בקרב הציבור הכללי, שגם ככה לא חושב טובות על ההסתדרות ובעקבות זה על התארגנויות עובדים בכלל. כוחנותה של ההסתדרות מקרינה על הדימוי של כל התארגנות עובדים. עיני הורס את מה שקל וחשוב היה לבנות.

נכתב בתאריך
31/10/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו