עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

'אנחנו רוח הרפאים של מרקס'

"אנחנו רוח הרפאים של מרקס"

מאת עזרא דלומי, 7/9/2010

 

פעילותם של בוגרי השומר הצעיר בארגון "כוח לעובדים" מסמנת עוד שלב בהתגייסותן של התנועות הכחולות למאבקים למען סולידאריות וצדק חברתי. קבוצה של בוגרי השוה"צ, שמרכזה בקיבוץ פלך, ממלאה תפקיד מרכזי במאבקן של מטפלות משפחתוני התמ"ת על תנאי העסקתן והתאגדותן; במאבקם של מורי קרן קרב על זכויותיהם; בהקמת ועד של עובדי הניקיון באוניברסיטת בן גוריון, וזאת רק רשימה חלקית. סיפור אופטימי לשנה החדשה

 

הם פועלים בקרב דלת העם; אצל הפרולטריון; בין עובדי קבלן; בין מקבלי שכר רעב; בין אלה המועסקים בשיטת הדלת המסתובבת, כדי למנוע מהם קביעות; בין מטפלות קשות יום במגזר הערבי, החרדי והחילוני; הם נמנים על קבוצה מתרחבת של צעירים שנכנסו לזירה שהשמאל הישראלי הפקיר - הזירה הכלכלית חברתית - לטובת מתן בלעדיות לשיח השטחים וזכויות האזרח, כאן ובחו"ל; הם נכנסו לשדה בור נשכח, שהפרחתו מחדש כרוכה בהרבה יזע, ברצון גדול ובעיקר באמונה יוקדת.

 

"הם", לעניינו כאן, זאת קבוצה של כעשרים מחברי תנועת הבוגרים של השומר הצעיר. מרכזה בקיבוץ פלך, אך יש לה שלוחות במקומות נוספים בארץ. "הם" זאת חבורה שעוסקת באלף-בית של מאבק מעמדי: ארגון עובדים מקופחים - מהשוליים של השוליים של שוק העבודה - למאבק על זכויותיהם: על הזכות להתאגד; על הזכות לשכר מינימום (לפחות); על זכות לנהל מו"מ קיבוצי; על נושאים שנחשבים ליסודיים ביחסי עבודה ונשחקו ונהרסו עם השנים; על נושאים שהשמאל הישראלי מזמן לא מהווה להם כתובת; למען קבוצות שההסתדרות הכללית, כך נדמה, רואה בהן "חצר אחורית".

 

הפלטפורמה לפעילותה של הקבוצה, הוא ארגון "כוח לעובדים" שקם לפני כארבע שנים ביוזמתם של ד"ר עמי וטורי, ד"ר ליאת יקיר, עו"ד איתי סבירסקי ושי כהן. המניע למהלך ההקמה של הארגון הייתה השביתה הגדולה של סבלי נתב"ג. וטורי, חוקר מדינת הרווחה הסקנדינבית, אז דוקטורנט שהתפרנס מעבודה בת כמה שנים כסבל, חש שהסכמי העבודה בנמל מעוותים ובלתי אפשריים. "הייתי אז חבר בוועד וההסתדרות לא הייתה איתנו", הוא מסביר, "זאת הייתה חוויה מצלקת, גיליתי כל מיני הסכמים שמפרידים בין עובדים קבועים לארעיים, הוועד שם הוא לא מהוועדים השקופים בעולם. קשה היה למצוא שם סולידאריות פועלית. הבנו שיש צורך בהתארגנות אלטרנטיבית. זאת הייתה ההתחלה של '"כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי".

 

המשרד הוא הלפ-טופ והסלולארי

 

החבירה של אנשי השומר הצעיר ל"כוח לעובדים" היא תוצר של חיפושי דרך, תחושה של אי נחת מהעוולות החברתיות בארץ ורצון לעשות מעשה. את הרקע לפעילות סיפקה בעיקר תכנית "חכמ"ה" (חברה, כלכלה, מחשבה היסטוריה) שיזם פרופ' דני גוטוויין, במסגרת המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. עמי וטורי הוא בין המרצים בתכנית זו ש"מגנטה" אליה כמה מבוגרי השומר הצעיר שהתרבו בשיטת חבר מביא חבר.

 

כך, למשל, דפנה שני (26), בוגרת השומר הצעיר בקרית אתא, המתגוררת כרגע בפנימיית רעות שבהרי אפרים ובקרוב תצטרף עם חברי הגרעין שלה לפלך. היא לומדת בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, שם נחשפה, בעקבות חברה יובל, לתכנית חכמ"ה. היא שמעה סדרת הרצאות על וטורי הכלכלה הסקנדינבית ו"נשבתה". כיום היא חברה בוועדת הבחירות הארצית של "כוח לעובדים", מלווה את תהליכי הבחירות בסניפים ואת ההתאגדויות. הוועד הראשון שהשתתפה בהקמתו היה של האגודה לזכויות האזרח. "לא היה שם ועד והם התאגדו ב'כוח לעובדים'" היא מספרת, "ערכנו את הרישומים, הדרכנו בקלפיות, פיקחנו על הנהלים". הבחירות של ועד סניף עובדות הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון, שבאו אחר כך, היו עבורה חוויה נוגעת ללב: "ראיתי נשים מתחתית הסולם התעסוקתי עושות פוליטיקה, נאבקות על זכויות יסוד. עובדות קבלן שרוצות לעבוד ישירות מול האוניברסיטה ולא דרך מתווכי כוח אדם. מעולם לא התרגשתי מבחירות כפי שהתרגשתי שם. הן גילו את כוח ההתארגנות. עזרתי לקבוצה חלשה וחסרת כוח להתארגן ואנחנו ממשיכים במאבק. יש רצון להצליח".

 

העבודה, היא מדגישה, נעשית בהתנדבות: "יש החזר הוצאות, על פעילות - אין תשלום".

 

יש לך משרד?

"המשרד הם הלפ-טופ והטלפון הנייד, אין לנו משרדים. ישיבות מקיימים בבית התנועה, או בבתי קפה מזדמנים. כך חוסכים בעלויות".

 

יש לך מספיק ידע וסמכות כדי לפקח על מערכות בחירות?

"אנחנו צוות שלם שמטפל בבחירות, ישנם סמינרים, ימי עיון, לימוד תקנונים. העובדים מקבלים אותנו".

 

מפלך תצא תורה

 

כאמור, מרכזה של קבוצת פעילי כוח לעובדים מהשוה"צ - כשני שליש מהם - נמצא בפלך שבגוש תפן, קיבוץ שמאז הקמתו לפני כשלושים שנה, ידע עזיבות וחילופי אוכלוסין, והיום הוא פועל במודל שניתן לכנותו "שיזורי". יש בו חמישה גרעינים שכל אחד מהם חי ברמת שותפות לפי בחירתו - מחלקית ועד מלאה. כ-70 בוגרים גילאי 25-38 ועוד 20 ילדים חיים במקום, וישנה גם קבוצת מבוגרים מעולי רוסיה שנותרו בו מאחד מגלגוליו הקודמים. כרגע עוסקים שם בשיפוץ כמה מהבתים הישנים כדי להכשירם לקליטה של אנשים נוספים. יש בקיבוץ מעט ענפים חקלאיים, אבל רוב חבריו עוסקים בתחומים חינוכיים וטיפוליים ובמקצועות חופשיים.

 

בפלך אני פוגש את רוני כץ ותום דרומי, שניהם בני 28, שניהם סטודנטים הפעילים ב"כוח לעובדים", שניהם חברים בגרעין נמרוד (גרעין בשותפות מלאה), שניהם ניצבו לאחרונה בעין הסערה. כץ, כמי שליווה את עובדי אקרשטיין בראש פינה וכעת מלווה את עובדי קרן קרב, דרומי המרכז את ליווי איגוד מטפלות המשפחתונים ב"כוח לעובדים".

 

***

התארגנות מטפלות משפחתוני התמ"ת - שמטפלות בילדים בביתן, כדי לאפשר לאמהותיהם לצאת לעבודה - פרצה לאחרונה לתודעה הציבורית, הן בשל הפגנתן המרשימה מול משרד התמ"ת בירושלים; הן בשל הרכבה של ההתארגנות, הכוללת מטפלות מן המגזר הערבי, החרדי והחילוני, והן בשל תנאי העסקתן המחפירים. משרד התמ"ת שוכר את שרותיהן של המטפלות כקבלני משנה, כדי שלא יצטרך להכיר בזכויות המגיעות להן כתוצאה מהעסקה ישירה.

 

דרומי - המחלק את זמנו בין לימודי מחשבים ומשפטים, ועבודה בבית תכנה בצבעון - רואה בהחלטתן של המטפלות להתארגן ובהצטרפותם של המגזר הערבי והחרדי למאבק, צעד חשוב, אולי פורץ דרך. התאגדות של נשים במגזרים כל כך פטריאכליים, איננה דבר של מה בכך.

 

דרומי החל את פעילותו בכוח לעובדים לפני כשנה וחצי במסגרת עבודתו באגף המשימות בתנועה והמשיך בה ביתר שאת עם תחילת לימודיו באוניברסיטת חיפה, לפני כשנה. "אני מורגל בפעילויות שטח ומאבקים חברתיים", הוא אומר, "הייתי עם מסע הנכים, במאבק הקרקעות, אני מלווה את מאבקה של משפחת שליט".

 

קיפוח זועק

 

בסיפורן של מטפלות המשפחתונים יש שילוב של ערלות לב וסבך בירוקראטי מעצבן ומתיש. קשה לתאר עד כמה. הן הקורבן כל אימת שרשויות מקומיות נקלעות לגרעון, הן חשופות למניפולציות של גורמים קבלניים שמקבלים כסף מהמדינה בהתאם למספר המשפחתונים שהם פותחים ומשלמים למטפלות לפי מספר הילדים שהן אומנות. כך יש לגורם הפרטי המפעיל אינטרס לפתוח הרבה משפחתונים שבהם לכל מטפלת יהיו שניים שלושה ילדים (במקום חמישה). הקבלן מקבל הרבה, לפי מספר המשפחתונים הגדל, המטפלת מקבלת מעט, לפי מספר הילדים הפוחת.

 

"אנשים מתקשים להיאבק על זכויותיהם בגלל חוסר האמון שלהם ביכולתם להשפיע", אומר דרומי, "זו בעיה של החברה המודרנית. הסיכוי ליצור חברה מתוקנת, הוא בהתאגדויות מקומיות בתחומי התעסוקה והחיים בכלל, באופן שיחזיר לאזרחים את יכולת ההשפעה. להתאגדות יש כוח, אנחנו רואים את זה בחוף פלמחים, באסדת הגז, בהולילנד, במאבק נגד הפרטת הקרקעות, אפשר להחזיר את השליטה במרחב הציבורי לידי האזרחים".

 

מה השגתם במאבק המטפלות?

"הצלחנו לאגד 1,500 מטפלות ב-25 סניפים, שליש מהן מהמגזר הערבי, שליש מהחרדי, שליש מהחילוני. יש לכל סניף מלווה שאנחנו מדריכים. ארגנו שביתה ארצית גדולה. המטפלות החלו להבין שלהתאגדות יש כוח. בשנה שעברה הצלחנו להשיג העלאה של 450 ₪ בחודש, אך הן עדיין מתחת לשכר המינימום. מטפלת שמגיעה לחמישה ילדים בקושי מרוויחה שכר מינימום. המו"מ עם האוצר והתמ"ת נמשך והכוונה היא להמשיך במאבק. הפעילות שלנו מצליחה להעיר את שוק העבודה".

 

חרדיות וערביות התאחדו

 

שתיים מנציגות המטפלות העובדות מול תום דרומי הן רחל אברהם מבני ברק ופתחיה מסארווה מהכפר ערערה במשולש. רחל אברהם, אם ל-11 ילדים, מטפלת במשפחתונים כבר עשרים שנה. היא משתכרת נטו 3700 ₪ בחודש. יש לה סיפורים על עצירת משכורות בשל גירעונות ברשויות, על פיטורים וחידוש חוזה כל שנה כדי להימנע מקביעות, על תנאים מקוממים. אל "כוח לעובדים" הן הצטרפו כשהתחילו להוציא את המשפחתונים מידי הרשויות ולהעבירם לידים פרטיות, לפני כשלוש שנים. "התחילו לפתוח משפחתונים פרטיים בטירוף ולהפחית את מספר הילדים בכל משפחתון", מספרת רחל, "בחוסר ברירה הגענו לכנסת אל משה גפני ושלי יחימוביץ'. שלי אמרה: 'אתן חייבות להתאגד במסגרת כלשהי והפנתה אותנו אל עו"ד איתי סבירסקי, המשפטן של כוח לעובדים. היינו בין הראשונים שהתאגדו ב'כוח לעובדים'."

 

מתי התחלתן לעבוד עם תום דרומי?

"תום התחיל ללוות אותנו לפני שנה ורבע. הוא מייעץ לנו למי לפנות, בא איתנו לדיונים בכנסת, הוא נכנס בגדול לנושא של המשפחתונים. כשיש מישהו שמכוון וחושב ביחד איתנו - זה תורם הרבה. עברנו הרבה דברים ביחד. להפגנה שלנו הגיעו 700 מתוך 1500 מטפלות. זאת הייתה הפגנה בעלת עוצמה בזכות הארגון של תום והמלווים האחרים. הכול תקתק".

 

מה השגתן?

"אני עוד לא יודעת להגיד. כשקורה משהו טוב חברי הכנסת באים ראשונים לבשר לנו. כרגע אף אחד מהם לא בא לבשר, אז קשה לדעת אם יש התקדמות. אולי נשוב להפגין".

 

בעצם למה לא התארגנתן בהסתדרות הכללית?

"נפגשנו עם הנציגים שלהם לפני שנפגשנו עם 'כוח לעובדים'. הסברנו להם את מבנה היחסים המורכב שלנו כעצמאיות מול הרשויות המקומיות. הרגשנו שזה עושה להם כאב ראש. לאבי גלילי, רכז מחוז המרכז בהסתדרות, היה רצון, אבל הוא החליט להרים ידיים. בסוף החיזורים שלנו לא נענו".

***

חצי שעה לפני תום צום הרמדאן, פתחיה מסארווה, אם לחמישה, ונציגה של 800 מטפלות במגזר הערבי, מקצרת במילים. היא קיבלה פנייה להצטרף להתארגנות המטפלות ב"כוח לעובדים" והפיצה אותה בין חברותיה. הקריאה נענתה בחיוב והמטפלות הערביות התאגדו הלכה למעשה. "תום עוזר לנו" היא אומרת, "הנציגות שלנו נפגשות איתו פעם בחודש ולפי הצורך. הוא בא איתנו לכנסת, למשרדי הממשלה".

 

ויש תוצאות?

"השגנו שיפורים בתנאי העבודה כמו אפשרות לעבוד חמישה ימים בשבוע, יש קצת תוספות שכר, הורדנו את עלויות הביטוח בעזרת 'כוח לעובדים', אבל גם אחרי כל זה, השכר במגזר הערבי הוא מאוד נמוך. הנטו שנשאר למטפלת הוא 2500 ₪."

 

כשלון חמוץ מתוק

 

רוני כץ נמצא לקראת סיום את תפקידו כמזכיר פלך ובפתחם של לימודי תואר שני בפסיכולוגיה. בפעילותו ב"כוח לעובדים" ניסה לשחזר את ההישג של הארגון במפעל אקרשטיין בירוחם, גם בראש פינה. לפני כשנה הכיר בית המשפט בהתאגדות עובדי המפעל בירוחם במסגרת "כוח לעובדים" כ"יחידת מיקוח נפרדת", ללא קשר לשלוחות האחרות של המפעל - באשדוד, בראש פינה ובהרצלייה. עבור "כוח לעובדים" זה היה הישג עצום - לארגן ועד במקום שנזנח על ידי ההסתדרות במשך שנים. זאת היתה גם בשורה משמעותית עבור התארגנויות ראשוניות במפעלים שדורשות הכרה, בנפרד משלוחות אחרות במפעליהם. ההסתדרות, כמו עבור הנהלת המפעל, ראו במהלך זה מקור לדאגה. רוני כץ, ששימש עד במהלך התביעה של עובדי המפעל בירוחם, שמח על ההצלחה. אבל לא לזמן רב. כדי למנוע הקמת עוד ועדים עצמאיים נוספים, פעלה ההנהלה ליצירת ועד עובדים אחד למפעל בחסות ההסתדרות, מהלך שקיבל תוקף מבית הדין הארצי לעבודה. בהסתדרות הביעו קורת רוח, בכוח לעובדים הביעו אכזבה, אך התנחמו בכך שפעילותם בירוחם הביאה להתאגדות של כל עובדי אקרשטיין ולחתימה על הסכם קיבוצי.

 

 רוני כץ: "'כוח לעובדים' מאתגר את ההסתדרות ואנשי ההסתדרות מודים בכך. הם לא יכולים להיות אדישים אלינו. ההסתדרות צריכה להביא קבלות. במציאות שנוצרה, זה טוב שיש כמה ארגוני עובדים. מטפלות המשפחתונים הגיעו אלינו אחרי שלא קיבלו תשובה מההסתדרות. העניין הוא להעניק לעובדים יכולת להגן על זכויותיהם. יותר ארגונים זה יותר אפשרויות. בשבדיה יש הרבה ארגוני עובדים שפועלים ביחד. חשוב שהעובד יוכל להגן על עצמו ולהשפיע בצורה דמוקרטית על מקום העבודה שלו. המערכת היום ריכוזית מדי. מייצגי העובדים בהסתדרות מחולקים לפי אזורים, הם לא נציגים של המפעל שלהם. לעובד קשה יותר להשפיע בצורה הזאת".

 

כיום שקוע רוני כץ בסיוע להתארגנות של 4000 עובדי קרן קרב שסיפורם, בתמצית, הוא שכפול של הרבה סיפורים אודות פגיעה בזכויות עובדים: פיטורים שנתיים והחתמה מחדש, אי תשלום על ימי מחלה, אין החזרי נסיעות. לדבריו, ההתארגנות של עובדי הקרן גלויה וההנהלה יודעת עליה: "אני מגיע לחוגי בית, מצרף עוד ועוד חברים, עובדי הקרן משקיעים בזה הרבה מאמץ, אני פעיל בזה גם במגזר הערבי. עד כה לא היו סנקציות נגד ההתארגנות".

 

הפגנה מטריפה

 

בשנה הבאה יעלה גלי רכבי (24), יחד עם חמשת חבריו לגרעין "באמת" לפלך כדי להרחיב את מעגל הקבוצות שם. גלי הוא אחד מחברי קואופרטיב ההגברה "שומעים חזק", שם הוא משמש כרגע כסבל, אבל לומד את הפרטים הטכניים של המקצוע, כדי להתקדם. עד שיעלה לפלך הוא גר יחד עם חבריו בדירה שכורה בפנימית רעות בהרי אפרים ומלווה את סניף נתניה של איגוד מטפלות המשפחתונים. רכבי, בן קיבוץ יחיעם, למד בתכנית חכמ"ה במסגרת לימודי BA כללי ומשפטים ונדלק, כדבריו.

 

משנתו סדורה: "גדלתי בתנועה על נושא של מאבק, מעורבות וחתירה לשוויוניות. זה רץ בשומר הצעיר. לפני שנתיים היה מאבק של עובדי גן המדע במכון וייצמן והתחלתי להבין את כוחה של ההתארגנות. המאבק על מקום ותנאי העבודה כדרך לשינוי חברתי, מאוד תפס אותי. אני מלווה את סניף נתניה של המטפלות ורואה איך הן מקבלות פחות משכר מינימום. זאת התחתית של התחתית. מה שיפה ב'כוח לעובדים' זה שמקומי כמלווה הוא מינורי. אני מלווה את מובילות הסניף שעימן אני עובד – קובע יום, פגישות, מתכנן דברים. אני ילד, את עיקר העבודה הן עושות בעצמן. השתתפתי בארגון ההפגנה הגדולה של המטפלות. זה היה משהו מטורף. ערביות, חרדיות, חילוניות, שבתו בפעם הראשונה בחייהן, על אף כל האיומים. זה מדהים לראות אותן נלחמות בוועדת הכספים. להתארגנות יש כוח. הלוואי והתנועה הקיבוצית הייתה משתתפת בזה.

 

יש ויכוח בשומר הצעיר אם ללכת עם ההסתרות או עם 'כוח לעובדים'. כרגע אין עמדה תנועתית מוצהרת. המלחמה על אקרשטיין נעשתה על ידי עורכי דין, לא על-ידי פעילים. אני לא מזדהה עם ההסתדרות וחושב שהיא צריכה להפסיק להתחרות ב'כוח לעובדים' ולאפשר לנו לפעול. בעיני קורה כאן משהו מאוד יפה".

 

5000 משלמי דמי חבר

 

"אצלי התנועות מתערבבות", אומר עמי וטורי בתשובה לשאלה לגבי הדומיננטיות של השומר הצעיר ב"כוח לעובדים", אבל אחר כך הוא מונה גם את אלעד מתנועת הבוגרים של המחנות העולים כמי שממלא תפקיד מרכזי בארגון ומוסיף שיש גם קשר עם אנשים מיוצאי הנוער העובד ("דרור ישראל"), שהיא תנועה הקשורה להסתדרות. אבל בעיקרו של דבר, המפגש באוניברסיטת חיפה יוצר מצב של חבר מביא חבר.

 

ממה אתם מתקיימים?

"אנחנו לא ארגון קטן. יש לנו 5,000 חברים המשלמים דמי חבר ואנחנו מייצגים 10,000 עובדים. הקיום שלנו הוא ממיסי חברים - 120 ₪ לשנה ממי שמרוויח פחות מ-4000 ₪; 300 ₪ לשנה ממי שמרוויח יותר מ-4000 ₪. צריך לקחת בחשבון שאין לנו הרבה הוצאות. אין לנו משרדים, הרבה עבודה נעשית בהתנדבות, יש תיבת דואר וכתובות להתקשרות."

 

מה הייחוד שלכם?

"בשונה מההסתדרות, הבחירות אצלנו נערכות בזיקה למקום העבודה; כל הדרגים ברי הדחה ע"י הדרגים שמתחתיהם; תדירות הבחירות למוסדות אצלנו היא גבוהה - אחת לשנה; המבנה שלנו מאוד פשוט, לא צריך דוקטורט כדי להבין אותו.

 

אחד הדברים החשובים ב'כוח לעובדים', זאת האפשרות ליישם מאבק סוציאליסטי ביומיום ולא בתיאוריה. זה מאבק מעמדי יומיומי של אנשים שבמאבק הסוציאליסטי מלהיב אותם. אנחנו רוח הרפאים של מרקס".

 

ההישג

בין סיום כתיבת הכתבה לבין הופעתה, זכו מטפלות המשפחתונים להישג חשוב. בעקבות הפגנותיהן, לאחר יום השבתה ופעילות נמרצת בכנסת, נפגש מנכ"ל משרד התמ"ת עם נציגותיהן (ב-22.8.10) והושגו ההסכמות הבאות:

·         העלאת תעריף המשפחתונים ב-4%. העלאה מצטרפת להעלאה של 6.5% בשנה שעברה ומייצגת העלאת שכר של כ-750 ₪ בשנתיים האחרונות.

·         הסדר פנסיה - בשלוש השנים הקרובות המדינה תפריש במספר פעימות סכום נוסף שיוגדר לפנסיה. המדינה תפריש כ-10% והמטפלת תפריש כ-5%. מדובר בפעם הראשונה בו יפריש התמ"ת סכום לפנסיה עבור המטפלות.

·         תשלום עבור ימי אבל - המטפלת והמחליפות יקבלו שכר על ימי השבעה.

·         הוסכם על פיקוח הדוק על הרישום למשפחתונים ופתיחת משפחתונים חדשים תוך דאגה לשיבוץ מלא של ילדים במשפחתון.

·         ארגון כוח לעובדים ישותף בדיונים על שינויי מדיניות במשפחתונים ויוזמן להביע את עמדת המטפלות.

 

"התמ"ת מתחיל להכיר בעוולות הנגרמות לנו" מסבירה עליזה ידעי ממובילות המאבק. "לצערי זה קורה רק בדרך של מאבק. הצלחנו להביא לעליה במשכורת אך רק לאחר ימי השבתה ומחאה ציבורית. מאבקנו לא הסתיים בזה. סוכם על המשך מו"מ עם משרד התמ"ת לשיפור זכויות המטפלות".

 

המאמר מתפרסם ב"דף הירוק" (7.9.10)ׂ

 

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
7/9/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו