עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

משבר הקיבוץ והמאבק על עתידו השיתופי (מאמר שלישי בסדרה)

משבר הקיבוץ והמאבק על עתידו השיתופי (ג)

מאת עזרא דלומי, 20/6/2010

 

העימות הקשה מכולם בין הזרם השיתופי למזכירות התנועה היה על השלכותיו התקנוניות של שיוך הדירות והנכסים, שיחד עם הפרטת השכר ומעבר לכלכלת פערים, היוו מעין "ספינת דגל" של נושא ההפרטה בקיבוצים (פרק שלישי בסדרה)

 

מזכירות התנועה עם המפריטים

 

בתחילת שנת 2000 נבחרו גברי ברגיל (רמות מנשה, במקומו של אבשלום וילן) ונתן טל (במקומו של דובי הלמן) למזכירי התנועה הקיבוצית. השניים, במיוחד טל, הובילו ועודדו את תהליכי ההפרטה ושיוך הדירות בקיבוצים. בכנס של "קיבוץ עתיד" בשפיים, אמר טל שיש להפסיק לעסוק בגובה פערי השכר בקיבוצים ולהסתפק בקביעת "רצפה" להבטחת קיומם של החברים, מבלי להגביל את התקרה. הדסה ולנסי רכזת אגף חברה בתנועה אמרה שם שיש להסתפק ביישוב המקיים כללי "לא תרצח ולא תגנוב".[1] ברגיל, בפגישותיו בקיבוצים שדנו בתהליכי הפרטה, המליץ לאמץ את קו ההפרטה, אף כי עשה זאת בטון יותר נמוך.[2]

 

עמדתם של מזכירי התנועה בזכות ההפרטות ופערי השכר והצמצומים בתקציבי התנועה הכלליים, למול מתן עדיפות תקציבית למוסדות שקידמו את תהליכי ההפרטה (מטה לשיוך דירות, יחידה להתחדשות תנועתית), הציתו מחלוקות בין הזרם השיתופי למזכירים. לא אחת נדרש הזרם השיתופי לבצע מגביות כספיות מקיבוציו, לאחר שאלה כבר שילמו את מיסי התנועה האמורים לממן גם את פעילות הזרם. בשיאם של ויכוחים אלה חזרה ונשנתה הדרישה מצד חברים בקיבוצי בזרם השיתופי להקפיא חלק ממיסי התנועה "המממנים את תהליך ההפרטה" שמשלמים קיבוצי הזרם ולהפנותם לפעילותו שלו[3]. עדי שגב (דורות), למשל, כתב: על הקיבוצים השיתופיים להפסיק להאביס את הסוסים הטרויאניים שאוכלים אותו מבפנים"[4]. הוא לא היה היחיד שטען זאת. עימות אחר, קשה לא פחות, פרץ סביב מאבקו של הזרם השיתופי למניעת הורדת הרוב (בדרך כלל שני שליש מכלל החברים) שנדרש בקיבוצים לשינוי תקנון האגודה, כדי לאפשר פערי שכר וסביב הסיוע שהעניק הזרם ל"מיעוטים" שיתופיים שנאבקו נגד הפרטת קיבוציהם. ויכוחים קשים היו גם על רמת הייצוג לה זכה הזרם במזכירות התנועה ועל הקו שמובילים המלווים האזוריים של התנועה והיועצים הארגוניים מטעמה, שרובם זוהו ע"י הזרם השיתופי כמקדמי תהליך ההפרטה.

 

קו ייעוצי זה עמד ברקע ההחלטה (13.4.2000) על הקמת "מעוף", המרכז להדרכה של הזרם השיתופי, המציע פתרונות ניהוליים וארגוניים ברוח השיתוף. "אנחנו במעוף שמנו לנו למטרה להתמודד עם כל ארגון על מידת השיתופיות שלו - ולהעצים אותה. במעוף המילים שיתוף, שוויון, שוויון ערך האדם, שיתוף, שותפות, אחריות, ערבות הדדית, חזון - אינן סיסמאות אלא אבני דרך", נכתב בתעודת הזהות של מעוף, באתר האינטרנט שלו.

 

ואולם העימות הקשה מכולם בין הזרם השיתופי למזכירות התנועה היה על השלכותיו התקנוניות של שיוך הדירות והנכסים, שיחד עם הפרטת השכר ומעבר לכלכלת פערים, היוו מעין "ספינת דגל" של נושא ההפרטה בקיבוצים. כיצד יסווג הקיבוץ המופרט בתקנון האגודות השיתופיות? האם הוא יהיה "קיבוץ לכל דבר", כפי שדרשו המפריטים, או שיוענק לו סיווג אחר, קרוב למושב שיתופי, כפי שדרש הזרם השיתופי? זה היה ויכוח מר על תעודת הזהות הקיבוצית בשאלה מיהם בעליה "האמיתיים"?

 

כנס שנתי ראשון

 

הכנס השנתי הראשון של הזרם השיתופי התקיים בגבעת חביבה בחודש מרץ 2001. בכנס הציג פרופ' אסא כשר, שליווה תהליך של בירור ערכי בקיבוץ גן-שמואל ומאנשי האקדמיה המלווים את הזרם השיתופי, הצעה לניהול תהליך ערכי כזה בכל קיבוצי הזרם, במטרה ליצור "התחדשות תוך שמירה על רציפות", בלא לוותר על עקרונות היסוד השיתופיים. "לא חיקוי של החברה הסובבת, אלא התרעננות", אמר כשר. אמרי רון (משמר העמק), מראשי הזרם, ומיולי 2001 רכזו, הציג את הצעת התקציב השנתי בגובה כמיליון ₪. הוא עמד על הקשיים ביחסים עם מזכירות התנועה וקרא להחלפתם של גברי ברגיל ונתן טל במזכירים אחרים, בעלי אוריינטציה שיתופית. בקרב 500 משתתפי הכנס הקריאה הזאת הכתה גלים. גברי ברגיל שבא לברך בשם מזכירות התנועה - נתן טל נהג להיעדר מכנסי הזרם השיתופי - ביקש שלא לשבור את הכלים בנושא הסיווג ולהמשיך בדיאלוג עם מזכירי התנועה[5].

 

שאלת הסיווג הייתה אקוטית, משום שחוץ מנושא תעודת הזהות, יש לה השלכות כלכליות נכבדות. אצל רשם האגודות קיימים כ-25 סוגי התאגדויות שיתופיות, ביניהם "מושב" "מושב שיתופי", "קואופרטיב", "קיבוץ" ועוד. ל"קיבוץ", כאגודה שיתופית-שוויונית, שחבריה אינם בעלים על הנכסים, יש הסדרי מס וזכאויות בנייה ייחודיים. למשל, מס הכנסה משולם במרוכז, בהתאם לגובה התקציב השנתי של החבר (השכר הממוצע) ולא לפי רמת ההכנסה של כל פרט. המשכנתאות והזכאויות לדיור מוסדרות באופן משותף ולא חלות על כל חבר בנפרד.

 

מזכירי התנועה ומובילי הקיבוץ המופרט ביקשו להרחיב את הסיווג "קיבוץ", כך שיתיר את קיומם של פערי שכר ובעלות אישית על נכסים. בזרם השיתופי חששו שהיתר כזה יוביל לגביית מס הכנסה אישי באופן שיחייב גם את חברי הקיבוצים השיתופיים. ועדה בראשות פרידה ישראלי ("ועדת פרידה") סגנית נציב מס הכנסה שנדרשה לנושא, אכן קבעה שמבחינת מס הכנסה "קיבוץ" הוא הקיבוץ 'המסורתי' בלבד ואם ההכנסות לא שוויוניות, אז גם המיסוי לא יהיה שוויוני[6]; הבעיה הזו הייתה חשובה במיוחד בקיבוצים שאינם מגיעים לחבות מס ויש בהם מספר חברים בעלי שכר גבוה. במקרה של מעבר לתשלום מס הכנסה אישי, היה עליהם לשלם מס אשר היה נגרע מקופת הקיבוץ. חשש אחר בזרם היה מפני שינויים שיתחוללו בהסדרי המשכנתאות, המיסוי וזכאויות הדיור, שיחולו גם עליהם, במקרה שהסיווג "קיבוץ" יורחב לקיבוצים ששייכו את הדירות לחבריהם. "אין דין שטח מחנה בקיבוץ המיועד למגורים כשטח מחנה שניתן לבצע עליו עסקות נדל"ן," טען יעקב גדיש.[7]

 

לפיכך תבע הזרם השיתופי בנחרצות להפריד בין הסיווגים ולהעניק לקיבוצים המופרטים סיווג שונה, או לחילופין להעניק לו את הסיווג "מושב שיתופי", שהוא הסיווג הקרוב ביותר לקיבוץ המופרט. מזכירויות יטבתה וחצרים אף שיגרו למזכירות התנועה מכתב המזהיר מפני קבלת החלטות בנושא הסיווג שישברו את הכלים. "לא כל החלטה שתתקבל [בתנועה בנושא הסיווג] תתפוס לגבי כולם, הזהיר דובי הלמן (יטבתה), כשנה לאחר שסיים את תפקידו כמזכיר התנועה.[8]

 

המאמר מתפרסם בקובץ "מאה שנות קיבוץ" בהוצאת יד בן צבי

 


 [1]"הקיבוץ", 25.1.2001

[2] אתר "שווים" 14.12.05, פרוטוקול פגישה של ברגיל עם חברי שער הגולן

[3] מכתב מקטורה, ארכיון הזרם השיתופי 24.5.05; "הקיבוץ" 5.11.04

[4] "הקיבוץ", 12.8.04

[5] "הקיבוץ", 29.3.01

[6] "הקיבוץ", 6.12.01, 8.8.02

[7] "הקיבוץ", 15.2.01

[8] הקיבוץ", 5.4.01

   

למאמר הראשון בסדרה
למאמר השני בסדרה
למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
20/6/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו