עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

צחצוח חרבות בחנות צעצועים

צחצוח חרבות בחנות צעצועים

מאת ארנון אבני, 21/7/2010

 

השיח הפנימי בקיבוצים השיתופיים מבטא כישלון בזיהוי המשבר. נחוץ לנו פלוראליזם

 

אני משתדל לקרא את רוב הדברים שיוצאים מהמטה השיתופי, ומנסה להיכנס לעמדת התצפית של הכותבים בירחון "במקום", וזה לא קל. צריך להחליף עמדה רגשית, כדי להבין את הרוח שנושבת מהדברים. יש ניסיון לשדר פטריוטיזם, אבל בדרך נשכחו כל הכללים.

 

השיח הפנימי, כפי שבא לידי ביטוי בירחון, מבטא בעיקר כשלון בזיהוי המשבר. רוב הכותבים מתייחסים לכל מה שקורה בתנועה הקיבוצית כאל מספר כשלים או מאבקים - שכלל לא קיימים והמסקנות הן בהתאם:

 

קיבוצי השינוי בחרו בעולם ערכי שגוי, שהוא ביטוי לחולשה. כלומר, לא עומדים בתביעה הערכית שמעמיד הקיבוץ השיתופי, ולכן - נתחזק בערכינו ונשתבח בהם. נוקיע את מובילי השינוי ונחשוף את פרצופם האמיתי.

כך שוקד אבישי גרוסמן על סיפורים מלאי אמפטיה לתועים במשעולי השינוי, שהלקח שעולה מהם הוא עליבות החיים באותם קיבוצים. מרים עין דור משוררת שירי מה יפית לכל מה שרוצים השיתופיים לנכס לעצמם בלבד: את השדות, שמחת החיים, החריצות והידידות. אמרי דן בכובד ראש ביתרונות שיתוף הפעולה עם ההסתדרות (דווקא מהלך מעניין), כמובן שלא בקיבוצים השיתופיים, שזהו עיתונם, אבל העיקר שמתוך הדיון תעלה תמונה של דיכוי ושיעבוד. נחום שור עוד מנסה לגייס טיעונים, שצריך להסביר לבוחרים בשינוי, כי הם בטח לא הבינו...

 

הם עברו למחנה השני, ומנסים להחריב את מה שבנינו יחד, ולכן - נגדיר ונבדל את עצמנו. לא ניתן לטשטש את התחומים ולא נשתף פעולה עם מתחזים. נילחם על כל שעל וכל משרה, במטרה לחזור ולעבור להתקפה ולהשיב את השטחים השולטים שעברו לידיהם.

חיקי כספי ומנצ'ר דבורי מציעים מהלכים, שאולי צריך לשקול, אלא שאלה לא היו באים לעולם אלא כחלק ממאבק. עזרא דלומי מציע לצאת מהבונקר ולעבור להתקפה. אורי אופיר מספר על מעגל הקבוצות שחובר אלינו... כאילו אמריקה מצטרפת לבעלות הברית.

 

מנהלים רודפי בצע השתלטו על הקיבוצים שלהם ושיעבדו אותם לצרכיהם, ולכן - לא צריך להקשיב לדברת וללהג שלהם, כי לא ערכים וניסיון חיים הם מיצגים, אלא אינטרסים של מעסיקיהם המושכים בחוטים.

התוצאה היא שמה שכמעט לא קיים בעיתון זה ביקורת על הקיבוצים השיתופיים. מסתבר, שדווקא אלה שהולכים ומתמעטים הם כלילי השלמות. כי הביקורת היא התפקיד "שלהם".

 

התוצאות מאחרות לבוא, וכיוון שכך, משתבחים בינתיים בפעילות, בהצעות, בתוכניות ובמוראל הגבוה.

 

***

לא באתי להציע כאן מתכון יותר מוצלח - כי על טחנות רוח אין טעם להסתער. המלחמה של הירחון 'במקום' היא מלחמה סמלית ודמיונית. אמנם יש מי שקוראים להניע כוחות ולצאת למאבק, אבל כולם יודעים שאין מאבק, חוץ מזה שבתוך כל קיבוץ, ובתוכו לכל הסיפורים האלה כמעט שאין משקל.

 

כי מה קרה לנו: חלק גדול מכוח המשיכה של הקיבוץ - אבד. זה קרה כתוצאה מתהליכים גדולים, חלקם שליליים וחלקם חיוביים. כחברי התנועה הקיבוצית, כאזרחים וכבני אדם, צריך להתנגד לשליליים (ניכור - למשל) ולתמוך בחיוביים (היפתחות אל העולם - לדוגמה). אבל חשוב להבין, שבמגע איתם אנחנו, כקיבוץ, יכולים בעיקר להתאים את עצמנו. הידוק השותפות בקיבוצים לא ישנה דבר בתהליכי הגלובליזציה, וגם לא במגמות התפוררות החברה בישראל. אבל אם בצד עמדתנו הערכית, נבין שצריך להתפשר - נוכל להציע חלופה יותר מושכת.

 

קיבוצי השינוי שכך עשו, הביאו הרבה יותר משפחות בשנים האחרונות לחיים בקהילות שיש בהן איכות קיבוצית, מאשר קיבוצי השיתוף. מי שנושף בבוז אל מול ההישג הזה, הוא עסקן קטנצ'יק.

 

***

לפי כמות הכתיבה ב"במקום" על תחלואי קיבוצי השינוי, ברור לי, שהמגמה הקיימת תימשך, וחבל. חבל על הניסיונות לפתות את חברי הקיבוצים בדחלילים של שינוי שיתופי וחבל לנסות להקים חיץ, משל היינו ילדות חרדיות מזרחיות - לא מאמינות מספיק. כי אלה מסגירים עוד יותר את העקרות הרגשית, שמעדיפה מלחמות דה-לוקס על פני פשרות כואבות.

 

הקול העולה ב"במקום", הוא של צחצוח חרבות בחנות צעצועים. עיקרו חוסר נכונות להביט פנימה: ראו כמה אנרגיה נשפכת כל שנה בוועידת הזרם השיתופי על עסקי שוויון ושלום עולמי – כאילו מדובר בכנס של מלכות יופי, וכמה מעט על תחלואי הקיבוץ השיתופי, זה שהאכזבה ממנו היא הבעיה היחידה שעל העיתון הזה לטפל בה.

 

לא מאבק נחוץ לנו, אלא שותפות רצינית בבניין המודל הבא, שיהיה אטרקטיבי יותר ועמיד יותר בזמן הזה. תנועה פלורליסטית, שמקבלת את כולם, וכולם לומדים בה זה מזה, היא המתכון היחיד להפיכת הקיבוץ למקום שטוב לחיות בו.

 

מתוך "במקום" מס' 17

  
נכתב בתאריך
21/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו