עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פנים רבות להפרטה

פנים רבות להפרטה

מאת אלישע שפירא, 13/10/2010

 

אם נמשיך בדרך ההפרטה הנוכחית, סביר שהקשר בין הון לשלטון לא יהיה תופעה חריגה, יהפוך ל"מצב הטבעי"

 

זכורה לי פגישה עם יועץ תקשורת ותדמית שרצה לייעץ לנו (לתנועות הקיבוציות) איך לשפר את תדמיתנו בעיני הציבור. אמר האיש: "דברו על הפרטה, זה הולך טוב". השבנו כי לא נוכל לקבל את עצתו כי אנחנו מתנגדים להפרטה גורפת. השיב היועץ: "אני יודע אבל זה לא חשוב, איש הרי אינו מבין את המשמעות". כאשר אני שומע וקורא חלק מהמתנבאים בזכות ההפרטה הגורפת, כתשובה לכל חוליינו ולמרבית מאוויינו, אני נזכר באותה שיחה הזויה ובאותו יועץ.

 

***

כאשר מוכרים את נכסי המדינה (הציבור) כמו את "מפעלי ים המלח" לטייקון בודד, זו הפרטה. כאשר מעבירים לאותו טייקון גם את זכויות ההפקה של אוצרות הטבע הגדולים ביותר של העם היהודי, זו הפרטה. כאשר אותו טייקון מנפיק את מה שהיה רכוש הציבור, בחזרה לציבור המשקיעים בבורסה, גם זו הפרטה. כאשר מנפיקים חברה משפחתית פרטית בבורסה, ומעבירים אותה לשליטה אנונימית של הציבור, זו הפרטה. כאשר מלאימים חברה ציבורית כמו "כור" (זוכרים?), כדי למכור אותה בחתיכות לבעלי הון בודדים, זו הפרטה. כאשר הבנקים הציבוריים פשטו את הרגל, בראשית שנות השמונים, לפני משבר חובות הקיבוצים, המדינה הצילה אותם והשתלטה עליהם. שנים לאחר מכן, כאשר הבנקים נמכרו לבעלי ממון פרטיים, אמרו שזו הפרטה. כך גם כאשר מעבירים את עלויות המזון בקיבוץ לתקציב החברים, זו נחשבת כהפרטה, למרות שהקיבוץ ממשיך לנהל את ענף המזון ולקיים בו אחריות ציבורית.

 

***

במדינת ישראל פותח פטנט מיוחד ומקורי של "הלאמה לצורך הפרטה". ההתחלה הייתה בחינוך, כאשר בוטלו רשתות החינוך הציבוריות, במסגרת "חוק חינוך חובה" הממלכתי. שנים לאח מכן הועברו חלקים הולכים וגדלים של החינוך לידיים פרטיות: "החינוך האפור", "החינוך המשלים" והחינוך הפרטי, למי שידו משגת, כולם ניזונים מההורדה מתמשכת, היחסית, של רמת החינוך הציבורי. כך הולאמו גם קופות החולים הציבוריות, למען "בריאות ממלכתית שוויונית לכל". אך כאשר הבריאות הציבורית סובלת ממצוקה תקציבית כרונית, כי "במדינת הפערים צריך להוריד את נטל המיסים כדי להגן על העשירים", צומחת הרפואה הפרטית בשלל צורותיה: "הביטוח המשלים", "המושלם", "ביטוח קטסטרופות" וכיוצא באלה. כך נוצרה מערכת בריאות לעשירים.

 

היום מובילים אצלנו "פיילוט" לבניית וניהול בתי סוהר על ידי יזמים פרטיים (זו לא בדיחה). לא רחוק היום בו ידברו גם על משטרה וצבא ביוזמה פרטית, בבעלות טייקונים - בעלי ממון. במידה מסוימת הדבר קורה כבר היום בחברות האבטחה הפרטיות. אם נמשיך בדרך זו, סביר שהקשר בין הון לשלטון לא יהיה תופעה חריגה, הוא יהיה "המצב הטבעי". בעולם מופרט עד היסוד מעמיקים תמיד הפערים הכלכליים והחברתיים, ומתרבים השחיתות והאלימות, כפי שאנו לומדים מהתהליכים בישראל של העשורים האחרונים. כך תובטח תפוסה מלאה ויובטח שגשוג כלכלי לבתי הסוהר הפרטיים.

***

חסידי ההפרטה הגורפת טוענים כי הציבור והמדינה אינם יודעים לנהל ולכן יש להעביר את הכל לניהולה של היוזמה הפרטית. אך כאשר העסקים הפרטיים מסתבכים וקורסים, כפי שקרה לבורסה הישראלית, כאשר התפוצצה "בועת המניות", או כפי שקרה לאחרונה לתעשיית הרכב ולבנקים הפרטיים להשקעות בארה"ב, באות המדינות ומצילות אותם, כדי למנוע מפולת כוללת במשק. מתברר כי המציאות אינה דיכוטומית והיא אינה מתחלקת בין "אחריות ציבורית חסרת שם ודמות", לבין "אחריות פרטית בהירה ומובחנת". היוזמה הפרטית אינה מתאימה לכל תחומי החיים, כפי שהמינהל הציבורי אינו יכול להחליף את היוזמה הפרטית ואסור שהוא יחנוק אותה. מה שנחוץ הוא שילוב של יוזמה ציבורית עם יוזמה פרטית, ורגולציה חזקה וברורה של המדינה.

***

הקיבוצים הצליחו להוכיח כי אין ניגוד הכרחי בין יוזמה לאחריות ציבורית. פחות מאחוז וחצי של האוכלוסייה הישראלית מייצרים שלושים אחוזים מהתוצרת החקלאית הלאומית, ועשרה אחוזים מהתפוקה התעשייתית. לכך נוספו בשנים האחרונות יזמויות אישיות מגוונות, שהכניסו את הקיבוצים לענפים חדשים. את כל זה עשו האנשים, היזמים, שלא למען רווח אישי. האם כאלה יהיו הדברים גם בעתיד, ב"עידן ההפרטה"? יש מקום לספק. ה"הפרטה הקיבוצית" נעה בין הגדלת מרחב ההחלטה והבחירה של החבר, על בסיס חלוקת תקציבים שוויונית, לבין משטר של שכר דיפרנציאלי והשלמה עם פערים כלכליים הולכים ומעמיקים. לזה וגם לזו קוראים אצלנו הפרטה, למרות שאין כל קשר ודמיון ביניהם.

  

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
13/10/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו