עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

התעייפו מהקיבוץ

התעייפו מהקיבוץ

מאת אסף אתר , 29/7/2010

 

ארנון אבני וחבריו התעייפו מהקיבוץ החלוץ, המורד. הפתרון שלהם הוא לחקות את החברה הסובבת, על כשליה וחולייה. תגובה

 

הערות לדברים שכתב ארנון אבני במאמרו: "צחצוח חרבות בחנות צעצועים".

 

ארנון אבני צודק. יש בעיה בזיהוי המשבר! עם זאת, אין זה אומר שהאבחנות של אבני נכונות.

 

הקיבוץ השיתופי בצרות לא בגלל "חולָיָו". קיבוץ שרצה לרפא חוליים ולהישאר קיבוץ - הצליח בדרך כלל לעשות זאת.

 

הקיבוצים חולים - כפי שרומז אבני - בעקבות תחלואיה של החברה הישראלית כולה. מחברה סוציאליסטית, סולידארית, מתקדמת - אור לגויים - הפכנו לחברה דרוויניסטית, עם מערכת החינוך המפגרת ביותר במערב, עם פערים חברתיים-כלכליים הגדולים ביותר בעולם המערבי. חברת ג'ונגל.

 

***

הקיבוץ היה מרד נגד החברה האכזרית, ה"ליברלית", חברת המנחם-מנדלים; הוא קם למען חברה עובדת, יצרנית, לאורם של מושגים מצחיקים כמו: "צדק חברתי"; "שוויון כלכלי"; "שוויון ערך העבודה" ועוד. המרד הזה דווקא עורר כבוד בחברה הכללית. הקיבוץ היה לנכס לאומי, החלוץ לפני המחנה.

 

אף אחד לא צחק. מכל העולם באו ללמוד את הפלא. "האנשים המשונים" האלה הקימו את החקלאות הכי מתקדמת בעולם; את התעשייה הכי מצליחה בארץ. כל הפרויקטים המצליחים, בקיבוצים השיתופיים והמשתנים כאחד, הוקמו בתקופה הכי שיתופית, הכי סוציאליסטית של הקיבוץ. את זה עשו האנשים המשונים האלה, שדיברו באסיפות על צדק, על שוויון ועל טובת העם והמדינה.

 

***

אבני מנסה (כנראה) להתפשר עם מצפונו, לפשר בין הערכים שגדל עליהם לבין הערכים הישנים יותר, ערכי הקפיטליזם הדורסני, שהוא אימץ לעצמו, על ידי שהוא מציע קיבוץ בנוסח מפא"י: יהיה שם קצת שיתוף, קצת שוויון, קצת דרוויניזם כלכלי, קצת מכל דבר; קצת קיבוץ וקצת קפיטליזם חזירי. "פלורליזם". במפא"י קראו לזה "סופרמרקט אידיאולוגי"; חצי הריון. יש מקום לכל אחד, וגרו שטייניץ עם יחימוביץ!

 

הוא כותב, שאחד מיתרונות השינוי הוא הפתיחות לחברה החיצונית, לעולם הגלובלי. כאילו הקיבוץ השיתופי היה חברה סגורה ומסוגרת. האמת היא, שהחברה הקיבוצית הקלאסית הייתה תמיד פתוחה לחברה החיצונית, המתקדמת. הקיבוצניקים ("האנשים המשונים" ההם) היו בכל מקום, היו חלוצים בצבא, היו בחוד החנית של המנהיגות הפוליטית (במיטבה), יצאו לכל שליחות לאומית וממלכתית חשובה. הקיבוץ המציא את התרבות הישראלית, אפילו את סגנון הלבוש. כמעט כל צעיר בישראל ניסה פעם להיות קיבוצניק. הכול מתוך תפיסה מורדת, חדשנית, איפכא מסתברת: עולם ישן עדי היסוד נחרימה... לא סופרמרקט ולא ציפורים.

 

***

אבל ברבות השנים, בתוך הקיבוץ עצמו, צמח דור חדש. הקיבוץ החלוץ, המורד, לא היה לטעמם של אבני וחבריו. זה תמציתו של המשבר. במקום להוביל את המאבק נגד הריקבון בחברה הישראלית, הם מבקשים להשתלב בו. בעשירון העליון שלו. לא ממש מפריע להם להשאיר בשולי הדרך את החלשים, את העשירון התחתון. כך בחברה הישראלית וכך בקיבוץ.

 

פעם חשבנו, ש"אי צדק" הוא חלוקה לא שווה של העושר, חלוקת החברה לעניים ועשירים על פי הכישרון, העיסוק, הייחוס, המזל והשכל. כמה מאיתנו עדיין חושבים כך! הם חושבים ש"אי צדק" הוא כאשר המצליחן והנֶעבֶעך מקבלים את אותה תמורה ונהנים מאותה רמת חיים. אפשר להתווכח מי מאתנו צודק. אבל לצדק שלהם אי אפשר לקרוא "קיבוץ".

***

בכדי להסיר ספק: הפתרונות של אבני וחבריו עובדים.

 

כאשר מפריטים את הקיבוץ ומשאירים את חבריו איש לנפשו - נפתרות הרבה בעיות, נעלמים הרבה חוליים. "הקיבוץ" לא יסתבך יותר. הבעיות הן של הפרט. ה"כלל" מצטמק ואיתו הבעיות של הכלל.

 

הקיבוץ הוא יישוב כפרי, יפה נוף, אוויר צלול וכד'. משוש ליבו של כל בורגני מודרני. כאשר פותחים את הנדל"ן שלו לכל דכפין - מי לא יבוא? מי שיכול להרשות לעצמו - ברוך הבא, וסוף לבעיות דמוגרפיות. מה מבדיל בין מצפה יפהפה בהרי הגליל לבין "קיבוץ" דיפרנציאלי? אין ועדת תרבות במצפה? אין ועד מקומי? אין מיסים? אפילו ועדת קבלה יש שם!

 

זה יפה, זה נחמד, זה מתאים לרוב המעמד הבינוני בישראל, זה רק לא קיבוץ.

 

מתוך במקום מס' 18

  
נכתב בתאריך
29/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו