עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כפילו של אלוהים

כפילו של אלוהים

מאת עזרא דלומי, 1/6/2010

 

כמה מילים על הקשר בין השווקים הפיננסיים לבין אלוהים ועל המחיר שאנחנו משלמים על הקשר הזה

 

הקפיטליזם הצליח להפוך את המילה "שוק" למונח טרנסצנדנטי. לא אחת ניתן לשמוע ולקרוא רפליקות כגון: "השוק מעניש אותנו בגלל הגרעון הגדול בתקציב"; "השוק איננו נותן אמון בתכנית הסיוע"; "יש צורך בתכנית ש'תרגיע' את השווקים", ואלה כמובן רק מקצת שבמקצת מן הדוגמאות. ה"שוק" מחליט מי עשה את הישר בעיניו ומי חטא. מי לשבט ומי לחסד.

 

והקורא ההדיוט שואל את עצמו: מי זאת בכלל הישות הזאת שנקראת "שוק", ש"בכירים" - ובעיקר בכירים מטעם עצמם - מנפנפים בה ומאיימים עלינו בחרונה? היש דבר כזה "שוק" שמהותו מוסכמת ומקובלת על הכל והוא יושב ברקיע כלשהו ומפעיל קריטריונים של שכר ועונש? מי זה "השוק" הזה שאנחנו מצווים לרצותו?

 

הבה נחשוב לרגע - מבחינה לשונית (רק מבחינה לשונית) - על היחס ל"אלוהים" ונראה כמה הרטוריקה על עצמת השווקים ואימתם, שאין להם גבול - שלהם לבדם ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתם - דומה לרטוריקה שלנו על האלוהים: כיצד יש מומחים לאלוהים המדברים בשמו, מטילים עלינו חרמות ונידויים כי "לא עשינו הישר בעיניו", כי לא הלכנו בדרכיו (מה הן?) ומזהירים אותנו מנחת זרועו, אם לא ננהג לפי רצונו (בעיקר לפי רצונם...).

 

הדמיון ברטוריקה סביב ההתייחסות לשתי הישויות הללו מעוררת את המחשבה שגם לאלוהים וגם ל"שווקים" יש פרשנים נכלוליים העושים בהם שימוש כוחני-מניפולטיבי לצרכיהם. כל אלוהים ודרשניו.

 

"השוק", אם להתרכז בו, הוא לא יותר משוט הנשלט בידי בעלי הון עלומים המכים בנו באופן ממשי, לא טרנסצנדנטי, כל אימת שאנחנו לא מתנהלים לפי רצונם. לא "השווקים" הביאו על כלכלת העולם מפולות בגלל התנהגות לא ראויה, אלא רעל חמדני של ברוני וול-סטריט, המתקראים "שווקים פיננסיים". מי שנידרש עתה לרצותם הוא האזרח המסכן, המעלה להם כמנחה את מיסיו ומממן כל מיני "תכניות חילוץ". שהרי לאלוהים אסור ליפול, כי אם ייפול - יגרור את כולנו אל התהום-גיהינום.

 

במקרה של המפולת ביוון, למשל, "השווקים" הפיננסיים, שהיה להם חלק בביזה, הם - כמה לא מפתיע - גם "השווקים" שגוזרים עכשיו את העונש. אף שוק גם לא קבע שמנכ"ל בנק המזרחי (למשל) יקבל שכר חודשי של מיליון וחצי ₪, אבל לציבור מוסבר שאלה כללי השוק.

 

לא הייתי נדרש לכל הפלפול הזה אלמלא נכנס שיח השוק המניפולטיבי גם אל החצר הקיבוצית והוא מנוצל, כמו אלוהים, כדי להכתיב מי לשבט ומי לחסד. מי ל-20 אלף בחודש, מי ל-4000, מי שווה פי חמישה משכנו בעיני "אלוהים".

  
למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
1/6/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו