עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

סוציאליסט זאת לא מילה גסה

סוציאליסט זאת לא מילה גסה

מאת עלי קדם, 25/10/2010

 

אם סוציאליזם פירושו שאיפה להקטנת פערים חברתיים, חתירה לחלוקה צודקת יותר של משאבים לאומיים, ותמיכה במשטר הומאני - אז זו לא בושה להיות סוציאליסט

 

לאחרונה ניטש במישור הפוליטי-כלכלי ובתקשורת וויכוח חריף, על הכוונה להגדיל את חלקה של המדינה (כלומר - של כולנו) ברווחים שיופקו משדות הגז שנתגלו סמוך לחופה של ישראל. וכמו בכל פעם שאינטרס של אחד הטייקונים עומד להיפגע, מגייסים תומכיו מהבוידעם את מילת הקסמים "סוציאליזם", ומאיימים בה על הציבור. לפגוע בעשירים, הם מטיפים לנו, זה הרי סוציאליזם, שלא לומר בולשביזם. נדב העצני ("רוח סוציאליסטית רעה" מעריב דעות 7.10 ) אינו מסתפק בכך, ומתגייס גם לשכתוב ההיסטוריה הכלכלית של ישראל. הנה כמה עובדות שהעצני העדיף לשכוח ולהשכיח.

 

ב-30 שנות ה"סוציאליזם" בישראל (1947-1977) נרשמה כאן צמיחה ממוצעת שנתית, שהיום ניתן רק לקנא בה. צמיחה זו התקיימה לצד ותוך כדי קליטה של מאות אלפי עולים, הן פליטי שואה מאירופה והן עולים מארצות צפון אפריקה וערב. בין לבין, נבנה כאן הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, פותחה חקלאות מעוררת קנאה שמשכה משתלמים מכל העולם, ובעיקר מארצות אפריקה ואסיה, הוקמה חברת תעופה לאומית שנשאה את עם ישראל לחו"ל ואת הגויים אלינו, נוסדו מוסדות אקדמיים מפוארים, ומערכת בריאות מתפקדת, נבנו תשתיות לכל מה שיש כאן היום, ועוד ועוד. התפתחויות אלה תוארו על ידי רוב המומחים כלא פחות מנס כלכלי.

 

בכל אלה "אשמות" 30 שנות שלטון החושך הסוציאליסטי, ואת כל אלה מכנה העצני "סוציאליזם כושל".

 

אך מה שיותר חשוב: בניגוד למה שקורה היום, כשפירות הצמיחה - בתמיכתם האדיבה של העצני והתומכים בדעותיו - זורמים לכיסם של העשירונים העליונים בלבד, ומעמד הביניים נשחק לאבק, הרי בתקופה "החשוכה", נחשבה ישראל מבחינת עומק הפערים הכלכליים והחברתיים לאחת המתקדמות במערב. כיום היא משתרכת בתחתית הרשימה, עם שסע חברתי-כלכלי חריף ומאיים. הרי האבטלה המצומצמת, שהעצני מתבשם ממנה, אינה עוזרת למאות אלפי מקבלי שכר המינימום. הללו אינם מככבים אומנם בסטטיסטיקה המובטלים, אבל הם גם אינם מסוגלים לגמור את החודש, ולקיים חיים של כבוד. בבעיות אלה מציע העצני, ברוח המאה ה-19 הנאורה, לטפל באמצעות "חמלה" ו"תמיכה".

 

חסידי הטייקונים, כמו העצני וח"כ אופיר אקוניס, ראש ועדת הכלכלה, מספרים לנו שלא כל ה"קפיטליזמים" הם חזיריים, יש כביכול איזה "לסה פייר" מדומיין, איזה "שוק חופשי", שתחתיו אין שחיתות, אין ריכוז של כוח בידי מעטים, אין תמנוני ענק ששולטים בשלטון, בהון ובתקשורת, אין התעשרות דמיונית של בודדים. רק קצת רגולציה, מרגיעים אותנו, והכל יסתדר. האמת, כפי שלימד המשבר האחרון, היא שאין חיה כזאת. ריכוזיות היתר, רדיפת הבצע, קניית החלטות שלטוניות, מונופולים בחסות החוק, וכל מה שמכונה "כשלי שוק", הוא חלק בלתי נפרד מהשיטה, ורק חסידים שוטים יכולים להתעלם מהם. (ראה למשל "מופע הלוביסטים" שליווה את הופעתו של יצחק תשובה בכנסת).

 

העצני גם מנסה ללמד אותנו פרק בהיסטוריה הכלכלית של ארה"ב. לשיטתו, בבעיות הכלכליות של ארה"ב אשמה מדיניותו "הסוציאליסטית" של אובמה, ולא החזירות חסרת המעצורים של מנהלי הבנקים וחברות ההשקעות. צריך להזכיר להעצני פרט קטן: המשבר פרץ לפני בחירתו של אובמה, ואת הקווים העיקריים להתמודדות עימו התוו דווקא הכלכלנים של בוש.

 

העשורים הראשונים של ישראל היו מלווים בלא מעט כישלונות, טעויות, פרוטקציות ושחיתויות, אבל מכאן ועד לתמונה המעוותת שמציירים אנשי הימין הכלכלי - רחוקה הדרך. אם סוציאליזם פירושו שאיפה להקטנת פערים חברתיים, חתירה לחלוקה צודקת יותר של משאבים לאומיים, ותמיכה במשטר הומאני - אז זו לא בושה להיות סוציאליסט.

  

מחבר
נכתב בתאריך
25/10/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו