עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חמדנות ללא הפסקה

חמדנות ללא הפסקה

מאת אבישי גרוסמן, 27/6/2010

 

החמדנות התחברה לכוחנות ולאובדן הבושה וחושפת אצל רבים מן החברים את היסוד האנושי "הנמוך"

 

תכונת החמדנות, בהסבר עממי, היא הרצון המוגזם לרכוש דברים שאינם נמצאים ברשותו של הפרט ונחשבים למסמני הצלחה חברתית. החמדנות מתאפיינת לעיתים קרובות בזלזול בחברות אנושית פשוטה וברצון עז להגשים את המאוויים בסגנון של כאן ועכשיו ומייד. לעיתים קרובות מתחברת תכונת החמדנות לאובדן הבושה, וגם למה ששכנינו הערבים מכנים 'שופוני יא נאס', כלומר, 'הסתכלו עליי כמה הצלחתי ומה השגתי'. התבוננות ארוכת שנים בהתנהגות אנושית מוליכה אותי למסקנה, שחמדנות היא בעיקרה תכונה נרכשת, כלומר תלוית תרבות, תלוית סביבה חברתית, תלוית נורמות בסיסיות המקובלות בחברה בה חי האדם.

 

בעברנו החלוצי נחשבה החמדנות לתכונה שלילית, שיש להתגבר עליה, או למצער - להסתירה. לעיתים, כדי להתגבר על ניגון התכונה הזאת בתוך עולמם הפנימי, היו רבים מהחלוצים מקפידים להופיע בעיר הגדולה כאשר הם לבושים במכנסיים מלאי טלאים וחבושים בכובע טמבל מרופט.

 

הסביבה החברתית בה חיו ופעלו התאפיינה בקוד מוסכם של הצנע לכת וייחוס חשיבות עליונה לפשטות הליכות. בכוונת המכוון הסתירו רבים את היותם בעלי תארים גבוהים, אם בהשכלה אקדמאית פורמאלית ואם בהשכלה רבנית. הקוד החברתי, לאורו פעלו, הדגיש את האמונה וביטויה המעשי, האומר שכול חבר הוא חלק שווה ערך מתוך קבוצה ההולכת יחד כדי להגשים מטרה משותפת, שהיא חשובה יותר מאשר רצונותיו האישיים של פרט זה או אחר.

 

לעיתים הגזימו החלוצים בתביעותיהם מהפרטים המהווים את הקבוצה, לעיתים אפילו כבתה אצל חברים אחדים שלהבת הרצון הייחודי ליצירה אישית ייחודית. אבל חשוב להדגיש: היה מוסכם ומקובל בחצר הקיבוצית שקבלת קוד הצניעות והנכונות לתרומה שמעבר לנדרש הפורמאלי הם בגדר תנאי הכרחי ליצירת חברה טובה יותר, מתוקנת יותר. והצדק היה אתם.

 

התבוננות במציאות הקיבוצית של ימינו אלה מלמדת, שהקוד השתנה לחלוטין. מי שידו משגת בונה, קונה, וקבוצת ההתייחסות אליה הוא רוצה להידמות הם בני המעמד הבינוני, שהצליחו ורכשו לעצמם את סימני הסטאטוס המלמדים על הצלחתם הכלכלית.

 

לעיתים קרובות תכונת הצנע לכת נתפסת כטיפשות, או למצער, כתמימות של אדם שלא מבין היכן הוא חי. לרבים אבדה הבושה והם נוהגים בחבריהם התלויים בהחלטותיהם בדרך הנוגדת לחלוטין לתפיסות "הישנות", שראו בכול חבר, באשר הוא, אדם שווה ערך לחבריו החיים איתו בקיבוץ.

 

החמדנות, שהתחברה לכוחנות ולאובדן הבושה מוציאה בקרב רבים מחברי הקיבוץ את היסוד האנושי "הנמוך", החבוי כנראה בכול אחד מאתנו, מקבץ תכונות שפעם היו מודחקות ומוסתרות, והיום הן צוהלות בקול גדול.

 

מתוך במקום מס' 17

 

למאמרים של אבישי גרוסמן
נכתב בתאריך
27/6/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו