עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מסע חילוץ שיתופי

מסע חילוץ שיתופי

מאת מרים עין-דור ריפתין, 5/10/2010

 

בסוף שנות ה-90 הגיע קיבוץ זיקים לשפל מדרגה וצבר חובות ענקיים. חברי הקיבוץ יצאו למסע חילוץ שיתופי - וזכו

 

קיבוץ זיקים, היושב על גבולה הצפוני של רצועת עזה, ידע משברים קשים ביותר עוד בעת שהוקם בשנת 49' על ידי יוצאי תנועת השומר הצעיר מרומניה, אך המשבר הקריטי מכולם התחולל בסוף שנות ה-90, כאשר החובות הענקיים הלכו ותפחו, עד כדי כך, שהתנועה הציעה לקיבוץ להעתיק את הסדר בית-קמה, שכלל מינוי ועד מנהל, הקפאת תהליכים והסדר על כל הנכסים, כולל היתכנות של ויתור על העיקריים שבהם, כמו המפעל שהיווה מקור פרנסה משמעותי.

 

"דחינו את ההצעה הזו, שמשמעותה בשפת העם הייתה הכרזה על פשיטת רגל", מספר דגי חבויניק, מוותיקי הקיבוץ, שנמנה על הגרעין הישראלי "שומריה" שהצטרף לזיקים בשנים 1956-1955 ומהווה עד היום גוף מרכזי ומשמעותי בקיבוץ.

 

דגי: "כולם מרבים לטעון, שבמצב משברי רק קיבוצים עשירים יכולים להרשות לעצמם להישאר שיתופיים, וכי כל קיבוץ במשבר חייב לעבור שינוי, בזיקים הוכח שאפשר אחרת".

 

החובות המזנקים והמכות

 

איך התחיל המשבר, בקיבוץ עם מפעל מסודר וריווחי? "חילקו הלוואות, אז לקחו הלוואות לפיתוח, ומצאנו את עצמנו עם חובות ענקיים", משיב דגי. "אתה מגיע למצב בו אינך מסוגל לשלם יותר את החובות. וכך, כמו עשרות קיבוצים, הפסקנו לשלם והחובות זנקו".

 

בהסדר חובות הקיבוצים, ולאחר מכן בהסדר המשלים בשנת 1997, נמחקו לקיבוץ זיקים למעלה מ-100 מיליון ₪, אך עדיין נשאר חוב בהיקף של 40 מיליון ₪ לטווח ארוך וכ-30 מיליון ₪ חובות לטווח קצר. ביוני 97' התחייב הקיבוץ לשלם ולהחזיר את סך כל החובות שנותרו, כ-70 מיליון ₪, במסגרת של שבעה מיליון ₪ לשנה. "ראוי להזכיר", מוסיף דגי, "שבמהלך אותן שנות משבר, בשנת 1994, לפתע גם הרפת המשגשגת שלנו סבלה ממגיפת מחלת הברוצלוזיס וחוסלה. רק בשנת 96' היא החלה לחזור לעצמה. בנוסף, גם מפעל הדגל, 'פולירון', עבר משבר קשה מאוד, בעקבות מלחמת מחירים הרסנית בשוק המזרונים הישראלי, כשכולם נלחמו נגד כולם".

 

***

"היה לנו ברור", אומר דגי, "שלא נוכל לעמוד בתשלומים שהוטלו עלינו, וכאן מתחיל סיפור התגייסותו של הקיבוץ". התנועה, כאמור, הזדרזה להציע הסדר דוגמת הקפאת התהליכים בבית קמה ומינוי ועד מנהל לקיבוץ. לדבריו, התנועה הביאה הצעות בתום לב ובכוונה טובה, "אך כאן קיבוץ זיקים גילה את כוחו".

 

בקיץ 1999 חתם קיבוץ זיקים על ההסדר המשלים, בידיעה ברורה, שלאחר החתימה יהיה הכרחי לעמוד בתשלומים. "הבנקים", מוסיף דגי, "היו חכמים וגם הציעו תמריץ למי שיעמוד בתשלומים, וכך הקיבוץ התגייס לעמוד בהתחייבויותיו. הוקמו צוותי חירום: חלקם לנושאי קהילה וחלקם בתחום המשקי. צוות מיוחד קיים דיונים עם כל ספקי הקהילה וערך עם כולם הסדרים לפריסת החוב, כאשר בתחילה שילמנו רק את השוטף. למעשה, עשינו בעצמנו את כל ההליכים שהיה מבצע ממונה מטעם בית המשפט, כי זו הייתה בעצם מעין הקפאת תהליכים. אח"כ הלכנו להסדר עם בנק הפועלים".

 

דגי מפרט מעט על אופי ההסדרים: "הגענו להסדר עם בנק הפועלים על החזר של 200,000 ₪ לחודש, שהסתכם ב-2.5 מיליון ₪ בשנה, מתוך ההחזרים בסך 7 מיליון ₪ בכל שנה, עליהם התחייבנו. הקהילה לקחה על עצמה להחזיר חלק מהחוב, בהיקף של כ-1.5 מיליון עד 2 מיליון ₪ מתוך 7 מיליון ₪ שנדרשו להחזר השנתי. קיצצנו 20% מהתקציבים האישיים של החברים + קיצוצים נוספים, דוגמת סגירה חלקית של חדר האוכל. בנוסף, החלטנו גם שכל משפחה יכולה להוציא רק עד 400 ₪ בכל חודש. כן הוקם צוות מיוחד לאישור קניות, שנפגש באופן שוטף וכל קנייה בקהילה הייתה צריכה לעבור דרכו. במקביל פעלנו למיצוי יכולת העבודה של כלל החברים. 20 חברים הועברו ממקומות עבודה פחות רווחיים למקומות מניבים יותר, והכול בהסכמה. מהלך זה גם הביא לצמצום ניכר בעבודת השכירים".

 

עניין של אמון

 

את המשא ומתן עם כל הגורמים החיצוניים ניהלו חברי זיקים בעצמם. "הם נתנו בנו אמון, כי ראו שאנחנו עומדים בהתחייבויות", מציין דגי. "הכי חשוב, אף הקיבוץ והחברים נתנו אמון בצוותים שנבחרו, גם כאשר הוחלט על צעדים קשים, דוגמת הורדה של חמישית מהתקציב האישי, שגם כך לא היה מהגבוהים בתנועה..."

 

התהליך הזה, מוסיף דגי, לא היה ברור מאליו וקדמו לו ויכוחים לא פשוטים בין החברים, "אבל הייתה התלכדות סביב ההחלטות והיה חשוב לנו שהקיבוץ ימשיך להתקיים כקיבוץ.  התברר שאם הקיבוץ מלוכד ונותן אמון במערכות ובהנהגה והולכים יחד למהלכים קשים מאוד, בסוף אפשר להצליח. ואכן, המהלך הצליח מאוד, והקיבוץ מאוד התחזק. הוכחנו בבירור שדווקא הדרך השיתופית והתלכדות החברים יכולות להביא להתאוששות ולפריחה בעקבותיה. תשאלו גם בסאסא!"

 

והיו לזיקים גם 'ניסים'. בעקבות פינוי מתיישבי גוש קטיף ביקשה המדינה מזיקים להעביר קרקעות לטובת מפוני הגוש, ואף שילמה על העברה זו כמה מיליוני שקלים, שעזרו לחסל סופית את החובות שעוד נותרו, וכל זה קרה בשנים 2007-2006.

 

"אחרי שמצבנו השתפר", מציין דגי, "החזרנו בחמש השנים האחרונות לחברים את כל החוב שהצטבר מקיצוץ התקציבים האישיים בשיא המשבר. פעולה זו הגבירה מאוד את אמון החברים, שהיה קיים גם קודם לכן".

 

היום מצבו הכלכלי של קיבוץ זיקים טוב: אין חובות, לבד מחובות קצרים בשוטף, ויש הון עצמי, ההולך וגדל. הקיבוץ גם מתחזק חברתית. דגי מצביע על התמודדות מלוכדת גם בימי מתקפות הקאסמים. "עברו עלינו שנים קשות מאוד עם ירי טילים נרחב ופגיעות בתוך הקיבוץ, כולל פציעת ילדים, וגם פרות הרוגות ברפת ועברנו זאת בהתמודדות ראויה להערכה".

***

אחרי הכול, אילו לקחים הצטברו בזיקים? "המסקנות העיקריות", מבהיר דגי, "מלמדות שחשוב להעמיד בראש התהליך צוות מוביל, החותר לאותו כיוון ומקבל גיבוי מהקיבוץ. יש לשים אצבע על מספר בעיות מכריעות, לדוגמה אצלנו, בהתמודדות עם המגיפה ברפת, או עם הבנקים. נכון גם, שצריך לטפל גם בבעיות הקטנות, אבל כשיש מיליון ואחת בעיות קיומיות חשוב ביותר לשים את הדגש על המרכזיות".

 

ומה עם היעזרות ביועצים? "יש מקום להיעזר ביועצים", סבור דגי. "אבל, צריך לדעת לבחור ביועצים אמיתיים, בעיקר לעניינים נקודתיים, מבלי להשתעבד להם. לא לוותר על העיקרון, שהקיבוץ הוא המחליט בעצמו. עוד דבר חשוב הוא יידוע שוטף של החברים. לספר להם ללא חשש את האמת, גם אם היא קשה".

 

בחירה מחודשת בקיבוץ השיתופי

 

גם נושא התנהלותו השיתופית של הקיבוץ עבר בזיקים דיון מחודש וקיבל את גיבוי הקיבוץ. בשנת 2004 עלה הנושא לדיון מעמיק. "הייתה סופת צונאמי בכל התנועה", מספר דגי, "וגם בזיקים היו חברים שהגישו בקשה לדיון. ואמנם, קיימנו דיון בכל היסודיות. הבאנו מרצים מקיבוצים משתנים עם שכר דיפרנציאלי, מקיבוצים עם תקציב משולב, וכמובן גם מקיבוצים שיתופיים. לא הייתה מלחמה בנושא, אבל היו ויכוחים. כאשר הקיבוץ החליט שהוא רוצה להמשיך להיות קיבוץ שיתופי עם מספר שינויים, כל אנשי השינוי קיבלו את הכרעת הרוב. מרכז המשק, למשל, אמר שלא הצביע בעד קיבוץ שיתופי, אך יפעל בהתאם להחלטה שהתקבלה ויעשה ככל יכולתו לממש את ההחלטות".

 

אגב, "בזיקים", מציין דגי בגאווה, "גם היום לא בוחרים בעלי תפקידים לפי צבע ודעות כאלו ואחרות. ודבר חשוב נוסף - ממלאי התפקידים החשובים, החברתיים והמשקיים, הם מאז ומתמיד רק חברי הקיבוץ, פרט למפעל המנוהל היום על ידי שכיר".

***

בעקבות העלאת נושא השינויים הדיפרנציאלים והבחירה הברורה בקיבוץ שיתופי, גיבשו בזיקים מספר שינויים, שזכו לכינוי 'שיתופי פלוס', ואמורים לענות על הרצון לשפר את החיים בצוותא. דגי מפרט: "אנחנו מאפשרים היום לחברים, בתנאי שמילאו את חובת עבודתם הרגילה, לעשות שעות נוספות במקומות בהם הקיבוץ נזקק לכך. זוהי זריקת מוטיבציה לחברים, במיוחד לאלה שלעתים 'מגמגמים' בעבודתם. ניתן לעשות עד 200 שעות נוספות בשנה, בשכר של 20 ₪ לשעה. מהלך זה עוזר בהעלאת רמת התקציבים."

 

מה עוד נכלל במאמץ של קיבוץ זיקים לשפר את מצבם התקציבי של חברי הקיבוץ? "הפרטנו מזון עד ל-50% בערך, וגם את תקציב החשמל העברנו לחבר, והחברים עושים מאמץ להביא למינימום הוצאה ולהגדלת התקציב האישי. כך יצרנו אפשרויות להגדיל מעט את התקציב, גם דרך הפרטת המזון והחשמל וגם במתן שיתופי פלוס".

 

דגי מדגיש, שהוא רואה את קו השבר בין הקיבוץ השיתופי לזה הדיפרנציאלי במתן שכר דיפרנציאלי. "אין אצלנו שכר דיפרנציאלי", הוא מציין, "ואין חבר שיקבל פחות בתקציב שלו לעומת ממלאי תפקידים".

 

הבנים, השכונה וגרעין "נהר"

 

מה עם הבנים? "יש בעיה עם קליטת בנים לחברות", מודה דגי. "הם מעדיפים להיות תושבים. ברגע של חולשה, בשיא המשבר, עלה רעיון להקים שכונה. בנינו אותה במחשבה, שהיא תהייה אלמנט נוסף בהצלת הקיבוץ מהמשבר ותעזור כלכלית להתמודד עם החוב, שאז לא ידענו איך לצאת ממנו. היו אולי גם חברים, שראו בשכונה פתרון לבנים שלא רצו להיות חברים. אך בזמנו, רוב החברים תמכו בהקמת השכונה כניסיון להציל את הקיבוץ מחובותיו. בסוף, ניצלנו בזכות דברים אחרים. האמת היא, שכלכלית כמעט לא ראינו כלום מהשכונה, שעדיין נמצאת בחלקה הגדול בבנייה, אחרי שבתקופת הקאסמים רבים מאלה שנרשמו אליה נמחקו".

 

האם קיומה מפריע להתנהלות זיקים כקיבוץ שיתופי? לדעתו של דגי, ממש לא. "אין להם קשר למשק ולאיזה קיבוץ אנחנו בוחרים לנהל. הם משלמים מחיר מלא על האוכל, כשאנו משלמים חצי, משלמים גם על בילוי בבריכה, והווילות שלהם לא ממש מפריעות באמת למישהו. אנחנו כן משתדלים להיות יחד בחגים משותפים".

 

אז מה עם הבנים? "היום הקיבוץ נמצא במהלך יפה של קליטת משפחות מבחוץ, ומקווים שגם הבנים ישתלבו במהלך", משיב דגי ומציין שהקיבוץ מטפח היום, יחד עם אגף המשימות של התנועה הקיבוצית, גרעין של בוגרי שנת שירות שהתלכדו יחד והלכו לצבא כגרעין נח"ל בשם "נהר". את הסיפור המסקרן על הקמתו והתנהלותו של גרעין "נהר" הבאנו לאחרונה מעל דפים אלה.

 

מתוך "במקום" מס' 20

   
נכתב בתאריך
5/10/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו