עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אז למה לי אלוהים עכשיו?

אז למה לי אלוהים עכשיו?

מאת דודו פלמה, 1/7/2010

 

מדוע עודנו ממשיכים להאמין באלוהים, למרות שאיננו מוכרחים עוד להמשיך ולהיאחז בו? (אלוהים שלי שמאחורי הברוש, ראיתי אותך אחת שתיים שלוש)

 

אלפי שנים האמינו בני האדם בישות מסתורית שבראה את העולם ואת כל מה שמסביב, כולל בני האדם. מה שהיה בהתחלה עצים ואבנים הפך להיות בהמשך לפנתיאון מלא אלים. לאלים יוחס בעצם כל מה שאינו ניתן להסבר. מבריק ברק ורעם מרעים, אז בואו ונמציא את זיאוס שבכעסו ישליך בנו ברקים ורעמים בליל חורף קר. בסופו של דבר התכווץ הפנתיאון, הגדוש באלים המתקוטטים זה בזה, לאל אחד שקוף ובלתי נראה, אבל קיים.

 

והאל הזה נותר לבדו, מאז הגה אותו אבינו אברהם, כסיבת כל הסיבות ועילת כל העילות.

 

רק באמצע המאה ה-19 החלה להופיע החילוניות הטוענת שהמדע מספיק בכדי להסביר את העולם וחווית הקיום האנושי גם בלי אלוהים. אפשר להגיד שמול אלפי שנים בהם האמין האדם באל, עומדת רצועה דקה בת מאה שנים, פחות או יותר, של רציונליות שחיפשה תשובות אחרות.

 

למה עכשיו, משחלפו הפחדים הקמאיים שגרמו לאדם הקדמון לסגוד לעצים ואבנים, מדוע בכל זאת זקוקים אנשים להאמין באלוהים? התשובה נמצאת בין השאר בטיעון העתיק בדבר תכנון העולם. אנו מביטים ביופיו ובמורכבותו של העולם - ביופיים של הפרחים ושל הפרפרים המפרים אותם, בשפע החיים השוקקים בכל טיפה של מי שלולית, בצמרותיהם של עצים ענקיים. אם יש לנו דמיון, יוצרים בנו עניינים אלה תחושות של יראת כבוד והערצה. כמעט אי אפשר להתאפק מלשאול מי ברא את כל אלה?

***

ויליאם פיילי, כומר בן המאה ה-18, העלה את הטיעון המשווה בין מורכבות העולם לשעון. אפילו אם לא ראית מימיך שעון, יחייב אותך המבנה המורכב שלו, גלגלי השיניים והקפיצים המפעילים אותו להסיק כי לשעון היה יוצר. מישהו יצר אותו למען מטרה מסוימת. אם נכון הדבר לגבי שעון אז על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי העולם. מורכבותו המדהימה, התנועה האדירה של הגלקסיות, היווצרות החיים על פני כדור הארץ, כל אלה מחייבים את קיומו של המתכנן והמוציא אל הפועל, כלומר אלוהים.

 

אם נבחן היטב מה משותף לכל הדברים הנראים כאילו תוכננו, נמצא שהמכנה המשותף לכולם הוא אי סבירות סטטיסטית. אם נמצא חלוק נחל שקוף שבעקבות ליטוש מתמשך של גלי מים עוצב לצורת עדשה גולמית, לא נסיק שהוא לוטש ע"י אופטיקאי, אלא נטען שהדבר פשוט "קרה" באמצעות חוקי הפיזיקה. אולם אם נמצא עדשה מורכבת עם הכתובת "קארל צייס" חרוט עליה, ברור לנו שלא נוצרה במקרה. משום שהסיכוי שייווצר מצב שבו האטומים יסתדרו בדיוק בצורה של עדשת קארל צייס כשהשם שלו חרוט עליה הוא כל כך אבסורדי, עד שאו שהעדשה נוצרה לא במקרה, או שאנחנו צופים בסרט של ה"מונטי פייטון".

 

אנו יכולים להסכים על כך שגופים חיים מסובכים לאין ערוך מעדשה, ויותר מדי בלתי סבירים סטטיסטית, מכדי שייווצרו במקרה. כיצד נוצרו אפוא?

 

התשובה היא שכאן באמת המקרה, הסיכוי, נכנס לתמונה. אולם לא אקט יחיד של מקריות, אלא סדרה של צעדים מקריים זעירים, כל אחד מהם זעיר מספיק כדי שייחשב לתוצאה סבירה  של קודמו, שהתרחשו אחד אחרי השני בטור. צעדים זעירים אלה של המקרה נקראים בשם מוטציות גנטיות, שינויים אקראיים, שגיאות, למען האמת, בחומר הגנטי.  

 

אלה גורמים לשינוי במבנה הגוף. רוב השינויים הללו הם מזיקים ומובילים למותו של האורגניזם. חלק קטן מהם מוכחים כשיפור קטן, המוביל לשרידות ולריבוי גדולים יותר.

 

שום דבר לא יכול להיברא בצעד אבולוציוני אחד. זה יהיה דומה מדי למזל האינסופי שבגילוי מספר ארוך לפתיחת מנעול קומבינציה של כספת גדולה בבנק. אולם, לו היה מצב שבו יכולת לסובב את גלגלי מנעול הצירופים באופן אקראי, ובכל פעם שבו היית מתקרב למספר הנכון הייתה הדלת נפתחת קצת, היה זה אפשרי לגלות את הצירוף הנכון לפתיחת הדלת בסופו של דבר.  זהו, בקיצור, הסוד שבאמצעותו משיגה האבולוציה, על ידי ברירה טבעית, את מה שנחשב בעבר לבלתי אפשרי.

 

אם שרשרת האבולוציה תהיה ארוכה מספיק, יכול כל דבר להתפתח מכל דבר אחר.

 

האבולוציה, אם כן, יכולה תיאורטית לבצע את התפקיד, שבזמנו ייחסנו באופן בלעדי לאלוהים.

 

***

האם קיימות עדויות לכך שהאבולוציה אכן התרחשה? התשובה היא : כן, העדויות  הן חד משמעיות ורבות מספור. מיליוני מאובנים נמצאו בדיוק במקומות ובדיוק בעומק בו היינו מצפים למצוא אותם לו התרחשה האבולוציה. מעולם לא נמצא ולו מאובן אחד במקום שבו לא ניבאה תורת האבולוציה את מציאותו. למרות שדבר כזה היה יכול, לכאורה, לקרות - מאובן של יונק בסלע מתקופה שבו עדיין לא הופיעו , לדוגמה, הדגים, היה מביא מיד להפרכתה של תורת האבולוציה.

 

תפוצתם של בעלי החיים והצמחים על פני כדור הארץ, היבשות והאיים, היא בדיוק מה שניתן היה לצפות לוּ התפתחו כולם מאבות משותפים, בשלבים מרובים ואיטיים. העובדה המוכחת כי הצופן הגנטי בכל היצורים החיים מורכב מאותן אבני בניין והדמיון בין הצפנים הגנטיים של יצורים קרובים מובילה באופן משכנע ביותר להנחה שכל היצורים החיים נגזרים מאותו אב קדמון. ה-DNA למעשה הוא תוצר מצטבר של תהליך הברירה הקדמון הזה.

 

אנשים מתפתים לטעון שאמנם אלוהים אולי אינו נחוץ כדי להסביר את האבולוציה המורכבת, אך מאז שנברא יקום עם חוקי הפיזיקה שלו, אנו בכל זאת זקוקים לאלוהים כדי להסביר את מקורם של כל הדברים. מחשבה כזו לא משאירה לאלוהים מלאכה רבה מדי, הפעל את המפץ הגדול ושב בשקט והתבונן כיצד הדברים מתרחשים.

 

פרטיו של השלב הראשון של היווצרות היקום שייכים לתחום הפיזיקה. הנקודה החשובה ביותר היא שאפילו אם פיזיקאי צריך להניח קיומה של נקודה ייחודית, סינגולארית, בלתי ניתנת לחלוקה שהייתה חייבת להימצא בהתחלה כדי שהיקום יוכל להתחיל להתפתח ממנה, הרי נקודה סינגולארית זו היא בוודאות הסבר פשוט הרבה יותר מאלוהים. בהגדרה, הסברים הבנויים על הנחות יסוד פשוטות, משכנעים יותר וסבירים יותר מהסברים שחייבים להניח התחלות מורכבות ובלתי סבירות סטטיסטית. ולכן הנקודה הסינגולרית תהיה הסבר סביר כמקור כל הדברים הרבה יותר מאלוהים הכל-יכול.

***

ובכל זאת, למרות שאיננו מוכרחים עוד להאמין באלוהים מדוע אנחנו ממשיכים להיאחז בו.

 

מדוע בסוף המאה ה-20 ולקראת המאה ה-21 התגבש מה שמכונה הניו-אייג', העידן החדש. אנשים שכבר גדלו כחילונים גילו את אלוהים מחדש. למה זה קרה?

 

יהודה עמיחי מסביר בשיר קצר ויפה את התפתחותה של ההיזקקות האנושית לקנה הקש של אלוהים וההשתחררות ממנו:

 

גורל אלוהים/ הוא עכשיו כגורל/ עצים ואבנים, שמש וירח,/ שהפסיקו להאמין בהם/ כשהחלו להאמין בו.// אבל הוא מוכרח להישאר עמנו:/ לפחות כעצים, לפחות כאבנים,/ וכשמש וכירח וכוכבים.

 

תיראו, לוחש לנו בחיוך מרגיע עמיחי: העצים והאבנים והשמש והירח, נשארו אתנו גם לאחר שהפסקנו להאמין בהם. הדבר אילץ אותנו לבחון אותם מחדש, לבנות אליהם זיקה חדשה, זיקה שתאפשר לנו לחיות איתם אחרת מכפי שחיינו איתם כאשר עוד האמנו שהם אלוהים. 

 

ולכן נותרה עדיין לפנינו רק עוד שאלה אחת פתוחה ובתוכה הזדמנות: עכשיו משהפסקנו להאמין באלוהים, הנוכל לגלותו מחדש?

 

למאמרים של דודו פלמה
נכתב בתאריך
1/7/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו