עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

התינוק והמים

התינוק והמים

מאת אבישי גרוסמן, 17/8/2010

 

התנגדות לקיבוץ דיפרנציאלי לא צריכה למנוע את הדיון בחולשותיו של הקיבוץ השיתופי, מבלי לשפוך את התינוק יחד עם המים

 

יש אנשים הרואים את המתרחש סביבם בשחור ולבן. יש צודק ויש טועה, יש כולו זכאי ויש כולו חייב, יש מחוז חפץ נקי מפגמים ויש פגמים הראויים לכול גינוי. נכון, רוב בני האדם בהתבגרותם, כאשר הם אוספים ניסיון חיים המורכב מהצלחות וכישלונות, שמחות ורגעים של צער וכאב, יודעים שאמירתו של הרמב"ם - הממליץ לחפש תמיד את דרך האמצע, את הטוב האפשרי במציאות נתונה, את הפשרה בין עמדות מנוגדות - היא הגישה הבוגרת לחיים, המאפשרת לאדם לקבל החלטות שניתן לחיות בהן ולקיים חברה בה חיים אנשים בעלי דעות שונות, לעיתים מנוגדות.

***

הגישה הראשונה, גישת השחור-לבן, נוטה לסמן אויבים ולזלזל בכושר חשיבתם של המתנגדים לדעתם. אחד האמצעים המקובלים על אנשי השחור ולבן הוא השימוש בדה לגיטימציה אישית של המתנגדים לדעתם. (אינטרסנטים, מוגבלים בהבנתם, מקובעים, קנאים פשוטים ושאר ירקות מהסוגים הללו).

 

***

המתנגדים לשינוי דיפרנציאלי בקיבוצים יודעים היטב את חולשותיו של הקיבוץ השיתופי. הררי נייר הוקדשו במהלך השנים לניסיון להבין את חולשותיו של הקיבוץ המסורתי. רבים מחפשים, ולעיתים גם מוצאים, דרכים כיצד להתגבר על חולשות אלה בדרך שאינה שופכת את התינוק יחד עם המים.

 

ההיסטוריה מלמדת אותנו, שקיבוץ הוא חברה המשתנה ללא הרף, חברה המתאימה את עצמה למציאות וצרכים העולים מהמציאות החיצונית בה היא פועלת. נכון, השינויים המתרחשים בקיבוץ השיתופי מתחוללים כולם בצד זה של הרוביקון. הצד בו מתקיים הכלל של שוויון ערך העבודה.

 

***

חציית הגשר והמעבר לצידו השני של הנהר יוצרת מציאות חדשה, שיש הסבורים שהיא טובה יותר, ויש אחרים החושבים אחרת. מה שברור, שמי שעבר את הרוביקון, והפך לקיבוץ המושתת על התפיסות הדיפרנציאליות, אינו יכול לחזור לאחור. גם לקיבוץ הדיפרנציאלי כמו לקיבוץ השיתופי יש יתרונות לחברים החיים בתוכו, אבל יש כנראה גם חסרונות. מדוע אנחנו לא שומעים על חסרונות אלה, אם אכן הם קיימים? האם הקשיים היחידים הקיימים בקיבוצים אלה קשורים רק לגודל הפנסיה המוענקת לוותיקי הקיבוץ? האם בחצרם הכול דבש?

 

***

שנים רבות ניסינו להבין ולשפר את המציאות בקיבוץ השיתופי. תנועת המימוש העצמי, שפעלה בתחילת שנות השבעים, פרצה את הדרך ויצרה לגיטימציה לרצונותיהם של חברים לבטא את ייחודם האישי, ולא רק באמצעות עבודה פיזית או עסקנות מפלגתית. נראה, שעדיין לא נמצא פתרון מספק לאנרגיות של החברים הרוצים לשפר את מצבם הכלכלי באמצעות פעילות כזאת או אחרת.

 

לעיתים, חברים החיים בקיבוץ שיתופי מרגישים שידיהם קשורות ומשוועות לשדות פעילות פתוחים. חובתו של הקיבוץ המתנהל בדרכים שיתופיות למצוא פתרונות למצוקות אלה ואחרות. כדי לגבש לעצמנו פתרונות המבוססים על "דרך האמצע", חשוב שנלמד מכלי ראשון מהם הדברים שנתגלו לאלה שעברו את הרוביקון והפכו לקיבוצים המתנהלים על פי התפיסה הדיפרנציאלית, ומהן הפינות החשוכות שיש להניח שמצויות גם בהם, כמו בכול מקום בו מתנהלים החיים האמיתיים.

***

גילוי נאות דורש אומץ לב אינטלקטואלי, הנושא בחובו תועלת רבה לחברים החיים בקיבוצים דיפרנציאליים אחרים, וגם לאלה שבחרו להישאר קיבוצים המתנהלים בדרך שיתופית. האם יימצאו חברים שירימו את הכפפה?

 

מתוך "במקום" מס 18

 
למאמרים של אבישי גרוסמן
נכתב בתאריך
17/8/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו