עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מילים שאינן מתנקות

מילים שאינן מתנקות

מאת גדעון שפירא, 13/9/2010

 

היעד האמיתי של כינויי הגנאי המוטחים בקיבוצים המשתנים, הם חברי הקיבוצים השיתופיים המבקשים שינוי. את דרכם הן נועדו לחסום

 

ישו אמר בזמנו: "טול קורה מבין עיניך כאשר אתה הולך להוציא שבבים מעיני זולתך".

 

והנה, מפעם לפעם עולה לדיון נושא השימוש בשפה לא נאותה עד אלימות מילולית של ממש, באתרי האינטרנט הקיבוציים. יש בהחלט לדרוש מהכותבים בפרסומים ציבוריים ופומביים לשמור על ניקיון השפה וכבוד בני הפלוגתא, הן בכתיבה והן בדיבור.

 

אולם במקביל עלי להוסיף, כי דרך הכתיבה במאמרים המופיעים כרציניים, מדאיגה הרבה יותר מסגנון הטוקבקיסטים למיניהם. דווקא בחלק מהמאמרים הללו אנו נתקלים בניסוחים מובהקים של כוונת פגיעה, גיחוך, הוצאה מהקשר, נקמנות וכד'. בנוסף על כך קיימים משפטים "רציניים", שפשוט אינם נאמנים לאמת וכך יוצא, שהם מעוותים את תמונת ברי הפלוגתא ובתוכם קבוצות שלמות שבחרו בדרך שונה מזו של מחברי המאמרים הללו. דוגמאות לרוב שמורות.

***

אך דומה שלשיא הגענו בנוסחים המכוונים לבודדים ולקבוצות שלמות: תחילה הסתפקנו בביטוי "קיבוצים משתנים", אבל זה לא הדליק אף אחד. למען החרף את הנוסח נכנס הביטוי "קיבוצים דיפרנציאליים". מילים, כידוע, מאבדות מחריפותן עם עבור הימים. על-כן הידידים מתמול שלשום הפכו ל"חזירים קפיטליסטים". לא נעים, אך "אליה וקוץ בה", ההצמדה ל"תרבות אמריקאית" אינה משכנעת, וגם הביטוי הזה איבד מאמינותו המדומה. מה עושים כאשר התהליך אינו נוטה להבלם? לשם כך קיימים חדשנים הממציאים מילות גנאי חדשות לבקרים: "קיבוצים מעמדיים", "אוהבי ממון"; ובמשולב: "דיפרנציאליים-מעמדיים" מול "שיתופיים-שוויוניים"!

***

כלפי מי מוטחים תיאורי הגנאי ומדוע? באופן טבעי נראה, כאילו עדיין מתרחש מאבק בחברי הקיבוצים שכבר השתנו. אך מדוע להילחם? הם לא יחזרו בהם ורובם, ככל הנראה, אינם מתעניינים כלל במה שכותבים. עם מי אם כן מתרחש עימות כה בוטה? אין זאת, אלא שהמלחמה ממוקדת לתוך הקיבוצים המכונים עדיין "שיתופיים". הווי אומר, משתמשים בשמות הללו כלפי השותפים מבית. ביניהם אלה המוכרים לכולם כמסורים, החרוצים והנאמנים מבין כלל החברים. חלקם מתנדבים למשימות לטובת אחרים ותמיד ניתן לפנות אליהם בעת צרה. בקיבוצים הללו חיים רבים שכבר שינו את דעתם ובכמה מהם אפילו רוב לשינוי. כל עוונם הוא בכך, שהגיעו למסקנה, כי יש לבצע שינויים כיוון שהפרדיגמה עליה התבססו נפגמה ללא אפשרות תיקון בכלים הקודמים.

 

ממולם עומדים לעיתים גם חברים, שהחברות, הרעות וטוב לב היו תמיד מהם והלאה. ביניהם חובבי ממון ידועים ואף בעלי רכוש ועסקים, כלומר, מעמדיים. עם השינוי הם יהיו בין בוני הווילות הראשונות. אך "כשרותם" הובטחה בעזרת הצהרות שיתופיות!!

***

על כן אני אומר, אין כל בסיס לרעיון הפרישה מהתנועה הקיבוצית (מי יפרוש?) ולא הצדקה לשתי תנועות תחת קורת גג אחת (לאיזה צורך?)! יש לחדול מיד מהניסיון למנוע או לחסום את רצונם המאוחר מדי של אנשי קיבוץ רבים להשתחרר מתלות, לפעול ללא כפייה, להיות שותפים אמיתיים בקביעת דרכם, לחוש חופשיים, לתפקד כמובילים בחברה ולא כפרודות בארגון, לשאת באחריות אישית וכד'! הבה נראה בתכונות הללו ערכים החשובים גם לחברה קיבוצית שפורחים בה פרחים שונים. היה נחוץ להבין זאת מעצם הקמת איחוד התנועות הקיבוציות. ייסוד "זרמים" (מכל סוג) רק מזיק לתנועה ולחברים אל מול גורמי החוץ המנסים להצר את זכויותיהם באופן חמור ביותר. הוא פוגע בסיכויים להצליח בכך! השתתפתי בכל מועצות "הזרם השיתופי" עד כה ובאף אחת מהן אפילו לא ניסינו לבסס הצדקה מהותית לקיום זרם מאורגן בתוך תנועה. הנימוקים למחשבה כזו נלקחו, רובם ככולם, מהתחום הכיתתי/דתי/נוסטלגי, שליבוביץ' כינה אותו "עבודת אלילים".

 

מה שנחוץ היום יותר מכל הוא פיתוח משותף של דרכים, בהן לא יחיו עוד אנשים תחת תכתיבים של אחרים. כן, אפשר וראוי ליישם כמה אופציות להתארגנות גם בקיבוץ בודד אחד תוך הסכמה וקבלה הדדית כפשוטן. מי שעדיין מבכה את אובדן משימות הקמת המדינה, כיוון ש"אין לקיבוץ תקומה בלעדיהן", כנראה לא יוכל להבין את החיוב המתגלה ברצון בני אדם כה רבים לעמוד איתן על רגליהם ובכל זאת לשמור על הישגים אנושיים עצומים בחברתם הקיבוצית. על שינויים מתבקשים תוך שמירת ההישגים הללו יש לשקוד במשותף עם דורות הבנים, היורשים וממשיכי הדרך האמיתיים, בטרם נאחר את המועד. בכך צריכה לעמול תנועה קיבוצית אחת מלוכדת ומיד! ונזכור את דברי המשל: "שעת הכושר אין דרכה לתת למישהו ארכה".

 

נכתב בתאריך
13/9/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו