עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מפתח לחינוך נכון

מפתח לחינוך נכון

מאת גדעון שפירא, 28/10/2010

 

בשל הדיבור הרב שלנו על חינוך, מוצע כאן בסיס לכל חינוך ותיאור מצבנו ביחס אליו

 

תהליך חינוכי מתנהל בלי כל ספק. סולם ערכיו של האדם איננו תורשה במובנה הפשוט. על אף שאמונותינו, תפיסותינו וערכינו "נשתלים" על הפוטנציאל הגנטי שלנו, המהלך עצמו מתרחש בעיקרו של דבר לאחר הגיענו לעולם. אנו לומדים לעצב את התנהגותנו על פי שיקולים משלנו, וביכולתנו להוציאה אל הפועל באופן שאנו שולטים בו. המאמר שלהלן מתייחס לתקופות שלאחר שנות המשפחה הראשונות.

 

בית הספר איננו הקובע העיקרי של דמות החברה האנושית. הוא לא יצר אותה אלא נוצר בידיה ומעמדו מוכתב בהתאם לאינטרסים אלה ואחרים שלה. דמות החברה מעוצבת הרבה יותר, למשל, במקומות בהם קובעים את סדר העדיפויות הלאומי. התהליך החינוכי העוסק בערכים ותפיסות עולם, מצריך מתודות שונות מאלו שביה"ס מפעיל לצורך הקניית הדעת. בעוד התהליך החינוכי מותנה בקיום מבנה חברתי יציב וחופשי במידה רבה, ביה"ס אינו זקוק לחברה פעילה, או במילים אחרות, זיקה מסוג כזה איננה תנאי להצלחת הלימוד.

 

לורנס קוהלברג, למשל, גרס:

1.     כי לא ניתן להנחיל לפרט התפתחות מוסרית קוגניטיבית באופן ישיר.

2.     כי המעבר מדרגה מוסרית מסוימת לזו הבאה בעקבותיה, עשוי להתבצע אצל נערים במסגרת חברות הגיל, ואף זאת בתנאי שמתנהל בהן דיאלוג בלתי אמצעי.

3.     כי הסיכויים הם, שבני אדם יישארו ברמות מוסר ראשוניות עד זקנה ושיבה במידה ולא פעלו במסגרות מסוג כזה. רצוי לעיין בכך גם על רקע ההנחה, כי חיים מוסריים אינם ממילא כורח קיומי מידי.

 

תפיסתו הערכית של אדם מתגבשת תוך כדי התמודדות עם דילמות חיים ובתוך כך במיוחד אלטרנטיבות שהן גם מצויות וגם ראויות. כלומר, כאשר אתה נאלץ לבחור בין רצוי לרצוי אחר, כיוון שלא ניתן לממשם בעת ובעונה אחת. ההנחה היא עוד, כי ממדים רעיוניים ופוליטיים חייבים בבחירה והפנמה, כאשר למרכיב הרגש ולתחושת הקשר האישי מעמד חשוב ביותר. ללא זאת קשה להניח, כי אדם יפתח חיבה והזדהות אל דעות ותפיסות ובמיוחד אחריות אישית כלפיהן.

 

לא גרימת שינוי אצל אנשים הוא המעשה החינוכי האמיתי, אלא טיפוח תנאים התומכים בהתפתחותם ועיצובם האישיים. התהליכים העיקריים שבאמצעותם האדם (הנער) מפתח את ערכיו מורכבים מיסודות הברירה, ההכרעה, הביצוע החוזר והנשיאה באחריות. כדי שנערים יוכלו להתנסות בכך, הם זקוקים לחברה מאורגנת משלהם.

 

אין כל סיבה סבירה להניח, כי כללים התופסים לגבי כלל בני אנוש, לא יפעלו גם ביחס לנערים שביניהם. בתקופת הנעורים, מגיעה ההתפתחות הקוגניטיבית לרמה המאפשרת הכרה ערכית רציונאלית, אך קיימים סימוכין רבים, שהעיסוק בכך מתבצע אצל הפרט בעיקר כאשר הוא פעיל ומעורב בחברה משלו ולאו דווקא בהיותו גורם פסיבי בביה"ס, אצל המדריך, היועץ או המטפל.

 

נערים בעלי זכויות אנוש ככל אדם, הפועלים בחברה מאורגנת משלהם ונושאים באחריות אמיתית על חלק מחייהם, עשויים להפגיש את עצמם עם דילמות, לעמוד פנים אל פנים מול ערכיהם ולעשות אתם הכרה. בדרך זו עשויה, אם בכלל, להתפתח ביקורת הערכים ומכאן, אולי, גם החלטות שיש להן משמעות ישירה לגביהם כגון קבלה, דחייה או החלפה.

 

בנוסף על הנאמר עד כה ואף מעבר לכך, חברות-נעורים או במתכונתן המוכרת כ"קבוצות-שווים", הן ככל הידוע כורח אמיתי. מסתבר, כי נערים אינם מסתפקים במסגרות הנתונות להם מטעם החברה הבוגרת, כולל אף המשפחה. הם מבקשים ומשיגים לעצמם גם קבוצות השתייכות על-פי בחירתם ופועלים בהן כשווים בין שווים.

 

על כן, מלבד יעילותו החינוכית מהווה מנגנון חברת הנעורים גם תנאי התפתחותי. הוא שייך לאותם מרכיבים, אשר בהעדרם מתקשה הפרט לפתח את עצמו באופן חופשי. מכנים זאת "מרד-בן" במובנו האישי והמידי, בניגוד לרעיון "המרד-ההיסטורי-הרב-דורי", שבא לבטל את הפרט כמחליט וקובע, על מנת לשייכו לארגון.

 

המסקנה: תהליך חינוכי רציונאלי ושיטתי מתקיים בעיקר, כאשר לצד ביה"ס שלו מצויות עבור הנוער מסגרות חברתיות, עצמאיות ומספיק גדולות משלו; מערכות אשר ניתן לו לפעול בהן מרצונו החופשי ובאוטונומיה רבה; שהן בעלות מנגנוני ניהול עצמי המספקים לנוער כושר לפתח משא ומתן עם סביבתו וכן רשות מלאה לניסוי וטעייה. באלה מצוי גם כל ההבדל שבין חברה יצירתית לבין קהילת סעד.

 

חברות נעורים, העונות לקריטריונים הללו והמפעילות בנוסף על כך מערכות חינוכיות משלהן, זהות למוכר לנו כ"תנועות-נוער", כפי שהתפתחו בעיקר בעם היהודי ובמיוחד בגולה. אלו חסרות אצלנו בחלוף מאה השנים הראשונות להתיישבות הקיבוצית.

 

נכתב בתאריך
28/10/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו