עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גם השיטה אשמה

גם השיטה אשמה

מאת: גדעון שפירא, 20/7/2010

 

הגיע הזמן שנודה כי לפחות חלק מה"תקלות" שלנו צמחו מלב ליבה של השיטה הקיבוצית ולא יובאו מהחוץ כפי שנוח להציג זאת

 

יעקב חזן (1972):

א) הקיבוץ הוא בכל מהותו יחידת חיים משימתית. בראשית היה החזון, והוא אשר הוליד את הקיבוץ. לציונות היה דרוש מכשיר הגשמה חלוצי. הנוער החלוצי תר אחרי דרכי הגשמה, בהן התמזגו יחדיו ההתחדשות הלאומית, המהפכה החברתית וההתעלות האנושית והוא מצא את כל זה בקיבוץ".

ב) "עם קום המדינה החלה להתחולל תמורה יסודית בכל מהותו של הישוב היהודי והיא מוכרחה הייתה להשפיע על התנועה הקיבוצית - על מעמדה וגם על דמותה. הקיבוץ הפך באותו פרק זמן מקומונה של מצוקה לקומונה של רווחה. כל הגורמים הללו עוד הוסיפו על הניכור שבין הקיבוץ כיחידת חיים, החיה את חייה ללא כל מתח שבשליחות חלוצית, לבין תפיסת הקיבוץ כיחידת חיים חלוצית משימתית."[1]

 

אהרון ידלין (1972):

א) "הקיבוץ הוא כורח לאומי היסטורי. אין הוא המצאה בלבד של חולמי תיקון חברתי, אלא הוא פתרון ומוצא למבקשי גאולה לאומית, בוני ארץ ומיישבי גבולות. אופיו המשימתי של הקיבוץ - מעבר למהותו הערכית - הוא מקור וערובה נוספת לכך שאיננו נס, שאיננו תופעה חולפת".

ב) "לא המידוע כשלעצמו טומן בתוכו סכנות, אלא השלכותיו לגבי מעמדו של הקיבוץ בחברה ולגבי זיקתו לשכבות החלשות שבתוכה."[2]

 

שאלה: האם עניי ישראל, אנשי ה"שכבות החלשות" מבחינים בהבדל כלשהו, בין קיבוצים מסורתיים ומשתנים?

 

אמרי רון (2010):

א) "התנועה הקיבוצית אמנם הוכרה כחלוץ המחנה הציוני, כאשר פעלה בסביבה חברתית ולאומית שהעריכה חלוציות, והעריצה חלוצים. קרקע נוחה ופורה לצמיחת "גאוות יחידה", תדמית עצמית של בעלי אחריות, תחושה שאנו עושים את הדבר הנכון והצודק ביותר - כל אלה היוו מרכיב חשוב בחוסן הפנימי של הקיבוצים והתנועה ובהמשכיות הרב דורית".

ב) "להיות חלוץ בתוך חברה בלתי חלוצית. על כך המאבק, וחרף הקשיים, יש לו סיכוי, בתנאי שנמשיך לדבוק באמונה שלנו. ואם נאמין - ננצח."[3]

 

שאלה: את מי אנו אמורים "לנצח" והאם יש הבדל מנקודת ראות ה"חברה הבלתי חלוצית" בישראל, בין סוגי קיבוצים? ומה הקיבוצים המסורתיים עושים מחוצה להם בשונה מהאחרים?

 

אסף ענברי (2010):

א) "מה שייחד את הקיבוץ. הוא תפס את עצמו ככוח משימה של המפעל הציוני ומתוך התפיסה הזאת הוא נרתם לכל המשימות הבוערות של המדינה שבדרך. האתוס הציוני והסוציאל-דמוקרטי שהקים את המדינה הזאת היה אתוס משימתי, מגייס, שנזקק לאליטה משרתת וגמל לה בתמיכה כלכלית ופוליטית.

ב) "בחברה ישראלית שמקדשת את הפרט על חשבון הכלל, אין לקיבוצים סיכוי לשרוד."[4]

 

***

בין 1949, סוף מלחמת העצמאות וסיום תקופה, שאליה מכוונים חזן וידלין, לבין עיתוי האמירות הזהות מאת אמרי ואסף, מפרידות 61 שנים!! כבר 61 שנים נולדים אצלנו ילדים, שלא נשמו את הרוח שנשבה כאן, כאשר קמו רוב הקיבוצים בישראל. 61 השנים הללו והשינויים שנגרמו במהלכן, הפכו לסמל התמורה שחלה בהתיישבות החלוצית. כיצד אם כן ניתן להסביר, כי לאחר כל אותן שנים עדיין משתמשים אצלנו בדיוק באותם הנוסחים?! האם רק הקמת מדינה נוספת ומלחמת שחרור חדשה תצלנה את התנועה הקיבוצית?

 

מערכות ההובלה התנועתיות לא השכילו להתאים את עצמן בעוד מועד לתהליך, שעיקרו עיצוב דרך גם ללא הקמת מדינה או מלחמה שברקע. אך יתכן, כי מה שניתן לכנות כיום "הפספוס הקולוסאלי" של מחשבת החינוך הקיבוצית, הוא המרכיב החשוב ביותר במה שקרה לאחר 1949 - במקום לתמוך באדם ובאנושיות כתכניה העיקריים ולהיעזר לשם כך בכל ההגות העולמית, העדיפה מערכת החינוך להרבות כוח אדם מגויס לקיבוצים לפי חומרים סלקטיביים. וכאשר האכזבה תפסה את מקום התקוות, היא ויתרה כליל. התוצאה: תנועות הנוער ששגשגו בגולה והעלו את החברה הקיבוצית לשיאים, שקעו לאיטן דווקא בסביבה שהייתה אמורה להיות הנוחה ביותר לקיומן!

***

צריך להודות, היו שראו את הנולד כבר מהראשית וחשו בעוצמת סימני השאלה שיבואו בהמשך. נזכיר (לא בפעם האחרונה) שלושה כיוונים: יוסף בוסל חזה מלכתחילה מה יקרה אם חבר הקומונה ישועבד לארגון ויהפוך לתלותי.[5] מוקי צור, בתכנית טלוויזיה על רחל המשוררת סיפר, כי רוב השותפים למעשה החלוצי בראשיתו חשו, כי ללא אחריות, הסיפור יהפוך לשקר! מרטין בובר אמר לקומונרים העליזים: "יש לדחות אותו מבנה-שווא של אגודות מרוצות מעצמן, המעמידות פנים של 'חברותא' " וכן, "השותפות היא משטר פנימי של חיים היודעים את טעם החשבון הקפדני"[6].

 

רבים כבר תפסו את המצב נכוחה והצטרפו לתהליך שינויים המתמודד, לפחות בחלקו, עם המהות הזו. אך נחוץ להמשיך בלימוד וניתוח הדברים ולקבל ביושר, כי לפחות חלק מה"תקלות" שלנו צמחו מלב ליבה של השיטה ולא יובאו מהחוץ כפי שנוח להציג זאת.

***

האם ב-"חזון הזרם השיתופי" שהתפרסם לאחרונה יש איזה גילוי המתייחס ל-61 השנים האחרונות? נראה שלא. הוא דומה יותר להצהרת אמונים ונמנע מלימוד ההיסטוריה לצורך הבנתה גם לפי חזן, ידלין, רון וענברי. דומה גם הפעם, שה"חזון החדש" בא לרצות מסורתיים במקום לסלול דרך עם דורות צעירים ובעלי מחשבה עצמית. וכך ניתן לראות כיצד שוב מועדף הארגון על האדם. אך תפקיד מנהיגות הוא להוביל אל העתיד. לא לעבר!

 

דוגמה לגישה שמרנית היא מערכת החינוך שהקים "מחדש" הזרם-השיתופי. זו חוזרת לסוף המאה ה-19 כאילו לא הייתה כלל מאה-20. ניתן לתאר את המודל כך: "יש לנו רעיון יפה, הבה נחנך את הנוער לקבלו". שלושה כשלים עיקריים טמונים בתפיסה מסוג זה:

1.      המהלך לא צלח במאה ה-20 גם בקיבוצים. רעיון הבסיס שלו, "ההוויה והתודעה", היה עקר.

2.      היא מתייחסת לנערים כאילו היו "דפים-חלקים", שניתן למלאם באינטרסים לא להם, או שלא היה סיפק בידם לאמצם מרצונם החופשי.

3.      היא משחררת מהאחריות והמאמץ להפוך אטרקטיביים עבור דורות ההמשך, "כי הרי נחנך אותם לרצות בנו גם מבלי שזה מחייב אותנו למשהו!"

***

יש לבצע מספר שינויים בתפיסת החברה הקיבוצית גם לאלה שעדיין לא עשו כן ולעזור בשמירת כללים חברתיים חשובים. להלן כמה מהלכים, שבחלקם בוצעו כבר בקיבוצים רבים:

1.      שינוי המינונים בין כוח וסמכות הארגון, לטובת רמת חופש הפרט וכושרו לבחור.

2.      על הבסיס של שוויון הזדמנויות מקסימאלי גם בחינוך, לטפח יותר חרות אישית בקידום וביישום ההישגים השונים שנבעו מההזדמנויות הללו.

3.      מעבר לסוציאל דמוקרטיה סקנדינבית, שפירושה חופש היוזמה, העיסוק וההשתכרות, לצד מסי קהילה המאפשרים לקיים חברה אנושית ראויה בהתאם להחלטות השותפים בה.

4.      יצירת מצב, בו לפחות בשלב מסוים בחייהם תהיה לחברים שליטה בנכס כלכלי לצד יכולת הורשה ממשית.

5.      אין להתפתות למחשבות על החלפת בנים ב"מעגלי צעירים", במטרה להימנע משינויים תודעתיים מתבקשים. שהרי גם הצעירים הללו ובמיוחד בניהם, לא ינהגו בשונה מהבנים כיום ובינתיים אנו עלולים למסור נחלות ונכסים שנצברו ברוב עמל ושוב נפגע ביכולת וזכות ההורשה.

6.      להתרגל למחשבה, כי הבית הקיבוצי עשוי להיות גמיש במבנהו הארגוני ולאפשר לחבריו יותר מדרך חיים אחת בתחומו. כך תמנע כפייה הדדית מכאיבה ובלתי דמוקרטית.

 



[1]  "הקיבוץ והחברה הישראלית"

[2]  שם

[3] "במקום" מס. 15

[4]  "תזה", אונ. ת-א

[5] "ויקיפדיה"

[6]  "נתיבות באוטופיה".

  
נכתב בתאריך
20/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו