עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

סוד אפל

סוד אפל

מאת עזרא דלומי, 26/7/2010

 

חבר הקיבוץ יודע מהו שכרם של מנהלי הבנקים; מהו שכרם של עובדי חברת חשמל; מהו שכרם של רופאי קופת חולים ומהו שכרם של המורים. לחבר הקיבוץ אסור לדעת מהו שכרם של מנהלי קיבוצו, שהוא אחד השותפים בו. בעצם למה??

 

חבר קיבוץ, באמצע שנות החמישים של חייו, שחווה הליך פיטורים מזורז מעבודתו במסגרת הפרטת הקיבוץ, שח לי זמן קצר לאחר האירוע הכואב: החברה הקפיטליסטית בחוץ פיתחה לאורך השנים מנגנוני הגנה על העובד, שמונעים פיטורי בזק לצורך הבאת עובדים זולים יותר: יש ועד, יש מו"מ, יש הסתדרות. אצלנו בקיבוץ אין מנגנוני הגנה כאלה. אימצנו את הקפיטליזם בלי מנגנוני ההגנה שלו. לי אין למי לפנות.

 

אמת, מוגזם לומר כיום שבכל מקום עבודה בחוץ ישנם מנגנוני הגנה משמעותיים על העובדים וזכויותיהם, יש מקומות בהם יחסי העבודה הם חרפה; אפשר גם להניח שלא בכל "קיבוץ מתחדש" פיטורים נעשים באבחת גרזן, מהיום למחר. אך עם זאת, קשה להתכחש לעובדה שכללי השוק החיצוניים שיובאו לקיבוץ, הגיעו בעיקר עם המקל הנלווה אליהם, פחות עם הגזר, שגם כך אין ממנו הרבה.

 

הכללים האלה העניקו כוח רב למנהלים, ליו"רים, ליועצים, ללא כוח מאזן ל"חברים הפשוטים" שהם, כדאי להזכיר, בעלי "העסק". כבעלי העסק הם יכולים להיות מקבלי שכר מינימום או מובטלים, אך הם לא יכולים להתארגן כדי להיאבק על זכויותיהם, אם ירצו. אין להם, למשל, ועד יציג. נוצר מצב מוזר: בין שני בעלים שווים של אותו עסק יכולים להתקיים פערי שכר של פי חמישה וששה, אבל חבר, אם יחוש מקופח, לא יתקומם. הוא בוודאי לא ישבות. למה?! כי הוא גם בעל העסק וכבעל העסק הוא אמור לגלות אחריות. זה שלו, לא ככה?!, זה שלו, גם אם לעתים חבר אחר, שותפו לאותו עסק, נוהג בפחות אחריות ונוטל ממנו שכר שיכול להגיע "לשמיים" בהשוואה אליו.

 

***

האם שכר ה"בכירים" בקיבוצים באמת מגיע לשמיים? קשה לדעת. למה קשה לדעת? כי אסור לפרסם אותו. למה אסור לפרסם אותו? ככה! כי אסור!.

 

מותר לפרסם את רמת השכר של מנהל בנק, את המשכורות בקופת חולים, בחברת חשמל, במשרדי הממשלה, בעיריות, אבל בקיבוצים - יוק. זהו סוד כמוס. נראה שהקיבוץ המתקרא מתחדש הוא המקום היחיד שבו לשותפים בעסק אסור לדעת אילו רמות שכר העסק שלהם משלם למנהליו. הנה עוד דוגמא שבה ייבאנו מן הקפיטליזם את המקל, ללא הגזר (הגמדי ממילא).

 

חיפוש מענה רציונאלי לשאלה למה בקיבוץ אסור לפרסם את טבלאות השכר, לא יוליד דבר. הוא יעלה חרס. קרוב לוודאי שהתשובה קשורה לתחום הרגש, לא להגיון. תשובה כזו מכילה תערובת מוזרה של חשש ובושה: חשש מפני "מה יגידו" אלה שמקבלים שכר מינימום ועיניהם כלות למראה שכרם של חבריהם; ומה יגידו מי שמכירים את הבכיר עשרים שנה לפני ולפנים, והם לא כל כך בטוחים שרק בגלל שעכשיו הוא חובש כובע של מנהל לעניין כלשהו, הוא נעשה ראוי לשכר של פי כמה וכמה.

 

בושה - מפני שחבר בעל מצפון שיתופי, שאכל עד אתמול עם שכנו את אותו אוכל מ"אותו מסטינג", יכול לחוש קצת אי נוחות כלפי חברו ברגע שקרני השמש ישזפו את משכורתו הבכירה. נכון, זו אי נוחות שחולפת עם הזמן, אבל המגע הראשוני עימה עשוי לגרום מבוכה. הפתרון - לא לחשוף.

***

האירוני בכל הסיפור הזה הוא שמדובר בנשף מסיכות. שהרי חברים יודעים סדרי גודל של משכורות שמקבלים שכניהם, יש להם הערכה מה מקבלים הבכירים. הם בוודאי מדברים על זה ביניהם. אז למה לא בפומבי? כי זה טבעו של סוד בקיבוץ: כולם יודעים אותו, אבל לא מדברים עליו בפומבי. ומה שלא מדברים עליו, נותר בגדר סוד, וסוד הוא כוח.

 

סוד כזה מאפשר למשל להדחיק את הדיון בהמלצת התנועה לקבוע תקרת פערים של פי שלושה בשכר החברים. שהרי הפער האמיתי הוא בגדר סוד. יש רק הערכות. אלא שזהו סוד אפל. זה לא סוד אישי של חבר שזקוק לחופשה מיוחדת, או סוד של מישהו שמקבל עזרה לילדיו. אין כאן עניין של צנעת פרט. השימוש ב"צנעת הפרט" לעניין המשכורות, הוא שימוש מניפולטיבי. הוא נועד להסתיר אינפורמציה חשובה מעיניהם של החברים, שהם זכאים לה בדין ועל פי כל כלל..

 

לגיטימי שקיבוץ יחליט לייבא את הקפיטליזם לחצרו. לגיטימי שהוא יחליט לעבור לכללים המקובלים ב"שוק החופשי". בלתי לגיטימי שעמך - חבר הקיבוץ מן השורה - לא יהיה חופשי לדעת כמה הוא משלם לחבריו-מנהליו על קיום השוק החופשי הזה.

 

מתוך "במקום" מס' 18

   
למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
26/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו