עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גם וגם

גם וגם

מאת אלון שוסטר, 1/9/2010

 

נשמור את הכלים הוותיקים שעומדים במבחן הזמן; במקביל, נשקיע בפיתוח מסגרות קהילתיות למצטרפים חדשים

 

אנחנו חיים בתקופת מעבר. ברור לנו מאין אנחנו באים, לא סגור - לאן אנחנו הולכים.

 

אנחנו באים מישובים דומים, שיתופיים ושוויוניים.

 

התבדרות אופי החיים שלנו בקיבוצים מעידה על התרופפות משמעותית בלכידות התנועתית, שהינה פן אחד של שינוי תפיסות של חברי הקבוצים לעת הזו.

 

קוטב אחד של החשיבה הזו אודות הקיבוץ מבכה את תהליך ההתפרקות מערכי היסוד (או מתגאה בכך). קוטב שני נאחז בקרנות המזבח וממאן לקבל את תקפותו של התהליך ההיסטורי.

 

***

אני מציע את דרך הביניים, הדרך שמחד לוקחת ברצינות את כישלוננו להעביר לדור השלישי והרביעי את רעיון הקומונה השוויונית, אך מאידך גיסא משוכנעת בחובה לחפש נתיבים מעודכנים ליישום רכיבים מרכזיים של הרעיון.

 

הורינו עלו ארצה, או באו מן העיר הישראלית, כדי להיות שותפים למעשה הציוני על ידי הפרחת השממה הפיזית והחברתית, והקמת ישוב עברי בספר. אכן, רוב הקבוצים חיים בפריפריה, רבים בגבולות המדינה.

 

אחריות לקיומו של ישוב פורח, רב דורי, עם אופק התפתחותי, היא משימה רלוונטית לימינו, כחלק מביסוסה של מדינת ישראל.

 

נולדנו, או הצטרפנו אל קהילה שיתופית שוויונית ודמוקרטית, שראתה את עצמה בחזית התנועה הסוציאליסטית, כאליטה משרתת שמקרינה את אור הערכים על בניה מזה, ועל החברה הסובבת מזה.

 

***

שני תהליכים דרמטיים עוברים עלינו - שינוי אורחות החיים הקיבוציים והצטרפות תושבים בסטאטוסים שונים לישובים שלנו. אני בוחר לראות את שתי המגמות כהזדמנות לצמיחה דמוגרפית מזה, ולהשפעה, במידה האפשרית, על המצטרפים אלינו.

 

הנקלטים לחברות חדשה, לשכונות הקהילתיות, לתושבות - מצטרפים אלינו, לא רק בגלל שינוי דפוסי החיים שלנו, אלא גם בגלל הרוח הקיבוצית שהם חפצים לספוג ולהיות חלק ממנה, זו ההזדמנות שלנו להשפיע על אחריות קהילתית, אחדות גורמי החינוך, איכות חיים כתחליף ל"רמת חיים".

 

המוסדות האזוריים בשילוב עם הכלים היישוביים חייבים לתת מענה מתחדש, עמוק מן המענה החוץ קיבוצי, לזקן, למחוסר האמצעים ולבעל הצרכים המיוחדים.  

***

אבותינו הקימו ישובים שביקשו להיות "אור ליהודים" בהקשר הלאומי-תרבותי. ברובם הם מיעטו בטכסים דתיים והאדירו את היצירה היהודית ההומניסטית המקורית.

 

בפנינו אתגר מרתק של התחברות אל פלגים רעננים של היהדות הפלורליסטית. יש לנו יתרון עצום על פני הקהילות העירוניות: אנחנו חיים בקהילה רב דורית, שתמשיך גם בדורות הבאים לקיים אחדות של קבוצה ומקום.

 

משימתנו הינה לצקת באחדות זו את תכני הרוח הישנה-חדשה, בחגים, בחינוך, בהוויית החיים היומיומית.

 

התנועות המייסדות ראו עצמן, במינונים שונים, מחויבות להשפעה על החברה הישראלית כולה.

 

"הנמכת הגדרות" של הישובים, מוסדות החינוך שלנו וענפי היצור הם קרש קפיצה להשפעה הדדית. הבאים בשערינו והמבקשים את נוכחותנו בשעריהם קוראים לנו שלא נשכח את הבסיס הרעיוני והערכי שלנו - מחויבות לחברה צודקת, מעורבות ביומיום הישראלי מתוך שותפות ושיתוף פעולה ולא מתוך התנזרות אליטיסטית. 

 

***

בין עקרונותינו הוותיקים, שלא נס לחם, יצרנות וקידמה טכנולוגית. היציאה מן המשבר הכלכלי מחזירה לנו את הביטחון העצמי ביכולתנו להמשיך ולייצר חברה בריאה, שנסמכת על מערכים כלכליים יציבים ומגוונים.

 

במקום לפעול בזירת ההתנגחות בין "מתחדשים" ל"שיתופיים", אני מציע להתמקד ביישום מיטבי של הרעיונות הישנים והטובים.

 

נשמר את הכלים הוותיקים שעומדים במבחן הזמן; במקביל, נשקיע יוזמה ויצירתיות לפיתוח מסגרות קהילתיות, שיזמנו לצעירים ולמצטרפים חוויה של יחד ושל אחריות חברתית.

 

מתוך "במקום" מס' 19 (הכותב הוא חבר מפלסים ויו"ר מוא"ז שער הנגב)

   

נכתב בתאריך
1/9/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו