עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בחזרה לעתיד

חזרה לעתיד

מאת אלישע שפירא, 14/7/2010

 

פחות משני עשורים מפרוץ תהליכי ההפרטה, קוראת הנהגת התנועה ל"קיבוצים המעמדיים" לשנות כיוון: לקלוט לחברות מלאה במקום הקמת שכונות ולהימנע משיוך דירות

 

"הכל זורם" (נמצא בתנועה מתמדת) אמר הפילוסוף היווני הרקליטוס איש אפסוס. הוא הוסיף ואמר: "אין אדם יכול לטבול באותו נהר פעמיים". אינו יכול משתי סיבות: המים זורמים בנהר ובפעם השנייה זה לא אותו הנהר, וגם האדם משתנה כל הזמן ובפעם השנייה הוא כבר אינו אותו האדם. כך זורמת גם השפה ומשמעותן של המילים משתנה תמיד. טענה נכונה כשלעצמה, אך היא הביאה את אחד המפורסמים מבין תלמידיו של הרקליטוס, לגזור על עצמו שתיקה מוחלטת. הוא אמר: אם אין למילים משמעות קבועה, ממילא לא יבינו אותך שומעיך ו"חבל על הזמן", עדיף לשתוק.

 

***

לא עברו שני עשורים מאז פרץ לעולמנו המושג "קיבוץ מתחדש", שמאפייניו החשובים בעיני חסידיו היו: "הרחבות קהילתיות" ו"תושבים" כתחליף לקליטת חברים, "שיוך דירות" כעוגן כלכלי לחבר וכתחליף למענק העזיבה, "שיוך הנכסים היצרניים" לחברים למימוש ולהורשה, והעיקר והחשוב מכולם, "שכר דיפרנציאלי על פי כללי השוק" והנמכת רף הערבות ההדדית לתחתית של שכר המינימום במשק; פחות משני עשורים והנה מתייצבת הנהגת התנועה ומציעה ל"קיבוצים המעמדיים" לעצור ולשנות כיוון: לוותר על ה"הרחבות הקהילתיות" ולחזור לקלוט לחברות מלאה בקיבוץ; להימנע "משיוך דירות" יקר לחברים ומסוכן למעמדה של האגודה השיתופית; לשמור את המשק ב"בעלות משותפת" ולחלק רק את פירותיו, אם וכאשר יש מספיק; לשחרר את מנהלי הקהילות החיצוניים ולהחזיר את החברים לניהול עצמי ולהובלה דמוקרטית של קיבוציהם. הם אינם חוזרים מהשכר הדיפרנציאלי אך הם (הנהגת התנועה הנוכחית) מבקשים להימנע מ"פערים גדולים בשכר" ולחזק את הערבות ההדדית.

 

זהו שינוי מבורך והלוואי שהחברים והקיבוצים יאזינו למסר החדש ויפעלו על פיו.

 

בקוטב השני ישנם מי שמבקשים להיפרד סופית מקיבוציותם, לשנות את סיווגם כך שלא יישאר בו זכר לשותפות הקיבוצית ושלא ייוותר ביצור החדש זכר לרעיון הקיבוץ.

 

אכן, הכל זורם, השאלה לאן. שוב צריך לבחור את הזרם המתאים לך.

 

***

אם יש לי בכל זאת ספק לגבי ישימותו של ה"מודל המעמדי המשופר", עליו ממליצה ההנהגה הנוכחית של התנועה, הוא נובע מעוצמת השינוי התודעתי שעברו חברי הקיבוצים המעמדיים - משינוי כיוון הזרימה, לאחר שחצו את "קו פרשת המים" של השכר הדיפרנציאלי; לאחר שוויתרו על ה"לוז" של הקיבוץ השיתופי, על החלוקה השוויונית של המשאבים, ואין הכוונה. ל"חלוקה שווה" אלא ל"חלוקה שוויונית", המכירה בשונות שבין בני האדם.

 

 כאשר חוצים את קו פרשת המים, אפשר להימצא עדיין במרחק פסיעות אחדות מהמקום ממנו באת, אך כיוון הזרימה שלך משתנה ואתה נתון לכוחות כבידה אחרים. על קו פרשת המים הזה משתנה גם משמעותה של "הערבות ההדדית". היא משתנה מהיותה אחריות משותפת מרבית, להיותה רק הבטחת המינימום. כמו במדינה, מספיק כדי לא למות אבל לא מספיק כדי לחיות חיים סבירים. שינוי משמעותה של הערבות ההדדית אינו שינוי כמותי בעיקרו, הוא שינוי איכותי. לא נחוצים רבים שיתדרדרו ל"רשת הביטחון" על מנת שתובן משמעותה החדשה, די במעטים כדי להגדיר את מהותה. ולמרות כל חששותיי, אני מברך על שינוי הכיוון שמובילה הנהגת התנועה ואני מייחל בכל ליבי שהחברים בקיבוצים רבים יאמצו את הכיוון המחודש.

***

"הכל זורם", כדברי הרקליטוס, אך גם בזרם הנהר קבועים כללי הזרימה וכיוונה, למרות שמתחלפים בו המים. הקבוע המאפשר לנו לטבול באותו הירדן, כפי שחצו אותו אבותינו לפני יותר מאלפיים שנה; הקבוע המאפשר לנו לדבר ולקרוא בשפת אבותינו, חרף השינויים הרבים שעברה; הקבוע המייחד את הקיבוץ, על אף ואולי בזכות השינויים שהוא עובר כל הזמן. ליבת הערכים שעושה אותו ראוי עבור מי שבוחרים בו.

 
למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
14/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו