עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

איגוד מקצועי למופרטים

איגוד מקצועי למופרטים

מאת אמרי רון, 6/6/2010

 

חבר מופרט, כמו כל שכיר עירוני, אתה זקוק למישהו שיגן על זכויותיך, אתה חייב להתאגד ויפה שעה אחת קודם

 

הקיבוץ השיתופי, המבוסס על ערבות הדדית מלאה, מתמודד באמצעים חברתיים עם בעיות העבודה של החבר, כמו הכוונה והתאמה, תנאי עבודה והחלפת מקום עבודה. הקיבוצים המצליחים יותר הם אותם שמשכילים לגייס את מירב פוטנציאל כוח העבודה, הן ע"י מערכות יעילות ותומכות של הכוונה והתאמה, ולידן מערכת מוסכמת של קידום והשכלה, והן ע"י הפנמת תודעה מפותחת של פרגון, כבוד הדדי, וכד'. תגמולים אנושיים אלה אמנם אינם חומריים, ובכל זאת נדרשים יותר ויותר ע"י האדם המודרני, שצרכיו הבסיסיים סופקו כבר מזמן.

 

***

הקיבוץ המופרט מתאפיין בביטול אחריות הקיבוץ בכל נושא העבודה והפרנסה, והעברתו בלעדית לאחריותו של החבר. בדרך זו "הדיסק הקשיח" השתנה באחת.

 

החבר חייב להיאבק בעצמו על פרנסתו, כפי שנהוג היה מאמצע המאה ה-18, מיום שהוקם והתבסס המשטר הרכושני. הסדרים קפיטליסטיים שונים ממדינה למדינה, ואמנם נבחנים בין השאר ברמת האחריות של המדינה לנושאים המרכזיים בחייו של האדם, כמו חינוך, השכלה, בריאות. ההבדל, כנראה, נעוץ בכך שהמשטר הרכושני כבר מזמן לא מתיימר לקרוא לעצמו "מתחדש"...

 

האמת ניתנת להיאמר, כי אמנם ישנם עדיין קיבוצים מופרטים, המנסים לקיים "נחיתה רכה" לעבר החברה המעמדית רבת הפערים. אנשי "משאבי אנוש" מנסים עדיין לטפל בבעיות מצוקה של חברים, אך במקביל יוצרים תלות חד צדדית הולכת וגוברת, המתבססת על החשש של החבר לאובדן פרנסה. אמנם בחוברת השינוי הבטיחו עדיפות לחבר הקיבוץ במקום העבודה, אך המציאות שונה במקרים רבים.

 

***

מה שקשה לחברים להגיד בפומבי, הם אומרים לסוקרים. ואמנם, על פי הסקר השנתי 2009 (סקר פלגי – אורחן, המכון לחקר הקיבוץ), הרגשת אי בטחון האישי בקיבוץ המופרט גבוהה בהרבה מזו בקיבוץ השיתופי. כלומר, בקיבוצי "רשת הביטחון" החברים מרגישים פחות ביטחון...

 

אין ספק, שמצב זה יוחרף ככל שייכנסו לניהול הקיבוץ מנהלים חדשים חיצוניים, "שלא ידעו את יוסף", ושמבחינתם מעמדו של החבר העובד כמעמדו של כל שכיר.

 

אבל, מהבחינה המשפטית מעמדו של חבר האגודה איננו כשל עובד שכיר רגיל. למעשה, אם להיות כנים, מעמדו של העובד חבר הקיבוץ באגודה או בתאגידיה בקיבוץ המופרט הוא הנחות ביותר במדינה:

*         אין לו חוזה עבודה, לא פרטי ולא קיבוצי.

*         אין לו ועד עובדים שייאבק על תנאי העבודה.

*         ניתן לפטר אותו מהיום למחר.

*         אין לו איגוד מקצועי שמגן עליו בפני פיטורין.

*         לא נצברת לזכותו קרן פיטורין, כנדרש לגבי עובדים שכירים.

*         לא מובטחים לו פיצויי פיטורין הוגנים.

***

זו הסיבה, שכאשר נוסח "התקנון הרדום", שהפך לחלק מהתקנונים של מס' קיבוצים, הוא כלל הוראה מפורשת של מעבר ל"יחסי עובד-מעביד" נורמאליים. אם החבר הופך באחת לשכיר בקיבוצו, ככל השכירים, ראוי שייהנה ממעמד מקביל של שכיר בחברה הישראלית.

 

וכך, המעבר לקיבוץ המופרט היה חייב להיות מלווה במעבר ליחסי עובד-מעביד נורמאליים.

 

הגוף המתאים ביותר לשמור על מעמדו וזכויותיו של החבר השכיר - הוא ההסתדרות.

 

אין ספק, שאם רק יוסכם ויומלץ ע"י התנועה כי ההסתדרות תציע שירותיה לחברי קיבוצים, יהיה לכך הד חיובי ביותר. ה"פרמיה" החודשית איננה גבוהה מכל תוכנה שהחבר הממוצע רוכש דרך האינטרנט. ואילו ההגנה שההסתדרות תיתן לחבר עולה על פרמיה זעומה זו עשרות מונים.

 

הגיע הזמן, שהתנועה תכריז כי היא ממליצה לחברי הקיבוצים להצטרף באופן אישי להסתדרות.

 

פורסם ב"במקום" מס' 16

 

נכתב בתאריך
6/6/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו