עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

משבר הקיבוץ והמאבק על עתידו השיתופי (מאמר רביעי בסדרה)

משבר הקיבוץ והמאבק על עתידו השיתופי (ד)

מאת עזרא דלומי, 21/6/2010

 

ראשי הזרם השיתופי התייחסו אל שיוך הדירות כאל מקסם שווא. עו"ד כרמית דורון, מי שמייעצת לזרם השיתופי, טענה ש"חבר שלא יוכל לשלם משכנתא - ייפגע ובישובי הפריפריה, ערכם של הנכסים לא יניב בטחון" (פרק רביעי בסדרה)

 

הפתרון שהוצע ליישוב המחלוקת היה בהקמת ועדה ציבורית בראשותו של הסוציולוג פרופסור אליעזר בן רפאל שתשב על מדוכת הסיווג ותציע מוצא. איוש חברי הקיבוצים בוועדה לווה בעימותים ובפסילות אישיות בטרם נקבע הרכבה[1]. בתום עבודתה, בספטמבר 2003, המליצה הוועדה על השארת הסיווג "קיבוץ" במתכונתו הקיימת, ככזה על קיבוצים המקיימים את עקרונות הליבה, קרי הזרם והמעגל השיתופי; הקיבוצים המופרטים יסווגו כ"קיבוץ מתחדש" שבהם ייקבעו תקציבי החברים עפ"י תרומה וותק; שיוך דירות ושיוך אמצעי יצור למעט קרקע, מים ומכסות, ובלבד שהשליטה באמצעי היצור תהיה בידי האגודה ולא בידי חבריה. הוועדה המליצה גם על קביעת "גבולות מינימום" של ערבות ההדדית בין החברים, כתנאי לקבלת סיווג זה[2]. המלצות ועדת הסיווג הובאו על ידי השר אהוד אולמרט, שכשר התעסוקה היה ממונה על רשם האגודות השיתופיות, לאישור הממשלה (28.3.2004) וזו קיבלה אותן[3]. "גבולות המינימום" של הערבות ההדדית, תורגמו לסכום של 2743 ₪, 35% מגובה השכר הממוצע במשק. כיום מתקיימים דיונים על העלאת סכום זה לגובה של 40% מן השכר הממוצע במשק, אך ספק רב אם כל הקיבוצים יוכלו לעמוד במטלה. במועצת התנועה (13.8.2009) שהוקדשה לנושא הפנסיה, דווח על קיבוצים שאין ביכולתם לשלם קצבה בגובה 35% מהשכר הממוצע.[5] 

 

ראשי הזרם השיתופי התייחסו אל שיוך הדירות כאל מקסם שווא. עו"ד כרמית דורון, לשעבר מרכזת המחלקה המשפטית בתנועה, ומי שמייעצת לזרם השיתופי, טענה ש"חבר שלא יוכל לשלם משכנתא - ייפגע ובישובי הפריפריה, ערכם של הנכסים לא יניב בטחון". דובי הלמן טען ש"אגודה המעבירה את נכסיה לחברים מוותרת על יכולתה להגן עליהם בבוא העת".[6] אלדד בן-ארי אמר "שניתן לטפל במחלות ללא חלוקת רכוש ופערי שכר ואסור להרוג את הקיבוץ רק בגלל כמה מנוולים ופרזיטים, המהווים עילה לפירוק השותפות".[7] פרופסור סמדר אוטולנגי, משפטנית בעלת שם בדיני אגודות, אמרה ב"חוג לחשיבה מחודשת של הקיבוץ", כי השיוך הוא סופו של הקיבוץ[8]. דב אביטל (מצר), רכז נושא השיכון בתנועה, טען ששיוך הדירות מפריד בין קיבוץ ללא קיבוץ ו"שלא ניתן יהיה לפקח על מי שייכנס [ירכוש] את הבית לאחר השיוך".[9] לבד מביקורתו של הזרם השיתופי, נתקל תהליך שיוך הדירות בקשיים ציבוריים ומשפטיים - שיאם בבג"ץ הקרקעות של הקשת הדמוקרטית (אוגוסט 2002), ובקשיים בירוקרטים רבים מצד מינהל מקרקעי ישראל, בסוגיות כגון דמי ההיוון שיצטרכו החברים לשלם עם מעבר הבעלות על הבית לידיהם. כיום הנטייה, בחלק מהקיבוצים, היא לבצע שיוך דירות פנימי, לאמור: הדירה תמשיך להיות בבעלות האגודה השיתופית, אך היא תירשם על שמו של החבר.

 

עם זאת, קשה היה להתכחש לסיבות שניצבו מאחרי שיוך הדירות, כמו גם מאחורי השינויים האחרים. שהרי המשבר הכלכלי, גם אם פסח על כיסם של חלק מהקיבוצים, לא פסח על התודעה של חבריהם. חרדות כגון, מה יקרה לנו, הוותיקים - בעיקר נוכח הפגיעה בוותיקים בחלק מן הקיבוצים המופרטים - אם גם הקיבוץ השיתופי שלנו יופרט או, חלילה, יתפרק? ומה אנחנו מורישים לבנינו שעזבו? ומה עושים עם החברים "שלא משקיעים וחיים על חשבון האחרים?", חלחלו גם אל קיבוצי הזרם השיתופי ודרשו פתרונות שיתאימו לעקרונות הליבה שלהם.

 

כדי להתמודד עם סכנת פירוק הקיבוץ, הוחלט בכנס של הזרם השיתופי בבארות יצחק, להכין "תקנון רדום" שיופעל במקרה של החלטה על פירוק הקיבוץ וימנע אפליה של חברים ותיקים ואחרים, או חלוקה לא הוגנת של הנכסים. התקנון הוגדר כ"גט הוגן במקרה של רצון לפרק את הקיבוץ". משמע, "חלוקה של נכסים וזכויות, ההגונה והצודקת ביותר האפשרית בנסיבות הפירוק".[10] עיקר ההצעה הוא להפוך את הקיבוץ לאגודה של בעלי מניות שערכן יהיה לפי הוותק של החבר, כולל זכויות ברווחים וברכוש.[11] כמה קיבוצים, בהם גן שמואל, משמר העמק, עין השופט ומעגן מיכאל, אימצו את התקנון הרדום והוא נדון בקיבוצים נוספים, אך הוא לא אומץ על ידי כלל קיבוצי הזרם השיתופי.

 

לשאלת התגמול למאמץ הוצעו אלטרנטיבות של תגמול שיתופי לעובדי ענפים שהציגו הצלחות עסקיות, אך לא תמריצים אישיים, או העדפות לבעלי תפקידים.[12] ביום עיון שקיים הזרם השיתופי בנושא תגמולים הציגה פרופ' מרים ארז, מהפקולטה לניהול בטכניון, שורה של תמריצים לא חומריים המקדמים מוטיבציה בעבודה ונציגים ממספר קיבוצים הציגו פתרונות שיתופיים לשאלת המוטיבציה בתחומים כגון "מפעל לומד", או סיורים ואירועים משותפים היוצרים גאוות יחידה.[13] לנושא זה נרתם גם תאגיד ההדרכה מעו"ף, המקדם במסגרת עבודת הייעוץ שלו דרכים לניהול משתף בלא תגמולים כספיים אישיים והפעיל "פיילוט" כזה בניר יצחק.[14]

 

לנושא העזרה לבנים שמחוץ לקיבוץ, הוחלט בכמה קיבוצים שיתופיים על הקמת "קרן מילואים" לחסכון אישי של החבר שבו יוכל לעשות שימוש במקרה של צורך בהוצאה משפחתית מיוחדת, או בעזרה לבנים שמחוץ לקיבוץ. "שלא כמו התקנון הרדום, או קרן הפנסיה, קרן המילואים תאפשר לחברים ליהנות ממנה [ולסייע לבניהם] 'בעולם הזה' ולא 'בעולם הבא'", הסביר אמרי רון.[15] מספר קיבוצים גדולים - חלקם אינם חברים בזרם השיתופי - אף החלו בהקמת קרן כזו ובהם: חצרים, מעגן-מיכאל, ברעם מגן, גבע, בארי ויבנה.

 

בנושאים אלה החיפושים אחר תשובות לגל החרדות שהציף המשבר הכלכלי ובנושא המוטיבציה לעבודה נמשכים.

 

המאמר מתפרסם בקובץ "מאה שנות קיבוץ" בהוצאת יד בן צבי

  



 

[1]  "הקיבוץ", 10.7.03, 4.9.03

[2]  הודעת דובר שר התמ"ת 28.3.04

[3]  "הדף הירוק", 20.8.09

[4]  "הקיבוץ, 3.3.05.

 [5] "הקיבוץ", 4.10.2001

[6]  דיון ביד טבנקין, "הקיבוץ" 25.10.01

[7]  "הדף הירוק", 1.2.07

[8]  תקנון משמר העמק, 25.6.02

 [9]"הקיבוץ", 8.2.01

[10] "הקיבוץ", 2.11.03

[11] "הקיבוץ", 1.8.02

[12] "הקיבוץ", 3.11.03

[13] "הקיבוץ", 8.9.05

    

למאמר הראשון בסדרה
למאמר השני בסדרה
למאמר השלישי בסדרה
למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
21/6/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו