עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אנחנו, הארץ והעולם

אנחנו, הארץ והעולם

מאת אלעד הן, 11/7/2010

 

המאבק לקיום תנועה שיתופית בת קיימא לא יכול להיות נפרד מהמאבק לחברה צודקת וסוציאל דמוקרטית בארץ ובעולם

 

אנחנו יכולים ללמוד לא מעט מהתנהלות העולם הגדול על הנעשה בקיבוצים. אבל לשם כך עלינו לנסות להבין מה הם המאבקים המשמעותיים בחברה כיום ומה משפיע על תוצאותיהם.

 

קחו למשל את המשבר הכלכלי של 2008 (שממשיך, למי שלא שם לב, עד לרגע זה, וספק אם יגמר בקרוב). משבר זה הוכיח (שוב) את חוסר היעילות של הקפיטליזם המשתולל ואת המשברים המחזוריים שנובעים ממנו. אך למרבה הצער המדיניות שננקטת בחלקים גדולים מאירופה – שעיקרה קידום צעדי צנע כלכלי וקיצוץ בהוצאות הרווחה ובמגזר הציבורי - מוכיחה לכל מי שאולי קיווה אחרת, ש"לא משנות העובדות" והפניית הגב לשיטות הניאו-ליברליות לא תגיע כתוצאה מסיבה פעוטה כמו הכישלון הטוטאלי שלהן ביצירת רווחה, אושר, ביטחון ואפילו צמיחה.

 

ב'דה-מרקר' התפרסם לאחרונה מאמר מתורגם מהניו יורק טיימס על המתקפה על מדינות הרווחה באירופה: "כיום טוענות ממשלות ברחבי אירופה כי אין להן ברירה אלא לקצץ בהטבות הסוציאליות, לפחות לעת עתה. ההכנסות ממסים נופלות, האוכלוסייה מזדקנת והגירעונות מתרחבים - ומאיימים על היורו. קיצוצים והעלאות מסים הוכרזו באירלנד, בספרד, באיטליה, ביוון ובפורטוגל. אפילו בצרפת, שעד כה החזיקה מעמד, הועלתה הצעה כעת להעלות את גיל הפרישה הרשמי מ-60 ל-62".

 

הדברים מתבהרים בהמשך המאמר שדן במדיניות הכלכלית באירלנד מאז שהמשבר העולמי הרג את 'הנמר' – כינוי להצלחה הכלכלית של אירלנד: "לפני שנתיים אילצה הקריסה הכלכלית את אירלנד להכריז על מדיניות צנע - קיצוץ בהוצאות הממשלה והעלאת מסים. 'כשהתקציב קרס, השיקול העיקרי היה להחזיר את אמון המשקיעים הזרים, כך שנוכל להמשיך ללוות', אמר אלן בארט, כלכלן ראשי במכון למחקר כלכלי וחברתי באירלנד' [...] ואולם במקום שתקבל פרסים על פעולותיה, אירלנד נענשת." נטען במאמר זה כי "הנסיגה הכלכלית שלה חדה יותר מאשר אם הממשלה הייתה מוציאה תקציבים כדי לשמר מקומות עבודה. בהיעדר כספי תמריצים, כלכלת אירלנד נסוגה ב-7.1% ב-2009, ועודנה נתונה במיתון. האבטלה במדינה, שבה 4.5 מיליון תושבים, גבוהה מ-13%, ושיעור המובטלים הכרוניים שלא עובדים יותר משנה הוכפל ל-5.3%."

 

רוב הטענות במאמר ממוחזרות, כאילו נלקחו מהבוידעם הרגיל של טענות הניאו-ליברלים. כך למשל המשבר "אילץ" את הממשלות לנקוט במדיניות צנע. במלים אחרות, לא הייתה להן בררה אחרת.

***

אני חכם מאד קטן בכלכלה. למזלי, איש יקר וזוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ' פול קרוגמן, כתב עבורי תגובה מושלמת לטיעון הזה באתרו. כך מספר קרוגמן שכפי שהמשבר "אילץ" את אירלנד לנקוט מדיניות צנע הוא "אילץ" את איסלנד לנקוט במדיניות מרחיבה וראו זה פלא - על אף שאיסלנד כנראה חוותה את המשבר בעוצמה הגדולה ביותר מכל מדינות אירופה, היא כבר נמצאת כעת בנתיב התאוששות; בעוד אירלנד ומדיניות הצנע שלה ממשיכות בצניחה חופשית, באיסלנד נרשמה ירידה משמעותית באבטלה החל מהרבעון הראשון של 2009 וצמיחה החל מהרבעון השלישי של 2009.

 

על פי 'חכמי הכלכלה' סיבה מרכזית לכך שהממשלות "נאלצו" לצעדי צנע היא רצון להחזיר את "אמון המשקיעים" - המולך החדש-ישן אותו הם מרצים. על כך יש לקרוגמן דברים ברורים להגיד: "אין שום ראיות לכך שמדיניות צנע תקציבית לטווח קצר מרגיעה את המשקיעים, להפך: יוון אישרה תוכנית צנע רק כדי לגלות שרמת הסיכון של האג"ח שלה ממשיכה לעלות; אירלנד גזרה קיצוצים פראיים על ההוצאה הציבורית אך השווקים מתייחסים אליה כאל סיכון גדול יותר מספרד, שמתלהבת הרבה פחות מיישום מדיניות הצנע".

 

טיעוני המקצצים האירופים מזכירים באופן חשוד חלק מטיעוני המפריטים בקיבוצים. מדובר בסופו של דבר במערכת טיעונים די נבובה שמשרתת גם את מקדמי הניאו ליברליזם וגם את מקדמי ההפרטה בקיבוצים. היתרון היחיד של מערכת הטיעונים הדמיונית הזאת על היגיון בריא והוגנות היא הכוח הכלכלי הרב שמאחוריה. לכן טיעוניו של קרוגמן והדוגמאות שהוא מביא שמפריכות את טיעוני המקצצים-מפריטים רלוונטיות במיוחד.

 

אני טוען שמלבד הדמיון בטיעונים יש דמיון בתוכן, ויותר מזה - יש דמיון במאבק. המאבק לקיום תנועה שיתופית בת קיימא לא יכול להיות נפרד מהמאבק לחברה צודקת וסוציאל דמוקרטית בארץ ובעולם. אך על כך - בהמשך.

 

אלעד הן הוא חבר קיבוץ משעול - קבוצות הבחירה של המחנות העולים

   
נכתב בתאריך
11/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו