עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

משבר הקיבוץ והמאבק על עתידו השיתופי (מאמר חמישי ואחרון בסדרה)

משבר הקיבוץ והמאבק על עתידו השיתופי (ה)

מאת עזרא דלומי, 22/6/2010

 

קיומו של זרם שיתופי בתנועה הקיבוצית, בחלוף מאה שנים להיווסדה, יכול ללמד על כי הרעיון של שיתוף, סולידאריות ושוויון ערך האדם הוא בר קיימא גם כאשר "מסביב ייהום הסער" (פרק חמישי ואחרון)

 

בפברואר 2005 נבחר זאב שור (עין גב) למזכיר התנועה במקומו של נתן טל והחל לכהן בתפקיד יחד עם גברי ברגיל שנבחר לתקופת כהונה שנייה. שור התבטא באהדה כלפי הזרם השיתופי וכינה את קיבוציו "המגדלור התנועתי". הוא גם הביע חוסר נחת מ"טיסתה של רכבת השינויים". שור לא עצר את הרכבת, אך התבטאויותיו הורידו את מפלס ההדרה והחשדנות שהיה בין הזרם השיתופי למזכירות התנועה, שהגיעו עד לסף קרע, ואף אפשרו לקדם דיונים בנושאים שהיו קרובים לליבו של הזרם השיתופי, כגון ניסיון להגביל את פערי השכר והביטחון האישי (פנסיה) בקיבוצים המופרטים ויוזמות לשיתופי פעולה בין קיבוצים חזקים לחלשים. כמה פעילים שיתופיים שולבו במזכירות התנועה. ואולם היוזמות הללו לא שינו את הקו הכללי של מעבר של עוד ועוד קיבוצים למסלול ההפרטה. שנתון התנועה הקיבוצית[1] דיווח כי במהלך שמונה שנים (ראשית 1998 עד סוף 2005) גדל מספר הקיבוצים המופרטים מ-14 (5%) ל-154 (60%). מספר הקיבוצים השיתופיים בסוף 2005 עמד על 75 (29%); 29 קיבוצים (11%) נמצאו "במצב ביניים"[2].

 

הצמצום במספר הקיבוצים השיתופיים לא צמצם את היקף פעילותה של מזכירות הזרם השיתופי. זו הלכה והתרחבה וכללה קורסים תקופתיים למזכירים ומנהלים, ברוח שיתופית; בחירת מתאם פעילות ארצי (מריו טויב מניר יצחק); הקמת אתר האינטרנט "שווים" להגות שיתופית ובהמשך הקמת אתר אינטרנט מיוחד לצעירים ("במקום") וירחון באותו שם. הוקמה מחלקה לצעירים המפיקה חוברות הדרכה לנעורים, מונה דובר ומתקיימים כינוסים תקופתיים בנושאים שעל סדר היום וכנס שנתי שבו הולכת ומתעצמת נוכחותם של חברי "תנועות הבוגרים", המהווים כמעט שליש ממשתתפי כנסים אלה. מנגד, בולט העדרם של בני ובנות גיל הביניים, עוד אחת מתוצאותיו של גלי העזיבות, שפקד את התנועה הקיבוצית לאורך שנות המשבר.

 

ב-25.5.06, בכנס השנתי השביעי שהתקיים בבארי, נבחר אלישע שפירא לרכז הזרם השיתופי, במקומו של אמרי רון. מזכירות הזרם שפעלה מסמינר אפעל עברה לבית התנועה בתל-אביב. בחודש יולי 2006 החליט צוותי ההיגוי של הזרם והמעגל השיתופי לאחד את ה"זרם" ו"המעגל" לגוף אחד: "המטה השיתופי". שפירא הסביר שהמטרה היא לחתור להשתלבות בכלל פעילות התנועה ולפעול גם בקרב הקיבוצים המופרטים המבקשים לשמור על מרכיבים של שיתוף בתוכם[3]. במסמך שהוכן לקראת (ב-19.4.06) האיחוד הוגדרו מטרותיו:

*         לטפח את ערכי השיתוף והשוויון

*         לקיים ולטפח את הקיבוץ השיתופי

*         לפתח מודלים חדשים עבור הקיבוץ השיתופי

*         לסייע לחידוש העזרה ההדדית בתנועה הקיבוצית

*         ליטול חלק בעיצוב החברה הישראלית

*         לקדם את החינוך לסולידאריות ואחריות חברתית

 

בשנים 2007 ו-2008 חלה התמתנות מסוימת בתהליכי ההפרטה בקיבוצים. בכמה קיבוצים שבהם החל דיון על הפרטת המערכת השיתופית התהליך נעצר, משלא הושג הרוב הדרוש לביצוע מהלך כזה. כך קרה בהזורע, בעין חרוד איחוד ובשער הגולן. באילות הוחלט לבלום את תהליך ההפרטה לאחר שכבר התקבלו החלטות לגביו.[4] עם זאת ברור שלא מדובר בעצירה מוחלטת. גם בקיבוצים בהם נעצר התהליך, חוזרת מעת לעת הדרישה להפריט, המלווה מעת לעת במסע לחצים מצד חלק מההנהלות.

 

שנתון 2009 של התנועה הקיבוצית (ללא הקיבוץ הדתי) דיווח כי בשנת 2008 היו 64 קיבוצים שיתופיים (ירידה של חמישה קיבוצים ביחס לשנה הקודמת; ביחד עם קיבוצי הקיבוץ הדתי (7 שיתופיים מתוך 16) הגיע מספר הקיבוצים החברים במטה השיתופי ל-71, קצת יותר מרבע של כלל 270 הקיבוצים. עם זאת לא נראה כי קיבוצים אשר כבר הפריטו את המערכת השיתופית שלהם, יחזר לאמץ את עקרונות הליבה הקיבוציים. המסע של רוב הקיבוצים המופרטים נע לכיוון של ישובים קהילתיים המתרחבים באמצעות הקמת שכונות וקליטה של בנים במסלולים של תושבות או חברות חלקית. ככל שתהליך זה יתעצם כך יצטמצם המכנה המשותף בין "הקיבוץ השיתופי" "לקיבוץ המתחדש". ייתכן וקרב הרגע בו יצטרכו הקיבוצים השיתופיים להחליט עד כמה הם דבקים במבנה התנועתי הנוכחי הכופה עליהם את הנמכת "גדרות השיתוף", או לאמץ מבנה אחר - כמו זה הקיים למשל בין התנועה הקיבוצית לתנועת המושבים - כדי לשמור על ייחודם.

 

סיכום

בסוף שנות השמונים החל להופיע בשבועון "הקיבוץ" מדורו של יהודה הראל (מרום גולן) "מאחורי הסיבוב". המדור עסק במשבר הקיבוץ וברעיונות לשינויו. הראל סיכם את אבחנותיו בספרו "הקיבוץ החדש" (הוצ' כתר) שהופיע ב-1993. דובר בהן על הצורך בהפרדה בין העסקים לקהילה והפיכת ענפים למרכזי רווח ששיקוליהם עסקיים ותחרותיים - בהתאם לכללי השוק - בעוד בקהילה נשמרים עקרונות הקיבוץ. מעין "הייה קפיטליסט בצאתך וסוציאליסט בביתך".

 

התברר שיש קושי לקיים הפרדה כזאת. הקפיטליזם לא נעצר מחוץ לחצר הקיבוצית, הוא חלחל לתוכה. שש שנים לאחר הופעת "הקיבוץ החדש" ראה אור ספרו של ד"ר שלומי רביד מגליל ים "נורמות וערכים – המשכיות או מהפכה"? (הוצ' הקיבוץ המאוחד ויד טבנקין). רביד בחן סדרה ארוכה של שינויים שבוצעו בקיבוצים ואת כיוונם והגיע למסקנה שהם מובילים לסוף דרכו של הקיבוץ, לא להמשך עדכני שלו. יהודה הראל עצמו טען מאוחר יותר "שהקיבוץ מת כשיטת כלכלה וכחברה קולקטיבית שיתופית ושוויונית."[5].

 

קיומו ופעילותו של הזרם השיתופי הם ניסיון ללכת נגד הרוח. ליצור המשך עדכני של הקיבוץ. זהו מהלך לא קל כיוון שרוח ההפרטה סחפה עמה לא רק קיבוצים שנקלעו למשבר, אלא גם קיבוצים יציבים כלכלית כלוחמי הגטאות, דגניה א' שמיר, כפר-עזה ועברון (שהיה חבר בזרם השיתופי). האמירה בקיבוצים אלה הייתה: "עדיף להפריט כשאנחנו חזקים."

 

הזרם השיתופי, שהחל את פעילותו לפני כעשור בניסיון לבלום קבוצה של קיבוצים חריגים שהפרו את עקרונות הקיבוץ, הפך בתוך עשור לחריג, דווקא בשל הניסיון לקיים עקרונות אלה.

 

עם זאת, היותו של הזרם השיתופי מיעוט בתנועה הקיבוצית איננה מבטלת את השפעתו. פעילותו כגורם מאורגן, על רקע הצמצום בהיקף פעילותה של מזכירות התנועה, מעניקה לו יכולת לקדם מהלכים בתחום הביטחון הסוציאלי והגבלת פערי השכר בקיבוצים המופרטים[6], ליצור קשרים ובריתות עם גופים סוציאל דמוקרטיים הפעילים במאבק על דמותה של החברה הישראלית ולהוות בסיס לקליטתם של גרעינים מן הארץ ומחו"ל. משבר הקפיטליזם העולמי שהכה בכיסם של רבים, הבליט את כשליה של כלכלת השוק - זו שזכתה לעדנה ברוב הקיבוצים - מעניק לו רוח גבית שעשויה להתחזק ככל שיתבררו נזקיו ומשמעויותיו.

 

רבים שואלים כמה קיבוצים יישארו שיתופיים "עד הסוף"? זו שאלה שתלויה בגורמים רבים: בהנהגות, בחברה הסובבת, ביציבות כלכלית, באמונה בצדקת הדרך ובתקווה לראות דור הממשיך לקיים את המפעל. כך או כך, קיומו של זרם שיתופי בתנועה הקיבוצית, בחלוף מאה שנים להיווסדה, יכול ללמד על כי הרעיון של שיתוף, סולידאריות ושוויון ערך האדם הוא בר קיימא גם כאשר "מסביב ייהום הסער".

  

נספח: התפלגות הקיבוצים בשנים 2001-2008 לפי אורחות חייהם (ללא הקבה"ד)[7]

2008

2007

2006

2005

2004

2003

2002

2001

השנה

17

21

25

29

33

30

31

20

מודל משולב

175

166

160

154

146

116

104

70

מופרט

64

69

72

75

79

112

123

168

שיתופי

256

256

257

258

258

258

258

258

ס"ה

(המקור: שנתון התנועה הקיבוצית 2009)

 

 



[1]  "הדף הירוק", 6.7.06

[2] טבלה של התפלגות הקיבוצים עפ"י אורחות חייהם בנספח למאמר

" [3]הדף הירוק", 10.8.06.

 [4]"שווים",(www.shavim.org.il) 18.5.06

[5] "מקור ראשון", 14.8.2009

[7] הצעת מזכירות התנועה היא להגביל את הפער ליחס של 3 ל-1

[8] נטור, משמר דוד, שומריה והאון חדלו בשנים האחרונות להיות קיבוצים. שניים מהם הוסרו מהטבלה, שניים עודם כלולים בה.

 

למאמר הראשון בסדרה
למאמר השני בסדרה
למאמר השלישי בסדרה
למאמר הרביעי בסדרה
למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
22/6/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו