עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אין למה להתגעגע

אין למה להתגעגע

מאת גדעון שפירא, 22/9/2010

 

ביחסה של החברה הישראלית לתנועה הקיבוצית אין אבחנה בין שיתופיים למופרטים. כולם באותה סירה שהחלה לשקוע לפני ששים שנה. תשובה לפלג מור ("רייטינג ותו לא")

 

יש הרואים בשנת המאה לקיבוצים בישראל סיבה להיות מודאגים, מאוכזבים ועצובים. הם אף נותנים לכך ביטוי מרגש. כל אחד וטעמיו עימו, אבל אני מציע לכולנו לא לחפש את הסיבות למצבי הרוח הללו מתחת ל"עמוד עם הפנס". כלומר, היכן שקל לחפש! כדאי שנכיר בכך, כי יחס החברה הישראלית לקיבוצים איננו מושפע כהוא זה מהשינויים המתרחשים אצלנו בעשור האחרון. מבחינה זו כולנו באותה הסירה. מצבנו בחברה התגבש במשך לא פחות מ-61 השנים שחלפו מסיום מלחמת העצמאות הישראלית!

 

תמיד אהבנו להשתמש במושג "סטיכייה" שפירושו, תוצאות הלוואי הבלתי מתוכננות של כל מעשה מתוכנן. דוגמה פשוטה: בית חרושת מייצר תרופות לבריאות האדם ושופך את מוצרי הלוואי הרעילים למקורות המים שלו. הרי רק עכשיו מתנהלים משפטים נגד בתי החרושת שזיהמו את הקישון וגרמו שם להתפרצות מחלת הסרטן. הבעיה עם הסטיכייה היא, שקשה יותר להתמודד אתה מאשר עם מה שתוכנן. וכאשר אני מעלה את הנושא בהקשר שלנו, אני מתכוון לנזקים העצומים שהקיבוצים גרמו שלא במתכוון, ליחסיהם עם החברה הסובבת ובעיקר עם העולים החדשים במשך 61 השנים שמדובר בהן!

***

להלן מספר דוגמאות מזעריות:

 

יעקב חזן: "...הכרתם של ההמונים בישראל אינה נקבעת על ידי השוואה בין מה שהיה לפני עשרים שנה לבין המצב היום. הכרתם נקבעת ע"י הפער הקיים היום!" ("הקיבוץ במדינה", עמ' 59).

 

אהרון ידלין: "לא המידוע כשלעצמו טומן בתוכו סכנות, אלא השלכותיו לגבי מעמדו של הקיבוץ בחברה ולגבי זיקתו לשכבות החלשות שבתוכה" ("מידוע הקיבוץ", עמ' 80).

מילים כדרבנות, אולם על מה שקרה בפועל - בהמשך:

 

על הקיבוצים וקליטת העלייה - יונינה טלמון: "...ניגוד-הערכים שבינה (החברה הקיבוצית) לבין סביבתה, היקשה עליה את מילוי המשימה המרכזית שעמדה בפני החברה הישראלית אותה שעה - קליטת העלייה. היה על הקיבוצים לבחור בין חשש של אבדן צביון עצמי ואבדן יציבות, לבין הצטמקות וניתוק מן הגוף החברתי הכולל" ("מעמדה של ההתיישבות השיתופית בחברה הישראלית", עמ' 52-51).

 

על הקיבוצים וקריית שמונה - עליזה לבנברג: 1. "נדמה לי שהקיבוץ נוצח בשעת נצחונו ואיבד את הביטחון העצמי דווקא בשעה שאמונה חזקה בעקרונותיו יכולה הייתה להכשירו לתפקידו כשכן טוב לעולים החדשים" ("פרקי קריית שמונה" 1968, עמ' 162). 2. "לתושבי העיר הייתה סיבה טובה לבכר את המשקיעים הפרטיים על פני הקיבוצים. המציאות לימדה את העולה, שכוח ההסתדרות הוא עצום כאשר היא מגינה על הפועל כנגד מעסיק פרטי, ואפסי כמעט כאשר ה"קפיטליסט" הוא קיבוץ או מפעל הסתדרותי" (שם, עמ' 170-169).

 

על יחסי "שדרות" וקיבוצי "שער הנגב" - נתי: 1. "הייתה צריכה לקום מגמה לאלקטרוניקה. בני הקיבוצים היו 13 תלמידים ובני שדרות כמדומני - 25. הייתי מצפה שאותו בי"ס יקום בשדרות. שהם יבואו אלינו ...אבל באיזשהו שלב, אותו בי"ס או כיתה נבנו בשער הנגב" ("שיחה בשדרות" - גדעון שפירא, תשמ"ב עמ' 2). 2. אלברט: "אני חושב שזו טעות היסטורית, שלא חשבתם שכאן יכולה להתפתח חברה סוציאליסטית של אנשים שגרים יחד, בשכנות. הם (הקיבוצניקים) לקחו (ניכסו) את הפירוש לסוציאליזם" (שם, עמ' 3). 3. סמי: "עומד פועל משדרות עם 20 שנות-ותק ומכניסים איזשהו קיבוצניק (בן לפני הטיול לחו"ל) והוא מרוויח יותר מאותו הפועל באותה העבודה" (שם, עמ' 9).

 

היש מה להוסיף? אתם שמים לב לזמנים בהם מדובר? ובכל זאת ברצוני לתרום עוד משהו קצר: 1. לאחר פרישת מפלגתנו "מפ"ם" מהמערך עם "העבודה", יזמנו חנן ארז, מרטין בן מורה ואנוכי, מפגש פתוח בין מרכז המפלגה החדשה/ישנה לבין תושבי "שדרות". הכל היה מוכן. ברשימת הנואמים הופיעו, בין היתר, ישראל קיסר מזכיר ההסתדרות דאז ועמיר פרץ ראש מועצת שדרות. שבוע לפני האירוע הודיעו ששת חברי הכנסת של מפ"ם, שהמשיכו לשבת בה רק בזכות הסכם ה"מערך", על ביטול השתתפותם והאירוע בוטל אף הוא! 2. בימים ההם (שנות ה-80) הצעתי למספר חברים וביניהם אלישע אחי, אסף נהיר ועוד, לבוא לפגישה עם צעירים משדרות, שכמה מהם שבו באותה עת מ"מון-דרגון" ספרד. בדרך הביתה, בגשם שוטף, אמר לי אלישע: "הרגשתי את עצמי כנציג של חברה שוקעת הפוגש חברים מחברה בעליה, ולא משנה מהו מצבנו היחסי בינתיים."

 

***

אך האם הכל סיפורי עבר? בערב יום כיפור האחרון, בשיחת נפש, אמרה רכזת החינוך בעין השופט, כי השכר העלוב שהיא נאלצת לתת למטפלות ולגננות השכירות (רובן ממושבי הסביבה) גורם לה סבל רב. רק מעט חברות קיבוץ נשארו בחינוך ולרוב לא בתפקידים העיקריים. ומדוע לא? הרי "שוויון ערך העבודה" אינו דורש מאמץ, אבל בהחלט מבטיח אותו התקציב!

 

אתה שומע את זה פלג מור ואחרים?! אין להבדל בין הקיבוצים כל נגיעה ליחס החברה הסובבת אלינו. כולנו לא עושים שם מאומה! וכמה הצעירים המנסים לפעול בחברה, נזהרים שלא לעשות זאת מתוך הקיבוצים שלנו.

 
נכתב בתאריך
24/9/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו