עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אין אהבת חינם

אין אהבת חינם

מאת אבישי גרוסמן, 26/5/2010

 

האם ועדת בריאות משלמת לך עבור הביקור שלך בחדרי שבבית הסיעודי? שאלה רגינה את צופית, בטרם ביקשה אותה לצאת מחדרה

 

רגינה כבר מאושפזת חודשים רבים בבית הסיעודי, הממוקם בקיבוצה שבדרום הארץ. לפני ימים אחדים מלאו לה 85 שנים, והמחלה הנוראה, שתקפה אותה לפני שנתיים, ממשיכה לגרום לה כאבים חזקים. לפני חמש שנים נפטר בעלה ממחלה קשה. ארבעת בניהם עזבו לפני שנים רבות את הקיבוץ וחיים בישובים סמוכים. למזלה של רגינה יכולתה השכלית לא נפגעה, והיא מודעת היטב לתהליכים הבריאותיים העוברים עליה. יש לה הערכה מפוכחת לגבי התוחלת המתקצרת של חייה. אבל, עדיין היא מגלה אכפתיות בכל הקשור למתחולל סביבה, כולל דמותו המתעצבת של קיבוצה.

 

חברים רבים באים לבקרה, והיא שמחה לכל ביקור. יכולתה לקיים שיחה, הנשענת על רוחב אופקים, לא נפגמה כלל. ונראה, שגם החברים הבאים לבקרה בבית הסיעודי נהנים מהבילוי המשותף.

 

***

ערב אחד נפתחה דלת חדרה ונכנסה צופית, חברת קיבוצה בגיל הביניים, שהקשר בינה לבין רגינה מעולם לא היה קרוב במיוחד. רגינה הופתעה, אבל נימוסיה ועדינותה הוליכו אותה לקיים עם האורחת שבאה לבקרה שיחה בנושאים שונים, אלא שהשיחה נבלמה מדי פעם על ידי שתיקות, שנבעו מחוסר היכולת של השתיים להתחבר ביניהן לניגון משותף. משהו עצר בעדן, משהו שימש מחסום שתקע את השיחה ביניהן שוב ושוב.

 

רגינה חשה אי נוחות גדולה, והתקשתה בינה לבין עצמה לפרש את סיבתה. פתאום, שלחה מבט חקרני לעבר האורחת ונפלטה מפיה שאלה ישירה: "תגידי, צופית, האם את מקבלת כסף מוועדת בריאות עבור הביקור שלך בחדרי שבבית הסיעודי?"

 

פניה של צופית הפכו אדומים, ידיה החלו לרעוד, ולאחר שתיקה של רגע השיבה בחיוב. לאחר שתיקה של רגע ביקשה רגינה את צופית לעזוב את חדרה.

***

בשעות הערב המאוחרות, לאחר שכיבתה את האור בחדרה והכינה את עצמה לשנת הלילה הכואבת, צפה ועלתה בעולמה הפנימי בבהירות גדולה המילה "שעטנז", שמשמעותה ערבוב מין בשאינו מינו.

 

בעקבות המילה עלתה במוחה ההתלבטות בשאלה: האם יכולה נכונות לתרומה ולסיוע, שיש בה חותם של כוונת אמת, להתחבר לתרומה וסיוע לאדם נזקק שמתקיים בתוכה שילוב של רצון לסייע יחד עם שיקולים של רווח כספי למסייע, הנובע ממימוש רצון זה.

 

ההתלבטות בשאלה זאת גרמה לרגינה לחוש הרגשה של מיאוס, הנוגעת בתחושה של אכזבה עמוקה.

 

העלבון, והכעס שבא בעקבותיו, מילאו את מחשבותיה של רגינה, והיא התקשתה להירדם עד לשעות הקטנות של הבוקר שלמחרת.

 

מתוך "במקום" מס' 16

 

למאמרים של אבישי גרוסמן
נכתב בתאריך
26/5/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו