עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מוסד הטוקבק כמושב לצים

מוסד הטוקבק כמושב לצים

מאת נטע שפירא, 15/6/2010

 

ממדור תגובות לגיטימי הפך מוסד הטוקבק באתר "שווים" לזירה של משליכי רפש, המסתתרים בפחדנותם מאחרי שמות בדויים

 

ברצוני להתייחס כאן לנושא התגובות למאמרים ("טוקבקים") באתר שווים, לכאורה דפוס מקובל בתקשורת אינטרנט כיום, ולכן נראה טבעי, ובעצם, מה שהפך לתופעה בעייתית, שניזקה עולה תועלתה.

 

לפני מספר שנים, בעין השופט, הוא הקיבוץ שלי, עלה אתר מקומי לרשת, ובו מספר פורומים פתוחים לציבור. ליד פורומים בנושאים כמו "מתכונים" ועוד, עלה גם פורום ה"קיטורים". הכוונה הייתה לשלב הומור מקומי, במתן הזדמנות טובה לאנשים שונים "להוציא קיטור", וגם להעיר על עניינים שונים מבלי לעבור הליך בירוקראטי מתיש ומרתיע.

 

ומה קרה בפועל? מהר מאוד הפכה הוצאת הקיטור ליצירת קיטור, וכלב השמירה הפך לכלב התקיפה. מהר מאוד גם עלתה שוועת המותקפים, אם לא לשמיים - לפחות למזכירות הקיבוץ, והעניין הגיע לדיון.

 

שם, במזכירות, נאמרו נימוקים לכאן ולכאן - רוח התקופה מול רוח החברות, חופש הביטוי מול סגנון סביר והוגן, וכיו"ב.

 

וכך, מהר מאוד נסגר הפורום, ומאז אינו חסר במיוחד. אם רוצה חבר להעלות שאלה, או לבקר/לערער על החלטה, הוא עושה בכלים ה"מסורתיים": עיתון, שאילתא, דרישה לדיון ציבורי וכו', ויודעים מה - הם מספקים מענה לא רע, וחברים רבים אינם נרתעים מלהשתמש בהם.

 

גם בכלי תקשורת אינטרנטיים נפוצים, קיימים הבדלים בהתייחסות לתגובות הגולשים - בחלקם התגובות מובלטות ובאחרים מוצנעות ומבוקרות יותר, עניין של אופי האתר.

 

קיים תמיד המתח בין הרצון לאפשר דיון חפשי אינטראקטיבי, מה שבכלים הקיימים היום נעשה פשוט וזמין, לבין הצורך בעריכה, בעיקר כדי להימנע מחריגות לא סבירות, מה שידוע ברבים, ולא מאתמול.

 

ואצלנו, באתר שווים? תגובות אונ-ליין חיות, בועטות ובולטות, ובשורות הבאות אסקור כמה ממאפייניהן:

 

***

בראש, ואי אפשר שלא להזכיר אותו בראש, נמצא חברנו עב"צ.

 

תגידו מה שתגידו, אבל האיש גילה מה הוא אוהב לעשות בחיים - הוא אוהב לקרוא כל מה שמתפרסם ב"שווים", ואח"כ אוהב להגיב על זה!

 

מתפרסמת הזמנה ליום עיון על עבודת נערים שיתקיים בקבוצת יבנה - עב"צ קורא אותה בעיון, ומזדרז להלעיג על "הדוגרת בפינת החי".

 

אלישע שפירא (למען הגילוי הנאות - אבא שלי), אמרי רון ואורי אופיר כותבים במשך שבוע אחד ב"שווים" - עב"צ ראשון להציג תגובה ציונית הולמת, למען ההיסטוריה, ולבל יעלוצו תומכי השיתוף.

 

נטיית ליבי הייתה לראות בו מין קוריוז חביב, אדם שלכבודו צריך לומר שהוא מזדהה בשמו, איכפתניק, שרק המינונים שלו שונים במקצת משלי. אפשר היה, אולי, אפילו להציע לו טור קבוע (רק למי יתנגד שם?).

 

והנה, הלכתי לעיין באופן מעמיק יותר בכתבי עב"צ המאוחר, ומיד בהתחלה גיליתי את תגובותיו לדבריו של אמרי רון, בשבוע שעבר, ומתוכן: "אתה ממשיך לבלבל את המוח"…", "אמרי רון הוא איש השומר הצעיר מזדקן, שזקנתו מביישת את ימי צעירותו…", "נבחר מטעם עצמו וחבריו, ממש כמו בפוליטבירו…".

 

מה תגידו?

 

לא טוב שדברים כאלה יפורסמו באתר "שווים" (ובכלל), ראוי שהאיש יקבל "כרטיס אדום" מכתיבה כאן, ובעתיד יוכל לחזור רק אם ישנה את הסגנון, וגם אז - מציע שנסתפק בפעם בשבוע, את מכלול רעיונותיו אפשר יהיה לתמצת לכך.

 

אחרי חברנו, צריך להזכיר קבוצה של שחקני התקפה. חלקם בסגנון ענייני (לטיעונים אינני רוצה להתייחס כאן, לא זה נושא המאמר), וחלקם בתוקפנות וברשעות, שאין כל סיבה לתת לה במה.

 

על האחרונים חביבים במיוחד השמות עין השופט, אלישע ואמרי, מריו וחגי אלון (ויסולח לי אם השמטתי שמו של מישהו), והם מגיעים אליהם במהרה, גם אם הדיון מתחיל בדוגרת שבקבוצת יבנה...

 

אין גם שום צורך בקשר סיבתי, כל נושא הוא עילה לתקיפה ולהטחת רפש, והשאלות הענייניות נדחקות למקום הראוי להן מראש, דהיינו- לא כאן...

 

תוספת מיוחדת של כיעור ופחדנות תורמת ההסתתרות של כותבים מאחורי שמות בדויים, לכאורה מתוך הומור, או "מחשש ידו של המנגנון". ואני אומר - אם לחץ חברתי ובושה מונעים רשעות, בואו ונראה בהם את הרע במיעוטו.

 

האם כשאדם תוקף אחרים בגסות ובאופן לא ענייני, לא עדיף היה אם יתבייש קצת, ואולי אפילו, רחמנא ליצלן, יכבוש את גסותו מפאת הבושה?

 

ושיהיה ברור - אני נגד גסות למול אלה שחושבים כמוני, ממש כמו כשהיא מופנית למול אלה החושבים אחרת, אני נגד "קשקוש מקושקש", "נמאס מהצדקנות המעוסה (כך במקור) שלך", "מאמריך אינם אלא דמגוגיה" וכיו"ב (כולם מ"שווים" בשבוע האחרון), ובעד "נצור לשונך מרע"!

 

אמנם, נראה שחלק מהטוקבקיסטים, ודווקא לא הטובים שבחבורה, הם למעשה מעט מאוד כותבים, הבוחרים בכל פעם בשם אחר. נראה גם שמדובר במי שנפגע בעברו, אולי גם מהמט"ש, והוא זועק מתוך כאבו, בכיסוי של ויכוח ענייני.

 

אני אפילו מעריך שהשמות ידועים, אצל מי שקרוב לעניינים, ובכל זאת- אין סיבה לקבל את התופעה הזאת.

 

ואחרונים, אני רוצה להתייחס לכותבים שקולים והוגנים, הבוחרים להשתתף בחגיגה, בשמם המלא ובסגנון ענייני, ולומר להם: כוונותיכם רצויות, אך מעשיכם אינם מועילים, הוויכוח אליו אתם מצטרפים אינו מתחיל ואינו הולך אל מישור התוכן, ועינו של הקורא נמשכת קודם כל אל ה"דם". אתם, יותר מאשר משכנעים בדעותיכם, תורמים כאן להכשרת השרץ. לכם, חבריי, נכתב "אשרי האיש אשר… במושב לצים לא ישב".

 

ומה בכל זאת רצוי לנו?

 

רצויה לנו מדיניות של עריכה, על כל כובד התנהלותה, עריכה שתדע לתת מקום לדעות שונות, אך באופן הולם, וכאמור, לא נהיה הראשונים... נטיית לבי להעדיף השתתפות באתר שתיעשה "דרך הדלת"- ע"י פרסום רשימות וגם תגובות בעמוד הראשי, ולוותר על התגובות כטוקבק, מה שהביא למצב שתיארתי כאן.

 

הבעיה הקשה היא בעיית הרייטינג - באופן טבעי נמשכים הגולשים באתר אל התגובות הרבה יותר מאל תוכן המאמרים, שם יש גלדיאטורים, דם, ולא צריך להיאבק במאמרים מורכבים ובטיעונים מתישים.

 

גם בגרפיקה של האתר יש כיום גול עצמי בנושא הזה. אתגר העורכים באתר יהיה לקיים אתר אינטראקטיבי, מעניין ונקרא, עם כל אותן המגבלות שהזכרתי.

 

אכן - אתגר לא פשוט.

 

ולבסוף, מילת תודה לטוקבקיסטים: גרמתם לי, ובוודאי לעוד מספר גולשים, לבקר באתר שווים כפי שלא עשינו עד כה, עכשיו הגיע הזמן להיפרד מכם לשלום!

 

נכתב בתאריך
15/6/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו