עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלחמת מותגים

מלחמת מותגים

מאת עזרא דלומי, 29/9/2010

 

אם הקיבוץ המסורתי היה ממשיך להיקרא סתם "קיבוץ", ומה שמכונה "קיבוץ מתחדש" היה נקרא, נניח, קואופרטיב, או כפר שיתופי, או שם אחר התואם את זהותו החדשה, ייתכן וחלק מן המתח והתסבוכת הקיימים בין שני הגופים היו מתפוגגים

 

מבחינות רבות אפשר להתייחס אל הוויכוח בין ההגדרות "קיבוץ שיתופי" ו"קיבוץ מתחדש" כאל מלחמת מותגים. בקורסים לשיווק מלמדים שמותג מעניק "ערך רגשי" למוצר, מה שמסביר אולי את היצריות האופפת את הוויכוח הזה.

 

עוד מסבירים בקורסים לשיווק שמאחרי מותג, כמו מאחרי כל מסע פרסום צריך להיות גרעין של אמת. טוב, לא כל האמת, אבל לפחות גרעין של אמת שאותו הפרסום אמור להעצים. למשל, מוצר "מופחת כולסטרול" יכול להיות גם מוצר שבו רמת הכולסטרול הופחתה בפרומיל. אי אפשר לומר "מופחת כולסטרול" על מוצר שבו הרמה לא הופחתה כלל.

 

ברוח זו, כשנקבע הסיווג "קיבוץ מתחדש" לקיבוצי השינוי, הוא התייחס לקיבוץ "מופחת שוויון" - לפער מקסימאלי של 25% בין מקבלי השכר הגבוה לנמוך - הוא לא יועד לקיבוץ שבו אין שוויון כלל.

 

***

 רבות תהיתי בשעתו מדוע התעקשו מובילי הפרטת הקיבוץ בתנועה - נתן טל, גברי ברגיל וחבריהם - על הסיווג "קיבוץ מתחדש", למרות שברור היה – טל הצהיר על כך במפורש - שכל כוונתם לקבוע רצפת שכר לחלשים, בשום אופן לא תקרה לחזקים. למה להתעקש על "קיבוץ מתחדש", כשבארסנל האגודות השיתופיות קיימים עשרים וכמה סיווגים מהם לפחות שלושה - קואופרטיב, מושב ומושב שיתופי – המתאימים הרבה יותר ליצור החדש מאשר "קיבוץ מתחדש".

 

נראה כי שלוש סבות עמדו ברקע הדרישה הזאת:

א.      המותג "קיבוץ" עדיין שווה משהו בתודעה הציבורית. הקיבוץ הרי שמר על קרקעות הלאום ועכשיו אפשר לטעון שהן שייכות לו. באזור המרכז טיעון כזה משול לתרנגולת היכולה להטיל הרבה ביצי זהב.

ב.      במונח "מתחדש" יש סוג של התרסה כלפי המודל השיתופי המסורתי - הם העתיקים, המיושנים, אנחנו המתחדשים והמעודכנים. רמת העוינות ששררה בין מזכירות התנועה דאז לבין הקיבוץ השיתופי, שיקול כזה מתקבל על הדעת.

ג.       והייתה הסיבה "הקפיטליסטית": לסיווג "קיבוץ" היו הסדרי מיסוי מיוחדים: מס ההכנסה שולם על-פי רמת הצריכה הממוצעת של החברים - משמע סך תקציב הצריכה השנתי מחולק במספר החברים. בקיבוץ שיתופי זו שיטה התואמת פחות או יותר את המצב הריאלי. מן הסתם יש כמה חריגים בעלי מקורות חוץ, אך ככלל, הכנסות הקיבוץ וכך גם הצריכה מחולקות באופן שוויוני.

מאידך, שמירה על הסיווג "קיבוץ" בקרב המופרטים, מעניקה יתרון לבעלי השכר הגבוה. בתשלום מס הכנסה ממוצע, יש מצב שבו מי שמקבל פי חמישה מבעלי השכר הנמוך, ממוסה בדיוק כמוהו. ואם מדובר בקיבוץ חלש, שאיננו מגיע לסף המס, הוא כמעט ואיננו ממוסה. יוצא שבעלי השכר הנמוך מסבסדים את בעלי השכר הגבוה. זאת היתה סיבה טובה לשמירה על המותג "קיבוץ", כמרכיב בשם החדש.

 

***

המצב הזה היה אפשרי בעיני רשם האגודות ונראה שגם בעיני רשויות המס, כל עוד שררה ההערכה שתכלית השינוי היא תמרוץ כלשהו למנהלים ולבכירים שיפתח פער הכנסות קטן, לא בפירוק גורף של מערכת השכר השוויונית. היום, משהתבהרה התמונה, גם מס הכנסה "סידר לעצמו את הראש" ופונה לקבוע הסדרי מס אישיים, לא לפי ממוצע הצריכה של כלל הקיבוץ המופרט. נראה כי הסיבה המטריאלית למאבק על הסיווג "קיבוץ מתחדש" הולכת ומתפוגגת.

 

***

ב"מקרקעין", דו-ירחון לענייני מקרקעין מנובמבר 2009, פרסם עו"ד צפריר בן אור (גבעת חיים איחוד), ממובילי תהליך להפרטת הקיבוצים בתנועה, מאמר בשם "הקיבוץ המתחדש, קווים לדמותו", בו מנה את ארבעת יסודותיו של "הקיבוץ המתחדש":

א.      חופש ההתפרנסות

ב.      שיוך דירות

ג.        שיוך נכסים יצרניים

ד.      קליטה לחברות וצמיחה דמוגראפית

 

מן העיון בפרטים עולה כי יותר משמדובר בקיבוץ, מדובר בסוג של ישוב קהילתי שיש בו מרכיבים של עזרה סוציאלית ורשת ביטחון. לא קשה להניח שזה מה שראו בעיני רוחם גם "אדריכלי" השינוי האחרים של הקיבוץ. זהו גם הגיונו של תהליך ההפרטה. אין דיפרנציאליות בלי שיוך כזה או אחר של כל הנכסים. מבחינה זאת מדובר בחזון שהולך ומתגשם. מי שרצה ישוב קהילתי פלוס - קיבל אותו. ומותר להודות: ברבים מהמקומות ישנה התחדשות - קמות שכונות שילדי דייריהן מאכלסים את בתי הילדים, בנים קונים או בונים לעצמם דירות. אז מעבר לייסורי החיבור בין הקיבוצים לשכונות; מעבר לפערי השכר בין החברים ומעבר לפרימת החיים השיתופיים, אכן ישנה התחדשות. אבל למה לקרוא לזה קיבוץ? מה קיבוצי בהתחדשות הזאת?

 

***

בעידן הפוסט מודרני יש נטייה לזלזל בסמלים ושמות. שהרי הכל יחסי וכל אחד והאמת שלו. אבל סמלים ושמות מייצגים מהויות וזהויות, אישיות או קולקטיביות. בצדק או לא, אלה נושאים שאנשים נאבקים עליהם.

 

מכיוון שכך, אני נוטה לשער שאם הקיבוץ המסורתי היה ממשיך להיקרא סתם "קיבוץ", ומה שמכונה "קיבוץ מתחדש" היה נקרא, נניח, קואופרטיב (כמו מונדרגון), או כפר שיתופי, או כל שם אחר, התואם את זהותו החדשה, לפחות חלק מן המתח והתסבוכת הקיימים היום בין שני הגופים היו מתפוגגים.

 

מתוך "במקום" מס' 20

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
29/9/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו