עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי - חדשני / כמו אסקימואים

שיתופי - חדשני / כמו אסקימואים

אורי הייטנר, 30/5/2010

 

הצעתו של נחום שור, לשלול את זכות ההצבעה מבני 90, הזכיר לי את מנהגם של האסקימואים להשאיר את זקניהם לקפוא אל מותם

"אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוכי אל תעזבני"

(תהילים עא, ט)

 

מזמן לא קראתי מאמר שכה הסעיר וקומם אותי, כמו מאמר שקראתי זה עתה ומיד זרק אותי אל המקלדת - מאמרו של נחום שור מכפר מנחם "בני תשעים – לשוח". במאמר זה יוצא שור נגד השתתפותם של זקנים בני 90 בהצבעות בקיבוץ. מדוע? כיוון ש"כושרם נמצא בירידה תלולה", ואיך "אנשים כאלה יקבעו את מסלול חייהם של הדורות הבאים, בעוד כושרם המנטאלי לשפוט כבר לקוי למדי". הצעתו האופרטיבית - "להתקין תקנה שלאחר גיל 90 - לא משתתפים יותר בהצבעות קלפי של הקיבוץ".

 

מאמר זה הזכיר לי מיד את מנהגם של אסקימואים (כך, לפחות המיתוס, שאיני יודע מה מידת אמיתותו) להשאיר את הזקנים שלהם לקפוא אל מותם. אמנם שור מגלגל עיניו וכותב ש"את אהבתנו ודאגתנו לקשישים היקרים הללו, שנתנו את מיטב חייהם בבניין הקיבוץ..." בלה בלה בלה. אך מעבר להצטעצעות הזו, המסר שלו ברור - רבותי, אתם חשובים כמתים.

 

הרי מה טעם לחייו של אדם, שחש שאינו נחוץ עוד? שאין לו עוד כל תפקיד בעולם? איזו אכזרית צריכה להיות חברה, שתאמר לאדם, שבגילו נשללת ממנו הזכות להשמיע את קולו, להשפיע, להיות שותף? אותם אנשים, שאכן - נתנו את מיטב חייהם בבניין הקיבוץ, ובמשך עשרות שנים עשו, פעלו, ניהלו, הובילו, הנהיגו, השפיעו, החליטו ויצרו מפעל חיים מפואר, יצאו כבר ממעגל מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות, יצאו ממעגל העשיה בפועל. מה שעוד נותר להם, הוא הקול המוסרי, חכמת הזקנים - בעלי הניסיון, והזכות הדמוקרטית להצביע ולהשפיע. והנה, שור רוצה לגזול מהם גם את כבשת הרש הזאת.

 

למה? כיוון "שבהצבעה על המשך תהליך ההפרטות, או על עשיית אתנחתא בתהליך - נטלו חלק פעיל בהצבעות כמה מבני התשעים". אבוי. אמנם "למזלנו, הם לא הטו את הכף והצבעתם לא הכריעה לכאן או לכאן, אבל התופעה הזו הדאיגה". הדאיגה, כי חלילה הם עלולים היו להכריע נגד הפרטה.

 

***

אני מכיר לא מעט בני 30 ו-40 שיש לי אי אלו ספקות לגבי "כושרם", שאולי לא "נמצא בירידה תלולה", אך הוא תמיד היה בתחתית המורד. לרוב, אלה כמובן מי שדעתם שונה מדעתי. עצם העובדה שעמדתם שונה מדעתי, היא הוכחה לכושרם האינטלקטואלי הירוד. לכן, אני מציע לשלול מהם את זכות ההצבעה.

 

הדמוקרטיה מעניקה זכות שווה לכל - לחכם ולטיפש, לחזק ולחלש, לעני ולעשיר, לזקן ולצעיר. כי ברגע שנתחיל לשלול מאחרים זכות זו... כשייקחו אותה מאתנו, זה כבר יהיה מאוחר מידי. בא שור, ומקעקע את אושיות היסוד של הדמוקרטיה - מציע לשלול את זכות ההצבעה מן הזקן. הרי התופעה של הצבעת זקנים מדאיגה, היא עלולה להביא לכך שלרעיונותיו של שור לא יהיה רוב, חלילה, בקלפי.

 

מה גורם לחבר קיבוץ להידרדר למקום שבו הוא מציע הצעות מסוג זה?

 

הוא עצמו מסביר - השתתפותם של זקנים בהצבעה עלולה לעכב את דרך ההפרטות, או חלילה להביא ל"אתנחתא" בתהליך.

 

אך אני מזהה בדרך אותה הוא מציע, לא רק טקטיקה פוליטית - איך להבטיח רוב בקלפי, אלא משמעות עמוקה יותר.

 

מה אומר שור, כאשר הוא מתריע מפני מצב שבו בן 90 יכריע בנוגע לעתידו של בן ה-30? שההצבעה בקלפי היא אינטרסנטית בלבד. ככזו, היא עניין לבעלי האינטרס האישי. איזה אינטרס אישי יש לזקן שעוד מעט ימות, ולא נותר לו עוד הרבה זמן להיות מושפע מההחלטה, להצביע עליה?

 

שאלה זו אינה רלוונטית כלל, אם אנו מתייחסים להחלטות על אורחות חיינו כאל ביטוי לאידיאולוגיה, להשקפת עולם; לא רק להצבעה על מה משרת את האינטרס האגואיסטי שלי, אלא מה טוב, נכון, צודק, ראוי, מוסרי, ערכי. אם כך נתייחס להצבעה, השאלה האם בן ה-90 באופן אישי יושפע ממנה כלל אינה רלוונטית, כיוון שעמדתו אודות הצודק והראוי, שווה בערכה לעמדתו של בן הארבעים.

 

וזו, בעצם, מהותה של הפרטת הקיבוץ - לא עוד חברה הומניסטית, המעמידה את האדם במרכז, אלא חברה מנוכרת המעמידה את האגו הפרטי במרכז. כנראה שבחברה כזו, אין חלק ונחלה לזקנים שבינינו.

 

***

לאחרונה התחלתי לעבוד במרכז "יובלים" - מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית בגליל, הפועל במכללת תל-חי, והחל בעוד חודש אתחיל לנהל אותו.

 

אחד הדברים הראשונים שעשיתי, עם כניסתי לעבודה במרכז, היה להיפגש עם מיכאל בהט מכפר בלום. מיכאל, מורה ומחנך ותיק, ממניחי היסוד לחינוך היהודי ולתרבות היהודית בגליל העליון, הוא יהודי בשנתו ה-95. עליתי אליו לרגל, לקבל את ברכתו ולשמוע עצת חכמים ובעלי ניסיון. אני מאחל לעצמי ולכל קהילת הגליל, שמיכאל בהט יזכה לאריכות ימים ונוכל להמשיך ללמוד ממנו, מחכמתו ומניסיונו.

 

פגשתי אדם צלול כבדולח, ערני לכל הנעשה סביבו, מעורה בכל הקורה בקיבוץ, בגליל, במדינה ובעולם, דעתן, רענן בדעותיו ובמחשבותיו (עמדותיו הפוליטיות, אגב, רחוקות ת"ק פרסה מעמדותיי), בקיא בספרות העכשווית ביותר, גולש באינטרנט מידי יום, מקבל ושולח דוא"ל, קורא וכותב ומגיב בעיתונות. בשעות העבודה, הוא יושב ליד המחשב וסורק בעבור ארכיון הקיבוץ את כל תמונות כל המשפחות והחברים בקיבוץ; מפעל תיעודי מעורר קנאה.

 

מידי שנה אני מנחה בגולן (בכל שנה ביישוב אחר), יחד עם בוג'ה ממכון "שיטים", סדר ט"ו בשבט. בסדר אנו מארחים את איש הטבע וידיעת הארץ עזריה אלון, חבר בית השיטה. עזריה, שהשבוע קיבל את פרס הרצל, הוא בן 92. הוא עדיין מדריך טיולים, מרצה בטכניון ומקליט זה למעלה מיובל את פינתו הרדיופונית. הנושא המארגן בסדר ט"ו בשבט שאנו מנחים הוא שבעת המינים. לאורך הסדר, אנו שוזרים את סיפוריו והסבריו של עזריה על שבעת המינים. אדם צלול לחלוטין, חד כתער, בקיא לחלוטין בכל הנעשה סביבו, מספר, מסביר ומתאר בקולו הרדיופוני הרם, והקהל שותה בצמא את דבריו. וכשאנו מגיעים לשירו של שלמה אבן גבירול "שבעים המה הגיבורים", עזריה שר את השיר הארוך שירת סולו, בקול רם, ללא שמץ של סדק או רעד בקולו, בחי"ת ועי"ן גרוניות, וסוחף עמו את הקהל. וכשבשבעת המינים אנו מגיעים לרימון, עזריה שולף אולר ורימון ומדגים כיצד ניתן לקלף את הרימון מבלי להתלכלך. אני יושב לידו ומשתאה, איך ידו כלל אינה רועדת.

 

אני קורא כעת את ספרו של שלמה יצחקי "בזכות הקהילה". איני מכיר אישית את שלמה, אך הוא שלח לי השבוע את ספרו, והסתערתי עליו בשקיקה. שלמה, חבר קיבוץ עברון, בן 92, איש חינוך ותיק, לשעבר מנהל סמינר הקיבוצים, קיבץ בספר מאמרים שפרסם בעלון קיבוצו בחמש השנים האחרונות (המשך לשני קבצים קודמים), בהם הוא עוסק בשאלות האקטואליות של קיבוץ וקהילה, ודן בשינוי בקיבוץ, אליו הוא מתייחס בפתיחות, תוך שהוא מציג גישה מקורית ומובנית, אודות מעבר לשיתוף חלקי. יצחקי מתגלה כאדם מעורה לסביבה ופתוח לתמורות ושינויים, תוך דבקות בערכי היסוד של הקיבוץ. אף שאני חולק על חלק מעמדותיו ורעיונותיו - לחלוק על דעות כאלו של אדם כזה, זו התגלמות המושג "מחלוקת לשם שמים".

 

... וממיכאל בהט, שלמה יצחקי ועזריה אלון מבקש מנחם שור לשלול את זכות ההשפעה וההצבעה.

  

למאמרים של אורי הייטנר
נכתב בתאריך
30/5/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו