עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

טעותו הגדולה

טעותו הגדולה

מאת מיכה אשחר, 25/7/2010

 

אלישע שפירא לא הוביל מהלך של התנתקות מהתנועה הקיבוצית, וגם לא נראה שבכוונתו לעשות זאת. זוהי טעות קשה שאנחנו משלמים עליה מחיר כבד. המטה השיתופי זקוק לראש אחר

 

אני רוצה לנסות לומר דברים באופן שלצערי, איננו שכיח בעיתונות הכתובה. אנסה כאן למתוח ביקורת על עמדות מתוך הערכה אישית גלויה כלפי האדם שנוקט את אותן עמדות; אני קורא להעביר אותו מתפקידו בגלל עמדותיו, ולא בגלל פגם מוסרי, חלילה, או בגלל מבנה אישיותו שאינני יודע עליו דבר, או טעויות כביכול. אין המדובר בטעויות, מדובר בוויכוח. לכן המשימה קשה יותר: אצטרך לשכנע שעמדתי מתאימה יותר, ושאי אפשר להמשיך במדיניות שננקטה עד כה. צריך להחליף את מי שבעקביות, נוקט עד כה מדיניות שהיא לדעתי שגויה.

 

אין לי שם של מועמד להחליף את אלישע. זו הסיבה לכך שבמשך זמן רב, לא מצאתי טעם להביע את דעתי בעניין. בדרך כלל אין טעם לקרוא לשינוי כלשהו, בוודאי לא פרסונאלי, כאשר אין הצעה קונקרטית לגבי מהות השינוי. שמעתי שמות שונים שעמדו על הפרק; אני לא מכיר אף שם – אף אחד, שיכול למלא את התפקיד.

 

אבל הבעיה היום כבר גדולה מדי. נוצר מצב שבו אי אפשר לקרוא להחליף את אלישע, רק בגלל שאין מישהו אחר. דעתי היא כי עמדותיו גורמות נזק גדול מדי, עד כדי כך שצריך להעלות את הנושא, ולו רק כדי להתחיל לחפש מישהו אחר.

 

אני קורא בעניין רב מאמרים ב"שווים" ובעיתון "במקום", גם כאלה הנכתבים מתוך ביקורת כלפי מה שקרוי בשם "עמדות שוויוניות/ קיבוציות מסורתיות". אני מוצא שקיומו של הדיון בשאלות הנובעות מקיום הקיבוץ, הוא חיוני. אבל מצד שני, אינני מזהה מספיק ניסיונות לחרוג ממסגרת הדיון אל מעבר לשאלה "כן או לא שוויון ערך העבודה". הוויכוח על הקיבוץ, במתכונת שבה הוא מתנהל היום, איננו הנושא היחיד ואולי אפילו לא הכי קריטי היום. קיימים איומים מוחשיים על עתידה ועצם קיומה של ההתיישבות, שאין להם קשר ישיר לשאלת שוויון ערך העבודה, אם בכלל. תפקידה של הנהגה הוא לזהות את אתגרי העתיד, ליצור בסיס טוב יותר להתמודדות בדברים שיהיו רלוונטיים. הזרם השיתופי צריך להיות חלק ממאבקה של ההתיישבות, ואלישע - לפי העמדות שננקטו על ידיו עד כה - לא יהיה חלק ממאבק כזה.

***

אלישע לא הוביל מהלך של התנתקות מהתנועה הקיבוצית, וגם איננו מראה סימנים שבכוונתו לעשות זאת. בעיני זוהי טעות קשה. אינני יודע להעריך כמה ובמה, שילמנו עד כה עבור טעות זו. אני נדהם כאשר, לנוכח האיומים על קיומה של ההתיישבות, אלישע בוחר לעסוק בפילוסופיה יוונית, ומבלי להתייחס מספיק אל החיים במסגרת התיישבותית. מי שמקיים את ההתיישבות הם מטעים, צימרים, פרות, לולים, מפעלי פלסטיק ומפעלים לעיבוד מזון.

 

הם ודומיהם אלה שמשלמים את חשבונות החשמל, המים והארנונה, הם אלה שבזכותם עם ישראל מאפשר לנו להמשיך לחכור את הקרקע שלנו - לא הירקליטוס ופרמנידס. עליהם יש איומים, ואלישע היה צריך להתייחס אליהם. ללא התייחסות זו, מי שמייצג את האינטרסים של ההתיישבות עושה זאת באופן מפורר יותר - גיאוגרפית וארגונית, כמו ארגוני הקניות, המועצות האזוריות והמפעלים האזוריים. הם בוחרים להתעלם מקיומה של תנועה או זרם כלשהם. בדרך, ננקטים על ידם מהלכים שהם לכל הפחות מעוררי מחלוקת, כמו תמיכה בחוק הקרקעות האחרון. בחשבון אחרון, מי שמתנגד לחוק זה, אם הוא בא מהתנועה הקיבוצית, אין לו אלא להלין על עצמו - אלא אם כן תמך בהיפרדות מהתנועה ובהקמת גוף שעמדותיו נכוחות.

 

המצב הקיים

 

במדינה שבה הערכים והאינטרסים הם שונים משלנו, התנועה הקיבוצית איננה מייצגת אותנו. ייתכן שבלי התנועה הקיבוצית מצבנו אולי היה יכול להיות טוב יותר מאשר יחד אתה. התנועה הקיבוצית נוקטת לעיתים קרובות מדי, עמדות שמאיימות על האינטרסים והערכים שבלעדיהם איננו יכולים להתקיים.

 

נוצר מצב שתואר היטב במונחים של "תעודת לידה" מול "תעודת זהות": יישוב שבתעודת הלידה שלו כתוב "קיבוץ", יישאר קיבוץ בעיני התנועה הקיבוצית, גם אם בתעודת הזהות שלו יהיה כתוב "כפר תבור". ולא שכפר תבור איננו לגיטימי, חלילה. אבל הוא איננו קיבוץ. לשם הקצנה תואר מצב שבו קיבוץ יחליט שזכות ההצבעה נשללת מחברוֹת, ונשארת רק לחברים (ממין זכר). האם התנועה הקיבוצית תנדה אותו? אינני יודע. זה לא מאפיין של תנועה, בוודאי לא קיבוצית.

 

זה ממש לא העניין של שוויון ערך העבודה, כן קיבוץ או לא קיבוץ. ברוב הקואופרטיבים בעולם אין שוויון ערך העבודה, ובכל זאת הערכים שלהם קרובים אלי הרבה יותר מאשר התנועה הקיבוצית. קואופרטיבים אלה מאופיינים היטב. יש ערכי ליבה, יש נורמות, יש דין ויש דיין. אפשר להגדיר היטב מהם ומה הם אינם. לתנועה הקיבוצית אין. ההשתייכות אליה, אולי הייתה יכולה להיות פלטפורמה להשתלטות (עוינת או אוהדת - תלוי את מי שואלים), אבל אין מצב כזה היום.

 

להיפך. בעת מסע הבחירות של נתן טל ברחבי התנועה הקיבוצית, פעם ראשונה שהוא הגיע לקיבוץ קטורה מזה שנים, קיבלנו הרצאה על מעלותיה של ההפרטה בתחומים השונים. היא לא ניתנה דווקא על ידי נתן טל, אלא בעיקר על ידי צוות הפעילים שליוו אותו. נכון שטל הוחלף – בעיקר בזכות קולות הזרם השיתופי. אבל אותם ממלאי משרות לא בהכרח הלכו הביתה. אם אני במקומם, לא הייתי משנה את דעותיי. ואם אלישע שפירא ומיכה אשחר מסכימים לשלם לי משכורת, למה שלא אקח אותה?

 

אני אשתמש בהמשך גם בדוגמה של החלב, אבל זו רק דוגמה, והיא על קצה המזלג.

 

חשיבות משק החלב

 

ענף החלב איננו רק שורה טובה במאזן. הוא טוב לתזרים, הוא מייצר הכנסה רציפה במשך השנה, וזה שונה מענפים חקלאיים אחרים, יותר עונתיים, כמו מטעים. משק החלב גם מייצר המון מקומות עבודה נוספים, החל מווטרינרים ומעבדות, דרך יצרני קומפוסט ומתכנני מערכות ביוב ועד למסגרים ושרברבים. בעקיפין, משק החלב מגוון את התעסוקה במשק הישראלי בכלל, ומעניק לה קצת יציבות. משק החלב כמו כל משק בעלי חיים, מחזיק את החקלאים במשק כל הימים, כל השבוע, כל השנה. לכן הוא טוב להתיישבות, הוא טוב למימוש הריבונות של מדינת ישראל בצפון ובדרום. למשק החלב משמעות חברתית וכלכלית עצומה, כי הוא מספק יציבות אישית, קהילתית וכלכלית, בעולם שבו יש איום על כל דבר שפעם נחשב לבטוח. נושאים כאלה, לא קשורים לויכוח על הקיבוץ, אבל משפיעים על קיבוצים ומושבים.

 

בעולם מבינים את זה. כל המדינות המערביות תומכות בענף החלב, בסבסוד ישיר או בסילוק עודפים, סבסוד הייצוא, ובדרכים נוספות.

 

הוויכוח על משק החלב - סקירה לא ממצה

 

בישראל המצב מגוחך. הרפת הישראלית, מצד אחד יכולה להתגאות בהישגים מקצועיים ברמה עולמית, אבל מצד שני המדיניות הרשמית כמעט עוינת את החקלאי. מחיר החלב בישראל לא יכול להתחרות במחיר של אבקת חלב מיבוא. האבקה מגיעה מארצות שבהן מצד אחד המרעה טבעי, ומצד שני הממשלה ידידותית לחקלאי. אותן ממשלות, מבינות את חשיבותה של אספקת מזון ממקורות עצמיים ואת המשמעות של חקלאות מקומית. ממשלת ישראל, לא בהכרח.

***

ב-30 ביוני 2010 נערכה ישיבה של וועדת הכלכלה של הכנסת בנושא "חוק תכנון משק החלב". פרוטוקול הישיבה הוא מסמך מרתק. יש ויכוח, למשל, על מטרות החוק, ויש הפתעות. דווקא נציגי משרד האוצר שהשתתפו באותה ישיבה, מכירים בלגיטימיות של התכנון בכלכלה חקלאית: אספקת מזון סדירה ופריסה התיישבותית, אלה מטרות לגיטימיות בעיני משרד האוצר! קמה היועצת המשפטית של הוועדה ואומרת שאלה אינן מטרות החוק, זה לא כתוב בחוק שדנים עליו. אז אם זה לא קיים בחוק, אפשר לשאול אם זה צריך להיות כתוב? ואם לא בחוק, אולי בתקנות? ואם לא באחד מהם, אולי במקום אחר או בכלל לא? יש על זה ויכוח.

 

בנוסף, יש מי שטוען שהחוק צריך לאפשר קיום של יצרנים קטנים, בייחוד במגזר של חלב עיזים, שזה שוק נישה בהגדרה. לעומת זאת, יש שני יצרנים של חלב עיזים - שני קיבוצים דווקא - שהגישו בג"צ נגד המכסות (ובמשתמע - נגד התכנון) בענף זה. בנוסף, יש מי שטוען שחלב הוא מוצר יסוד, ויש מי שטוען שלא, כי מחלב מייצרים גם מוצרים שהם מותרות. רק 30% מהחלב משמש לשתייה, חלק גדול מהיתר משמש למשל לגבינות רכות וקשות, ושואלים מה מתוך זה יכול להיחשב למצרכי יסוד. לכל הגדרה יש משמעויות רחבות. על דבר אחד אין ויכוח - אם לא נלך למדיניות של מכסות מסודרות, גם הענף החקלאי הזה יתחסל, בצורה מהירה מאד. ומתברר שיש מי שבכלל לא אכפת לו חיסול ענף החלב!

 

תנועת המושבים גיבשה עמדה ביחס לחוק החלב. לתנועת המושבים יש "פורום חלב" שעוסק בהיבטים השונים של הנושא. למשל, הגנה על היצור המקומי מפני יבוא ומפני מחירי הצף. למשל, לפקח על היבוא של רכיבי החלב, אשר מיובאים לארץ ללא מכס ומהווים תחליף לחלב מתוצרת ישראלית. למשל, מנגנון מחיר המטרה, למשל, מה יהיו כללי המסחר, ועוד הרבה דברים.

 

ומי נגדנו?

 

בניגוד לתנועת המושבים, התנועה הקיבוצית לא קיימה דיון תנועתי על תנובה ומשק החלב.

 

זה לא נושא שאפשר להיות בו ניטראלי. מי שלא משתתף, הוא בעצם תומך בצד השני. מי שהוביל את מכירת תנובה זה בין היתר גורמים בכירים בתנועה הקיבוצית. אם אין דיון אז אין אפשרות לביקורת על מה שנעשה. אנחנו משלמים מסים לתנועה שעושה דברים נוראיים נגדנו, נגד ההתיישבות בלי קשר לשאלות קיבוציות פנימיות. יהל המופרטת וקטורה הקיבוצית - לשתיהן יש רפתות חלב מפרנסות.

 

הזרם השיתופי איננו מהווה אופוזיציה של ממש לתנועה הקיבוצית, בשום שאלה קונקרטית. ניתן לתמצת את עמדת התנועה הקיבוצית בשאלת מכירת תנובה, כמו בשאלות אחרות, במילים "התנועה הקיבוצית בעד, למרות וויכוח פנימי".

 

נושאים נוספים

 

אלישע התבטא בזכות מעורבות פוליטית של התנועה הקיבוצית, גם בשאלות שאינן נוגעות ישירות לקיבוצים. בנושאים אלה, אינני רק חולק על דעתו: אני סבור שהיא מסוכנת.

 

דוגמה:

אלישע תמך במשתמע, בהכרה בארגון חמאס ובניהול משא ומתן אתו (במילים שלו: "חמאס הוא חלק מהבעיה ולכן הוא גם חלק מהפתרון"). אדרבא, בואו נבדוק על מה רוצים לנהל משא ומתן עם חמאס. הבאתי קצת מתוך אמנת חמאס בתרגום מכון "ראות":

 

הסעיף שנמצא בחלק הראשון, זה שלפני המבוא, בו נקבע כי ישראל תתקיים עד שהאסלאם יכרית אותה. על זה לנהל משא ומתן?

 

פרק המבוא כמו גם פרקים הבאים אחריו, מגדיר כי המערכה היא נגד "היהודים", לא רק נגד "ישראל". על זה לנהל משא ומתן?

 

סעיף 13: אין לקבל יוזמות ופתרונות של שלום. אין פתרון לשאלת פלסטין אלא בג'יהאד. על זה לנהל משא ומתן?

 

סעיף 22, כמו סעיפים דומים אחריו: (האויבים) "השתלטו על אמצעי התקשורת הבינלאומית, על סוכנויות הידיעות, בתי ההוצאה לאור, תחנות השידור וכיוצא באלה. בכספם הציתו מהפכות במקומות שונים בעולם כדי להגשים את האינטרסים שלהם ולקטוף את הפירות. הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו שומעים פה ושם. בכספם הקימו ארגונים חשאיים במקומות שונים בעולם - כגון הבונים החופשיים, מועדוני רוטרי, לאיונס, בני ברית ואחרים - כולם ארגוני ריגול הרסניים - כדי לחבל בחברות האנושיות ולהגשים את האינטרסים הציוניים.

 

וכן הלאה, ובהמשך, סעיף 32: "תכניתם (של הציונים) משתקפת בפרוטוקולים של זקני ציון". על זה לנהל משא ומתן?

 

מתוך דוגמה זו ואחרות, אני סבור כי יש למנוע מאלישע להגיע לעמדה שבה תהיה לו השפעה פוליטית.

 

לסיום אדגיש שוב: ביקורתי איננה מתייחסת לאישיות, אלא לעמדות בשאלות שעומדות על הפרק. עמדותיו של אלישע לא טובות לנו. צריך למצוא לו מחליף.

    
למאמרים של מיכה אשחר
נכתב בתאריך
25/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו