עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דמיון על הנייר בלבד

דמיון על הנייר בלבד

מאת אודי מנור, 4/10/2010

 

לכאורה, התנועות הקיבוציות וה"ברודרהוף" מצטיירות כתנועות מקבילות. למעשה מדובר בתופעות היסטוריות שונות, ואף מנוגדות

 

לפני כשלושה חודשים התקיים בארץ כנס נוסף של חוקרי הקומונות בעולם. מאז שעמדתי על דעתי הקיבוצית, ובמסגרת השאלה המרתקת: מה הוא מקור המעשה הקיבוצי, כלומר 'מי המציא את הקיבוץ', או 'מהיכן הוא צץ'? - לא השתכנעתי, לא מההסבר היהודי-קהילתי, ועוד פחות מההסבר הקומונאלי.

 

מה נותר? ההסבר ההיסטורי, שבמקרה של הקיבוץ הארצישראלי משלב ציונות, סוציאליזם והרבה מאוד מציאות היסטורית אובייקטיבית. אגב, בזמנו היה הסבר 'יהודי' נוסף, שאפילו לא הצחיק אותי: מקורו של הקיבוץ הוסבר בכת האיסיים. הסבר זה היה טוב במיוחד לקבוצים מבודדים בכלל, ולכאלו שנוסדו והתפתחו בבקעה או בים המלח בפרט.

 

ומדוע אני נדרש שוב לשאלה הזו על עברו של הקיבוץ ומקורותיו, שעם כל הכבוד לה, עושה רושם שהיא מעט פחות חשובה משאלת עתידו של הקיבוץ ואפשרויותיו? בדיוק מהסיבה הזו. מסתבר, שגם הקיבוץ, בתוקף היותו תופעה אנושית-חברתית ולכן היסטורית, איננו מסוגל וגם לא צריך לנתק את שאלת עתידו משאלת מורשתו. במלים אחרות, שאלת המורשת היא שאלת 'הצעד הראשון' במסע בן 'אלף המילים' (תרתי משמע) שעלינו לעשות, בין אם אנו מעוניינים להמשיך ולחדש את הקיבוץ, בין אם ברצוננו לפרקו.

***

ובכן, במסגרת כנס החוקרים הנזכר, שהתקיים במכללת עמק יזרעאל, לקחו חלק אורחים מתנועת 'הברודרהוף'. למי שכמוני לא זכר מה ומתי, נציין רק כי התנועה קמה ב-1920 על ידי נוצרים פרוטסטנטים מאמינים-אקטיביסטים (להבדיל מכאלו שנולדו פרוטסטנטים ולא מייחסים לעובדה חשיבות מעשית), וכיום היא מקיפה בין 3,000 ל-4,000 איש, המפוזרים במקומות שונים, בעיקר בארה"ב ובאירופה. משמעות השם, אגב, היא 'חצר האחווה' (הוף = חצר, ברודר = אח).

 

הוזמנתי לקחת חלק בשיחה חברית שהתקיימה בקיבוצי, עין השופט, כמה ימים לאחר הכנס הנזכר. משפט שאמר האורח, מרטין בן ה-73 מארה"ב, ודברים שלא אמר אך שידר בזמן שניסיתי להשיב בכנות על שאלות ששאל, הביאו אותי לכתוב דברים אלה, ועל כך תודתי לאנשי הברודרהוף, שעשו מעשה ושלחו משלחת מכובדת לישראל, ולא בפעם הראשונה, על מנת להיפגש עם התנועה הקיבוצית, התנועה המקבילה אליהם לכאורה, הן בכוונות (תיקון עולם שיתופי), הן במבנה (דמוקרטיה דיאלוגית), הן בתקופת ההקמה (תחילת המאה ה-20), הן במקורות ההשפעה (תנועות הנוער ובראשן 'הוונדרפוגל' הגרמנית והוגי דעות בראשם בובר).

 

המפגש עימם הבהיר לי, באופן נדיר המכונה 'התבהרות', כי הדמיון בין הברודרהוף לבין התנועה הקיבוצית הוא בצורה בלבד ולמעשה, מדובר בשתי תופעות היסטוריות לא רק שונות, אלא אף מנוגדות.

 

***

כאשר שאל מרטין: 'כיצד אתם שומרים ומטפחים את תחושת היחד של הקיבוץ השיתופי'? הוא לא הקשיב לתשובה. כי התשובה הייתה מורכבת מדי. כי היא כללה הכרה עקרונית ואמפירית גם יחד בקיומו הלגיטימי של האינדיבידואל ושל האינדיבידואליזם בחצרו של הקיבוץ, ובניגוד לחכמה המקובלת, הבונה תמונות עבר מעוותות, האינדיבידואליזם הזה הוגדר ותואר וזכה לתמיכה עקרונית כבר בימי העלייה השנייה ועל ידי א.ד. גורדון, לא פחות.

 

מרטין גם לא אהב, בלשון המעטה, את התשובה על שאלתו: 'כיצד רואים אנו את הקשרים עם סביבתנו'?. כי התשובה כללה - אוי לאותה בושה - גם את המלה 'פוליטיקה'. כי זאת יש לדעת, עבור הברודרהוף מדינה, צבא, כוח, דמוקרטיה, בחירות, חוק - הם מושגים מוקצים מבחינת מיאוס.

 

מרטין סיפר, כי ישנם חברים בודדים בברודרהוף הלוקחים חלק בבחירות לרשויות מקומיות, ולא יותר מזה. על שאלות נוסח: מי ינהל את הבורסה, או מי ימנע נשק גרעיני מאיראן, הם לא טורחים לענות. כי כשאתה פציפיסט, אין הבדל בין רוגטקה לטיל בליסטי, וכשאתה מואס בפוליטיקה, אין הבדל בין אילן גילאון לאביגדור ליברמן.

 

***

אבל, אם היה לי ספק, שמא נדמה לי שהוא לא מקשיב, או שרק נדמה לי ששפת הגוף שלו עוינת, בא נאום הסיכום שלו ושם הכל על השולחן, קב ונקי ובהיר וחד משמעי. "היהודים", אמר מרטין, "קיבלו משימה. ולא במקרה הקיבוצים נולדו מתוך העם היהודי. ותמיד היו יהודים שרצו להיות 'כמו כולם', לעומת יהודים שקיבלו על עצמם את היעוד. יהודים שרצו להיות כמו כולם ביקשו לשים עליהם מלך, ואילו האחרים שקיבלו על עצמם את היעוד, הלכו בעקבות הנביאים".

 

אודה ולא אבוש, הכשרתי המקצועית כהיסטוריון בכלל, וכהיסטוריון שיצא לו להכיר בין השאר את שורשי המחשבה הפרוטסטנטית, מאפשרת לי לשמוע את הקול הגדול שיצא מפיו של איש הברודרהוף. 'השליחות'. ה-calling. או בגרמנית ה-beruf. לא כמשימה שאדם לוקח על עצמו מתוך הכרה, אלא כציווי אלוהי שיש לקבל, או לדחות. והקיבוץ השיתופי, אליבא ד'מרטין מהברודרהוף, הוא מימוש של הציווי האלוהי.

 

***

בסוף הוא הספיק להשיב על עוד שאלה: "ממה הוא מתרשם במיוחד בביקור הזה". האם יפתיע אותך, הקורא, שתשובתו הייתה: "הקבוצות השיתופיות הצעירות והעירוניות"? קרוב לוודאי, שלא. לא התשובה ולא ההסבר לה: "עם כל הבעיות שניתן לאתר בהן, ללא ספק מדובר באידיאליסטים אמיתיים".

 

ובכן, שתי תנועות מנוגדות. התנועה הקיבוצית והברודרהוף. באשר לתנועות הבוגרים, כמעט הייתי מתפתה לומר, 'ימים יגידו'. אלא שאז אני נזכר שהימים לא מדברים. אנשים מדברים.

 

והנה, לא מזמן יצא מסמך חזון על ידי המטה השיתופי, ולא במקרה הוא מקפל בתוכו גם את המימד ההיסטורי, ההתפתחותי, ההדרגתי, הארצי, אותו מימד שמלווה את הקיבוץ במאה שנותיו הראשונות, אך גם את המימד שלצורך העניין נכנה אותו כאן 'הברודרהופי', ממנו אין אלא להביט על תנועות הבוגרים כעל ההמשך האותנטי - מרטין היה אומר: "הנבואי" - של התנועה הקיבוצית (ולא מזמן, בדיון של המטה השיתופי, הצהיר אחד מאנשי תנועות הבוגרים, כי ההבדל בינם לבין התנועה הקיבוצית הוא בכך שהם, אנשי תנועת הבוגרים: "סוציאליסטים").

 

***

הברודרהוף והתנועה הקיבוצית, אם כך, שתי תנועות שונות ואף מנוגדות. והעובדה שמדובר בשתי תנועות מנוגדות, אין פירושה כי אין מקום למפגשים, כנסים וכיו"ב. אדרבא, לעתים השוואה בין תופעות לכאורה דומות, מספקת תובנות בהירות וחדות על השאלה מי אנחנו. כי משאלה זו נגזרת התשובה לאן אנו הולכים.

 
למאמרים של אודי מנור
נכתב בתאריך
4/10/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו