עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי - חדשני / הקיבוץ המעמדי

שיתופי - חדשני / הקיבוץ המעמדי

אורי הייטנר, 14/6/2010

 

די למכבסת המילים: קיבוץ שזנח את הדרך שנועדה להציב אלטרנטיבה לחברה המעמדית ויצר בתוכו עשירים ועניים הוא "קיבוץ מעמדי". זו ההגדרה הנכונה

 

על האנייה "מרמרה" היו ... "פעילי שלום".

 

אחרי הדוגמה הזאת, איני צריך להסביר עוד מה פירוש המושג - "שפה מכובסת". בעצם, גם המושג עצמו מכובס, שהרי המילים "הנקיות" הללו, לכאורה, מזהמות את השפה.

 

"דע לך, שכל הקלקולים באים משימוש קלוקל במילים. המחשבה צריכה למילים בשביל לצאת לעולם, למרות שהשפה והמילים נתפסות כאוויר לנשימה. כל המפעל העצום של האדם יוצא ממילים וחוזר למילים, הכל תלוי במי שעושה ואיזה שימוש במילים" (מאיר אריאל).

 

חשוב לדייק במילים. שימוש נכון ומדויק במילים חיוני לחברה המבוססת על אמת. הפוליטיקלי קורקט הוא השחתת השפה, והשחתת השפה משחיתה את החברה.

***

האם יש מילים מכובסות בשפה הקיבוצית? בוודאי שיש - לא רק מכובסות, גם מגוהצות.

 

למשל - "עצמאות כלכלית". שיפור מצבם הכלכלי של מיעוט מהחברים, הנותן להם יתר עצמאות, תוך הרעת מצבם הכלכלי של מרבית החברים, שמאבדים חלק מעצמאותם הכלכלית - זאת עצמאות כלכלית? במכבסת המילים הקיבוצית, התשובה היא חיובית.

 

דוגמה נוספת - "מעבר לרשת ביטחון". הקיבוץ השיתופי מעניק בעצם קיומו ביטחון כלכלי וחברתי אמיתי לחבריו. מצב שבו ביטחונם הכלכלי והחברתי של מרבית החברים יורע, אבל תפרש מתחתם רשת שתעצור את נפילתם ותמנע את התרסקותם המוחלטת - זה "מעבר לרשת ביטחון"? במכבסה.

 

אבל הכביסה בהתגלמותה היא במונח "הקיבוץ המתחדש". אילו הקיבוצים שוויתרו על השותפות היו יוצרים דרך חדשה למימוש, ולו חלקי, של ערכי הקיבוץ - סוג רך יותר של שותפות, דרך אחרת לשמירה על שוויוניות ועל מניעת פערים גדולים, אופן אחר למימוש הערבות ההדדית, נתיבים חדשים ליצירת צדק חברתי, שיטה חדשה לחינוך משותף, ליחד תרבותי, הוא היה ראוי להיקרא הקיבוץ המתחדש. אבל בפוסט קיבוצים – מה קיבוץ? מה מתחדש? מה חדש במי שחי כמו כל שאר העולם, זה מאות בשנים? במכבסת המילים הקיבוצית הומצא המושג השקרי הזה. וכיוון "שכל הקלקולים באים משימוש קלוקל במילים", כמאמר מו"ר מאיר אריאל זצ"ל, יש להמשיג מחדש את צורת ההתיישבות הזאת.

 

קיבוץ קהילתי? לכאורה, שם ראוי, המתאר דרך התיישבות זו כמשהו בין קיבוץ ליישוב קהילתי. הקהילה כבר לא שיתופית, אך היא מנסה לשמור על יחד, על תרבות משותפת, על חגים, על חברות, כמו ביישוב הקהילתי. העסקים נשארו משותפים, כמו בקיבוץ. אולם גם הביטוי הזה מכובס, שכן מה קהילתי יותר מקיבוץ? ביטול השותפות מנמיך את הקהילתיות ומצמצם אותה, ולכן אין זה נכון לתת לצורת ההתיישבות הזו את השם הזה.

 

קיבוץ מופרט? גם הביטוי הזה אינו מדויק, משתי סיבות. מצד אחד - אין הוא מופרט לגמרי, כל עוד הענפים והעסקים הם בבעלות משותפת. מצד שני – גם מרבית הקיבוצים השיתופיים הפריטו חלק ניכר מהצריכה והשירותים הקהילתיים שלהם. לכן, השם הזה מבלבל ואינו מדויק.

 

קיבוץ דיפרנציאלי? השם הזה מכוון לשכר הדיפרנציאלי הניתן בקיבוצים הללו. אולם גם השם הזה אינו מדויק ואינו נכון. אין שכר שאינו דיפרנציאלי. ההבדל בין הקיבוץ למה שאינו קיבוץ, אינו האם השכר דיפרנציאלי, אלא האם הוא אישי. היום, כשחלק גדול מהחברים בקיבוץ, גם בקיבוץ השיתופי, עובדים בחוץ - השכר שלהם אינו שוויוני. הוא דיפרנציאלי. רוב הקיבוצים השיתופיים עשו את המובן מאליו - תמחרו את שכר העבודה בענפיהם, שכר אמיתי, שהוא דיפרנציאלי. שוויון ערך האדם, אין משמעותו שכל בני האדם הם אותו דבר, אלא שלמרות שונותם הם שווים בערכם. ההפרדה בין תרומה לתמורה מבוססת על ההבנה שהתרומה של כל חבר שונה משל חברו. התרומה היא דיפרנציאלית. "מכל אחד לפי יכולתו" - מבוסס על ההבנה שהיכולת היא שונה, דיפרנציאלית. שכר הוא דיפרנציאלי. בקיבוץ, השכר הדיפרנציאלי הולך לקופה המשותפת של הקיבוץ, והחבר מקבל תקציב המנותק מן השכר שהוא מכניס. במה שאינו קיבוץ, השכר הוא אישי. אבל כיוון שגם בקיבוץ השיתופי השכר הוא דיפרנציאלי, המונח קיבוץ דיפרנציאלי לקיבוץ הפוסט שיתופי, אינו מדויק ואינו נכון.

 

אז מה השם הנכון? הקיבוץ המעמדי.

***

הרעיון הקיבוצי נועד להציב אלטרנטיבה לחברה המעמדית שמחוץ לקיבוץ. השיטה הקיבוצית נועדה ליצור חברה שאין בה פערים, אין בה עשירים ועניים, אין בה עוני. העוני והפערים החברתיים הם רעה חולה של כל חברה רכושנית. הישגו העצום של הקיבוץ, הוא הצלחתו ליצור חברה שאין בה מעמדות.

 

הקיבוץ הפוסט שיתופי, ביטל את ההישג האנושי האדיר הזה. בקיבוץ הזה יש מעמדות, יש פערים כלכליים וחברתיים, יש עשירים ועניים, יש עוני, ממש עוני. בקיבוץ הזה, יש ילדים ממשפחות עשירות המסוגלות להעניק להם הרבה, ולצדם ילדים ממשפחות עניות, שאינן מסוגלת לתת להם מה שמקבלים חבריהם. נקודת המוצא של ילדים אלה נמוכה יותר, ועליהם להיות מוכשרים יותר ולהתאמץ יותר, כדי להשיג מה שחבריהם יכולים להשיג בזכות העושר של הוריהם. בקיצור - המעמדיות הרעה, המזיקה, המאפיינת את החברה האנושית ורק הקיבוץ הצליח להשתחרר ממנה, היא חלק בלתי נפרד מהחיים בקיבוץ הפוסט שיתופי.

 

ולכן, מחוץ למכבסת המילים הקיבוצית, ראוי לכנות אותם יישובים - הקיבוץ המעמדי.

 

השם הזה נכון עוד יותר, מאחר והיום בחלק מאותם קיבוצים יש מעמדות מובנים של סוגי חברים - אלה שהנם חלק מן האגודה השיתופית, וככאלה הם שותפים בבעלות על הנכסים והעסקים ואלה שאינם חלק ממנה ואינם מורשים להיות חלק ממנה. זאת מעמדיות בסיסית עוד יותר.

 

ובכן, הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו - הקיבוץ המעמדי.

 

למאמרים של אורי הייטנר
נכתב בתאריך
14/6/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו