עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מחנה של חברים

מחנה של חברים

מאת אבנר (קיפי) כרמל, 12/8/2010

 

מחנה עצמאי של קיבוצים שיתופיים צריך לקום על בסיס הכרעה ובחירה אישית של כל חבר אם להצטרף אליו

 

מי שקורא את עיתוני הקיבוצים השיתופים - "במקום" ו"שווים" - ואת התגובות למתפרסם בהם, לא יתקשה לגלות כמיהה רחבה למדי להקמתה של מסגרת שיתופית עצמאית אשר תבדל עצמה מהקיבוצים המעמדיים-דיפרנציאליים. להלן קומץ קטן של התבטאויות בנושא.

 

"...יאומץ רעיונו של אהרן ידלין, להקים תנועה בתוך תנועה. הקיבוצים השיתופיים יתארגנו במסגרת התנועה השיתופית, עם אוטונומיה הרבה יותר רחבה מכפי שיש למטה-השיתופי..." (חיקי כספי, הסוללים; "במקום", אוגוסט 2009).

 

"... מספר חברי הקיבוצים תומכי הדרך השיתופית גדול בהרבה מהיחס בין מספר הקיבוצים השיתופיים והדיפרנציאליים. כדי לעמוד בפרץ, על המט"ש להגדיר עצמו כתנועה עצמאית..." (מנצ'ר דבורי, בארי; "במקום", מאי 2010).

 

"...צריך הפרדת כוחות בין הקיבוצים השיתופיים לדיפרנציאליים. המט"ש זקוק להגדרת יחסים אחרת עם מזכירות התנועה הקיבוצית ..." (ראובן שפירא, גן-שמואל; "במקום", אוגוסט 2009).

 

" ...זהו אתגר עצום - לקיים חברה שוויונית מתוך בחירה, מתוך רצון חופשי ובהסכמה, וללא קביים תומכים . זהו האתגר האמיתי...". (עזרא דלומי, ראש-הנקרה ;"במקום", מרץ 2010).

 

***

במתכוון הבאתי את דברי עזרא דלומי בדבר הבחירה בדרך השיתופית, כציטטה אחרונה, זאת משום שלפחות חלק, אם לא חלק ניכר מחברי הקיבוצים, צורפו למטה-השיתופי באופן קולקטיבי-אוטומטי ולא בחרו בכך אישית. לעובדה זו חשיבות רבה בשני מישורים:

א.      יש שוני מהותי בין ערכם הסגולי של מי שבחרו להצטרף לדרך רעיונית מסוימת מתוך הכרעה אישית, לבין ערכם הסגולי מי שצורפו אליה אוטומטית.

ב.      כלל לא בטוח שכל חברי הקיבוצים השיתופיים מונחים בכיסם של הקוראים ליציאת המטה-השיתופי אל דרך נפרדת.

 

טועה מי שחושב שמחנה שיתופי עצמאי, אם יקום, יתבסס על כלל הקיבוצים השיתופיים וחבריהם ועל חברי קיבוצים מעמדיים שיצטרפו באופן אישי. לא בטוח שכל חברי הקיבוצים השיתופיים מונחים בכיסו של מחנה כזה ושבואם לחתונה כזו מובטח. למחשבה שכל חברי הקיבוצים השיתופיים יביעו תמיכה במחנה שיתופי עצמאי הקם מחוץ לתנועה, ויהיו חברים בו אוטומטית, במסגרת חברותם בקיבוצים - אין על מה לסמוך. מטה שיתופי עצמאי צריך להתבסס על הצטרפות אישית ולא קולקטיבית.

 

יש קושי להשתחרר ממוסכמות שהוריש לנו הפילוג ב-1951, אז נחלקו הקיבוצים ל"איחוד" ו"מאוחד" כשאנשים עוברים מקיבוץ לקיבוץ. היום זה לא מקובל ומוטב לדבר על חלוקה (למשל ל"שיתופית" ו"מעמדית") תוך קיבוצית ולא לחלוקה בין קיבוצית. לא נראה לי שחברי קיבוצי, מעגן-מיכאל, יסכימו לכך שהצטרפותו למחנה שיתופי עצמאי אודותיו מדובר, תחייב אוטומטית גם אותם ואני מניח שזה נכון גם לקיבוצים אחרים. גם לא סביר ששוחרי שיתוף בקיבוצים מופרטים יעברו קיבוץ, כתנאי לחברותם במחנה שיתופי. ההצטרפות למחנה שיתופי עצמאי צריכה להיות על בסיס אישי, מבחירה ומחויבות רעיונית ולא בשיטת "העדר".

 

במאמרו "ממטה לתנועה" כתב אלעד הראל: "חסרים לי החברים מהקיבוצים השיתופיים" שיהוו עורף למטה השיתופי. אני מוצא קשר מכריע בין חסרונם של חברים אלי לעובדה ש"חברותם" במטה נקבעה מתוקף חברותם בקיבוץ מסוים ולא מבחירה אישית.

    

נכתב בתאריך
12/8/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו