עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פשטנותו של המתוחכם (מאמר חמישי ואחרון בסדרה)

פשטנותו של המתוחכם (ה)

מאת אורי יזהר, 9/7/2010

 

אין ערובה מוחלטת למינון הנכון של מעורבות ממשלתית, אבל הגישה הסוציאל-דמוקרטית, כפי שמראה לנו המודל הסקנדינבי, היא הקרובה ביותר לאפשרות של ממשלה חכמה (פרק חמישי ואחרון)

 

לדעת יהודה הראל לא ניתן לתכנן מערכות כלכליות וחברתיות כי לעולם לא נדע את כלל הגורמים המשפיעים על המציאות הכלכלית והחברתית. עדיף להתקדם בצעדים קטנים, פרגמאטיים, שיוצרים מה שקראו הוגים ליברליים בשם סדר ספונטאני. כדי לבסס את תפיסתו השוללת תכנון כלכלי וחברתי הוא מגייס לעזרתו את הפילוסופיה, הפיזיקה והביולוגיה. תכנון רציונאלי פועל על פי עקרון הסיבתיות. אם אתה רוצה להגיע לתוצאה מסוימת, עליך לדעת מהם הגורמים, או הסיבות, שיביאו לאותה תוצאה. אבל, טוען הראל בעקבות רבים וטובים, הסיבתיות אינה קיימת. יש רק הסתברות, כלמור סיכוי שמשהו אכן יתרחש אם נפעיל גורמים מסוימים (עמ' 96). לעיתים זה קורה ולעיתים לא. ולכן אין אפשרות לתכנון של מערכות גדולות. לחיזוק תפיסתו באשר להעדר הסיבתיות מסתמך הראל על עקרון אי הוודאות של הייזנברג, מדען האטום הידוע, אשר ניסח את הכלל האומר שאי אפשר לדעת מראש היכן ימצא חלקיק תת-אטומי מסוים ברגע מסוים. אם אין סיבתיות בטבע, גורס הראל, אין גם בחברה. אבל, מעשה שטן, בעמוד 102 הוא מספר לנו שארה"ב הצליחה מאוד בחיסול העוני (עניין מופרך כשלעצמו) "וזאת הסיבה (כך במקור) שהמוני עניים מקובה ומקסיקו חותרים בכל הדרכים להגיע אליה".

 

כשלי תפיסת ה"אנטי תכנון"

 

מה זה? מאיפה התפלקה לו הסיבה? ואולי זו סתירה פנימית המעידה על טיבם של שאר טיעוניו? אינני מומחה בפיזיקה גרעינית ולא אומר דבר על עקרון אי הוודאות של הייזנברג. אבל העברת כללים מפיזיקה תת-אטומית למציאות הנראית לעין הרגילה או אפילו מתחת למיקרוסקופ, היא שגיאה מתודולוגית ממדרגה ראשונה. בכל מישור של המציאות קיימת חוקיות המיוחדת לו. והראל גם אומר (עמ' 158), מבלי להרגיש בסתירה שבדבריו, כי הפיזיקה הניוטונית (המכאניקה והאסטרונומיה) מאפשרת חיזוי מדויק ותכנון. כלומר, יש סיבתיות כי בלעדיה אין חיזוי ותכנון. נכון, במערכות מורכבות מאד איננו יודעים את כל הסיבות והגורמים ואיננו מסוגלים לבודד משתנים כמו בניסוי פיזיקאלי פשוט, אבל אין זה אומר שהסיבתיות אינה קיימת.

 

דוגמה מרכזית לסדר ספונטאני מרהיב, לפי הראל, הוא עולם הצומח והחי שקיבל את צורתו הנוכחית כתוצאה של תהליך אבולוציה שנמשך מיליארדי שנים. בעמוד 152 מתאר הראל את האבולוציה שיצרה "סדר ומורכבות מופלאה בדרך ספונטאנית שנראית כתהליך מתוכנן מראש ליצירת המערכת המורכבת". גם ההתפתחות האנושית מתרחשת, לדעתו, בדרך אבולוציונית מקרית. לדעתו, גם החברה האנושית צריכה להתפתח בתהליך אבולוציוני, שבו יסודות מסוימים שורדים ואחרים נכחדים. הבעיה היא רק שבעולם החברתי לא קיים לוח זמנים כמו בעולם החי והצומח. לאנושות אין מאות מיליוני שנים לחכות עד שתיווצר בה ההרמוניה הנכספת. עניין יותר חשוב הוא שהצמחים ובעלי החיים אינם מתאפיינים בתודעה, ברצון ובאינטרסים כמו האדם, ולכן התפתחותם היא מקרית, בלתי רצונית ובלתי מודעת לעצמה. לבני האדם יש תודעה, רצונות ואינטרסים והם מפעילים אותם בבקשם למקסם את תועלותיהם. לכן אפשריים הניצול, המניפולציה, הכפייה ועוד כיוצא באלה מצד בעלי הכוח. הצגת ההתפתחות החברתית כמקרית מסווה את פעולתם של בעלי הכוח ולכן משרתת אותם. זוהי אידיאולוגיה פר אקסלנס. בגלל הבדלים מהותיים אלה האבולוציה בטבע אינה יכולה להיות אסמכתא להתפתחות חברתית. אלא אם כן אתה דרוויניסט חברתי וסובר שהעניים אשמים בעניותם ומגיע להם מר גורלם... האם זו הדרך המומלצת על-ידי הראל למין האנושי?

***

בעמ' 161 כותב הראל כי "לפי הגישה הרציונליסטית ההחלטות החברתיות הנכונות יתקבלו באופן מכוון מפי מומחים ונציגים, לפי נימוקים רציונליסטיים לטובת הכלל". “לעומת זאת, לפי הגישה האבולוציונית, החלטות חברתיות נכונות מתפתחות באופן מערכתי ולא מודע, מיחסי גומלין בין החלטות ועמדות של בודדים ותהליך רצוף של ברירה טבעית". זוהי גישה נאיבית ביותר המתעלמת מחלקם של מעמדות עליונים ואליטות שליטות בעיצוב החברה והמדינה. המדינה הריכוזית הצרפתית נוצרה במאה ה-17 בעיקר על ידי הקרדינל רישלייה שהיה מעין ראש ממשלה בזמן מלכותו של לואי ה-13. שום ספונטאניות לא הייתה שם. זו הייתה מדיניות מוכתבת. האם זו הייתה החלטה חברתית נכונה או לא? תלוי את מי שואלים. סרקוזי ודאי יסכים. האימאם במסגד של פריס, לא בטוח...

 

גם תרבות מתפתחת, לפי המדען דוקינס שהראל מסתמך עליו, באופן אבולוציוני בדומה לאבולוציה בטבע (עמ' 155). האומנם? האם אין התרבות מוכתבת במידה רבה על-ידי בעלי הכוח והאינטרסים? פעם היו אלה הכמרים, אחר כך הקומיסרים וכיום ברוני התקשורת והפרסומאים. שינויי התרבות באו בעקבות מאבקים וניצחו בעלי הכוח, לא בהכרח האיכותיים יותר. האם הכנסת הטלוויזיה המסחרית לישראל בשנות התשעים שיפרה את תרבות ההמונים או דרדרה אותה? בספרו של הראל אין שום אזכור לאסכולת פרנקפורט, קבוצה חשובה של הוגים מרקסיסטים, רובם יהודים גרמנים, שעסקה בביקורת "חרושת התרבות" הקפיטליסטית שמעצבת את תודעת ההמונים באופן שיתאים לאינטרסים של בעלי ההון.

***

גישת האנטי תכנון מביאה את הראל להצגת תזות סותרות לאלה שהציג בפרקים על הכלכלה הקפיטליסטית ועל הקיבוץ. בפרק תכנון הטבע הוא מציג את הטכנולוגיה כניסיון אנושי לתכנן את הטבע, ניסיון שגורם לאסונות אקולוגיים ומסכן את עתידה של האנושות. בעמוד 139 הוא כותב: “הצמיחה, התכנון, הפיתוח והטכנולוגיה, שהיו מטרות על, הפכו לאיום הגדול ביותר על המין האנושי, ובעמוד142 הוא סובר ש”אולי עכשיו הגיע הזמן להאטה, לצניעות, לשקט ולהמשך המסע צעד אחר צעד”. מעניין כיצד הוא מיישב קביעות אלה עם תמיכתו בצמיחה כלכלית נטולת מעורבות ממשלתית שבלעדי הפיתוח הטכנולוגי הנמרץ המתחולל מאז המהפכה התעשייתית ועד ימינו לא הייתה מתרחשת. האם אפשר לדמות את ארה"ב, בעלת הכלכלה הגדולה בעולם ללא הייצור ההמוני של מכוניות, או ללא תעשיית הנפט הגדולה? האם הוא מציע שנחזור לימי הטורייה, הדיליג'נס ונול האריגה של מהטמה גנדי? הבעיה אינה הטכנולוגיה, אלא השימוש בה. כאשר השימוש בטכנולוגיה אינו מפוקח הוא גורם לנזק סביבתי חמור שהשוק בכוחות עצמו אינו יכול לתקן. כאשר הוא מפוקח, פירוש הדבר קודם כל חקיקה מדינתית מחמירה ואכיפה נחרצת, כלומר, מעורבות ממשלתית שהראל כה סולד ממנה.

 

התלהבותו של הראל מתפקידה של המקריות בעיצוב עולם הצומח והחי עוברת גם אל ההיסטוריה. בעמוד 165 הוא טוען כי ההיסטוריה מלאה "במקריות ובמקרים שהקרב הגורלי הוכרע בגלל מסמר קטן והאימפריה נפלה...” תודה על השיעור ההיסטוריוסופי הזה, אבל התופעה הזאת קיימת רק בשיר "הכל בגלל מסמר קטן”. אימפריות נופלות בדרך כלל לאחר תהליך ממושך של התפוררות פנימית ולחצים חיצוניים. התבוסות הצבאיות קורות בגלל דלדול משאבים מתמשך והיחלשות צבאית. זה מה שקרה עם האימפריות הרומית והביזנטית בעת העתיקה ובימי הביניים. האימפריה הפרסית נפלה מפני שצבאו הקטן של אלכסנדר מוקדון היה מאומן יותר ובעל טקטיקה טובה יותר מהצבא ההמוני של הפרסים. בתקופה המודרנית זה קרה קודם כל עם האימפריות האוסטרו-הונגרית והעותומאנית ועם רוסיה הצארית. הראשונה התפרקה למדינות לאום נפרדות. השנייה התפוררה מבפנים במשך מאתיים שנה וסבלה ממפלות חוזרות ונשנות עד למפלה הסופית במלחמת העולם הראשונה. השלישית סבלה מהתפוררות פנימית ממושכת הובסה על-ידי הצבא הגרמני הקיסרי, עברה שתי מהפכות, התערבות זרה ומלחמת אזרחים עקובה מדם והתגבשה מחדש כאימפריה קומוניסטית. אימפריות מתפרקות גם ללא מלחמות גדולות. האימפריות הבריטית והצרפתית התפרקו בגלל היחלשות בריטניה וצרפת במלחמת העולם השנייה, שינוי מאזן הכוחות הבינלאומי – הפיכת ברית המועצות וארצות הברית למעצמות העל, ומאבקיהן של התנועות הלאומיות השונות. ברית המועצות התפרקה בגלל ריקבון פנימי של השיטה הפוליטית והידלדלות המשאבים הכלכליים שלא הספיקו למענה על האתגרים שהוצבו על-ידי המערב. המסמר, אם כך יכול להיות רק המסמר המטפורי בארון המתים האימפריאלי.

 

אז מה כן?

 

נכון, כלכלת התכנון הריכוזי נוסח ברית המועצות פשטה את הרגל. אף אחד לא מציע היום לבטל את כלכלת השוק. אבל אין זה אומר שלמדינה, באמצעות הממשלה והפרלמנט אין מה לעשות בתחום הכלכלי והן צריכות להשאיר הכל ל"שוק החופשי" ול"יד הנעלמה". הניסיון ההיסטורי מראה שלמעורבות ממשלתית יש ערך רב הן בהשגת צמיחה כלכלית בעיקר בתקופות משבר ושפל, והן בהשגת מידה מסוימת של צדק חברתי הדרושה להשגת יציבות חברתית ופוליטית. גם החינוך, ההשכלה הגבוהה והמדע זקוקים לסיוע והכוונה ממלכתיים, בתנאי שאלה מגבילים את עצמם לתחום הניהולי ואינם מפירים את החופש האקדמי. קל וחומר בתחום השמירה על הסביבה שכפי שכבר אמרתי, אסור להפקירה בידי בעלי ההון. הממשלה צריכה להיות חכמה, לדעת מתי, כיצד ועד כמה להתערב. לעיתים הממשלות הן לא כל כך חכמות והן מתערבות יותר מדי או פחות מדי. אין ערובה מוחלטת למינון הנכון של מעורבות ממשלתית, אבל הגישה הסוציאל-דמוקרטית, כפי שמראה לנו המודל הסקנדינבי, היא הקרובה ביותר לאפשרות של ממשלה חכמה. (פרק חמישי ואחרון)

 

יהודה הראל, "להפריט - פרידה מהמאה העשרים, מבט מחצר הקיבוץ", הוצ' כרמל, 295 עמודים

 

המאמר הראשון בסדרה
המאמר השני בסדרה
המאמר השלישי בסדרה
המאמר הרביעי בסדרה
נכתב בתאריך
11/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו