עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שמחה גדולה, גם כן

שמחה גדולה, גם כן

מאת מיכה אשחר, 23/5/2010

 

החלטה על צירוף ישראל לארגון ה-OECD התקבלה בחוגים מסוימים, בשמחה שהזכירה - מכמה בחינות - את השמחה על הניצחון באירוויזיון. השאלה מה קורה מעבר לטקסים ולצלצולים

 

ה-OECD הוא ארגון לשיתוף-פעולה ופיתוח כלכלי, המאגד במסגרתו מדינות "המחויבות לדמוקרטיה וכלכלת-שוק". מטרות הארגון והחזון שלו מפורטים באתר האינטרנט שלו.

 

המדינות החברות ב-OECD הן: אוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, קנדה, צ'ילה, צ'כיה, דנמרק, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, הונגריה, איסלנד, אירלנד, איטליה, יפן, קוריאה, לוכסמבורג, מקסיקו, הולנד, ניו-זילנד, נורבגיה, פולין, פורטוגל, סלובקיה, ספרד, שבדיה, שוויץ, טורקיה, בריטניה וארצות הברית. נוספו אליהן לפי החלטה שהתקבלה ביום שני, 10 במאי: אסטוניה, סלובניה וישראל. בישראל, החלטה זו התקבלה בחוגים מסוימים, בשמחה שהזכירה – מכמה בחינות – את השמחה על הניצחון באירוויזיון.

 

באותו חודש - מאי 2010 - התפרסם דו"ח מקיף של ארגון בשם "save the children", אשר סוקר באותו דו"ח את מצב האימהות ברחבי העולם. העיתונות הפופולארית נוהגת לצטט מהדו"ח פרטים פיקנטיים, כדי לשכוח הכל למחרת לטובת אליפות אירופה בכדורסל, או צלחת החומוס הגדולה בעולם. בעיתונות זו, הדו"ח ידוע בכינוי "איפה הכי טוב להיות אמא", או כינוי דומה.

 

הדברים עצמם, חוץ מזה שאפשר להפיק מהם פיקנטריה, הם נתונים יבשים מצד אחד, ומצד שני שוברי-לב: מעולם לא היו חיים רבים כל כך, של ילדים ונשים צעירות, תלויים במשאבים מעטים כל כך, ואשר נמצאים במחסור רב כל כך. כמה מעט דרוש - ומעט זה, איננו בנמצא עבורם.

 

אז איפה באמת הכי טוב להיות אמא? ואיך בודקים דבר כזה? איזה פרמטרים נכנסים לחישוב, איך משקללים את הציונים על כל סעיף? אפשר לקרוא הכל בקישור. במאמר זה, ערכתי טבלה: מדינות החברות ב-OECD, לפי הסדר שלהן ב"ליגת האימהות".

 

הערות

מדינה החברה ב-OECD

מקום ב"אינדקס מצב האימהות"

חופשת לידה - כשנה.

נורבגיה

1

מספר שנות השכלה פורמלית לאישה ממוצעת - 21

אוסטרליה

2

ייצוג בגופים פוליטיים - כ-43%

איסלנד

3

חופשת לידה - עד 480 יום. ייצוג פוליטי - כ-46%

שבדיה

4

 

דנמרק

5

 

ניו-זילנד

6

 

פינלנד

7

 

הולנד

8

 

בלגיה

9

 

גרמניה

10

הסיכוי למות בעת היריון קרוב לשתי אלפיות האחוז

אירלנד

11

 

צרפת

12

 

ספרד

13

 

בריטניה

14

 

שוויץ

15

חברה חדשה ב-OECD

סלובניה

16

חברה חדשה ב-OECD

אסטוניה

17

 

איטליה

18

 

פורטוגל

19

 

קנדה

20

 

הונגריה

21

ליטא ולטביה במקום ה-22 וה-25, אינן חברות ב-OECD

צ'כיה

23

כן, יוון היא דווקא מקום לא רע ללדת בו ילדים.

יוון

24

קרואטיה במקום ה-27, איננה חברה ב-OECD

אוסטריה

26

התייחסות רחבה יותר למיקומה של ארה"ב, ניתנה לחוד

ארצות הברית

28

 

לוקסמבורג

29

 

פולין

30

 

סלובקיה

31

 

יפן

32

בלרוס, בולגריה, מלטה, סרביה, רומניה, רוסיה, אוקראינה, מולדובה, בוסניה והרצגובינה, מקדוניה, אלבניה, קובה במקומות ה-33 עד 44, אינן חברות ב-OECD

ישראל

45

 

ראשית, כמו בכל טבלת אליפות, יש כאן עיוותים. הטבלה מחולקת לשלוש רשימות: מדינות מפותחות, מדינות תת-מפותחות ומדינות לא מפותחות. רשימת הפרמטרים הנמדדים, איננה זהה עבור כל הקבוצות. לדוגמה, רק עבור מדינות תת-מפותחות ולא-מפותחות, מפורט הפרמטר - אחוז האוכלוסייה שיש לו נגישות למים נקיים. מצד שני עבור מדינות מפותחות בלבד, חושב הפרמטר - אחוז ההשתתפות בחינוך לגיל הרך. ישראל נכנסה לרשימה השנייה, ולכן מדינות כמו אלבניה, רומניה ובלרוס, שנכנסו משום-מה לרשימת המדינות המפותחות, מקדימות אותה בטבלה הכללית. אפילו כך, ברשימת המדינות התת-מפותחות ישראל נמצאת מבחינת מצב הילדים והאימהות בה, במקום השני מתחת ל... קובה, המובילה רשימה זו.

 

ניתן לראות מיד כי בקצוות, אין הפתעות: עשרים ואחד המקומות הראשונים באינדקס מצב האימהות תפוסים על ידי מדינות החברות ב-OECD. זה נכון גם עבור המקומות האחרונים (לא מופיעים בטבלה): אפגניסטן, זאיר, תימן, ניז'ר, צ'אד, קונגו - אלה לא נשמעים כמו מקומות שכיף להיות בהם ילד או אישה, או בכלל.

 

אבל החיים מעניינים: קוריאה הדרומית, צ'ילה ומקסיקו, החברות ב-OECD, ממוקמות ב"ליגת האימהות" רק במקומות ה-48, 56 ו-64 בהתאמה, ברשימת המדינות התת-מפותחות (כולן, כאמור, מתחת לקובה שבאותה רשימה). טורקיה מזדנבת במקום ה-103, כאשר אישה טורקייה תקבל עבור שעת עבודה, רק כרבע ממה שיקבל גבר טורקי המבצע את אותה עבודה.

 

ארצות הברית, מדינה עשירה לפי כל פרמטר, לא מככבת בראש הטבלה. יש לזה כמה סיבות: אחת למשל היא, כי לאישה בארצות הברית יש סיכוי גדול, יחסית למדינה מפותחת, למות בעת היריון. הסיכוי של אישה למות בעת היריון בארצות הברית, גבוה פי 5 מהסיכוי שלה למות אם היא חיה ביוון. תמותת התינוקות בארצות הברית, גבוהה גם היא באופן יחסי למדינה מערבית: 8 ילדים מכל 1000, לא יגיעו לגיל חמש, יותר מאשר כפול מבסינגפור. בנוסף לכך, היקף החינוך בגיל הרך, באותה ארץ המשמשת לישראלים רבים כמודל לחיקוי, איננו מעורר קנאה: כמעט 2 מכל 5 ילדים אמריקניים, לא יקבלו כלל חינוך לפני גיל בית ספר. ואחרונה, ארצות הברית היא הכי קמצנית - מבין המדינות המפותחות, בנוגע למענקי לידה, חופשת לידה ותשלומים בעת חופשת הלידה.

 

קובה משיגה את ארצות הברית בכמה פרמטרים (למשל - אחוז הנשים המשתמשות באמצעי מניעה על בסיס קבוע, מספר שנות השכלה פורמלית לנשים, תמותת תינוקות עד גיל 5, ואחוז הייצוג הפוליטי של נשים). מצד שני בקובה מסוכן יותר להרות, בממוצע, ואילו ארצות הברית דווקא שיוויונית יותר מאשר קובה, בנושא היחס נשים\גברים, בתשלום עבור עבודה זהה.

 

מסקנות

 

אקט החתימה על "מחוייבות לכלכלת-שוק", איננו מעניין ואיננו אומר כלום. דנמרק, נורבגיה ושבדיה - לדוגמה, שהן בין מייסדות ה-OECD, בוודאי אינן מחוייבות לכלכלת שוק יותר מאשר ישראל. מה שקובע, בחשבון אחרון, הוא המדיניות בשאלות קונקרטיות ומשעממות, אשר בירור שלהן מחייב ירידה מפרכת לפרטים. מעניין לציין בהקשר זה, כי דווקא אצל מי שרואה עצמו מגוייס לנושאים חברתיים, לעיתים שאלות קונקרטיות אינן זוכות ליחס יותר מאשר "מחוייבות" מילולית וריקה מתוכן, כלפי אידיאולוגיה חברתית כזו או אחרת.

 

נקודה שנייה, שאלת השיוויון בין המינים. שאלה זו זוכה גם היא לסיקור לא מאוד אינטליגנטי, כאשר נשים נבחרות פחות או יותר לכנסת, לוועד הבית או לתפקיד מגישת חדשות. על חטאי אני מתוודה כאן: זה בכלל לא מעניין אותי אם אישה תהיה זו שתגיש חדשות, תשב בכנסת או תהיה שרה בממשלה. כהונתה של גולדה מאיר כראש ממשלה, לא מנעה מאף חולירה להכות את אשתו, ואילו מרים גלזר-תעסה, שכיהנה כסגנית שר החינוך בשנות השמונים, לא שימשה השראה יוצאת-דופן לפמיניזם.

 

אלא מה? באותן ארצות המפורסמות בשיוויון בין גברים לנשים, כמו מדינות סקנדינביה, קודם היה שיוויון בין בני אדם, נקודה. שיוויון זה, הוחל על כל חלקי החברה האנושית, וממילא גם על נשים. לא ניסו להחיל שם את השיוויון רק על מי שקוראת את העיתון "הארץ".

***

הבחנה זו נוגעת גם לגבי העושר החומרי ומצב הדמוקרטיה: עשרים המדינות הראשונות באינדקס מצב האימהות, טיפחו (מי יותר ומי פחות, ובזמנים שונים) את השיוויון בחלוקת העושר - אבל ראו עצמם אחראיות לא-פחות מכך, ליצירתו של אותו עושר. האמירה שהשיוויון יצר את העושר, היא אולי יותר נכונה מאשר האמירה שאותן מדינות הן עשירות, ולכן הן יכולות להרשות לעצמן את הלוקסוס של שיוויוניות. הדמוקרטיה הפורמלית או המשפטית, הקיימת באותן ארצות היא בבואה של חלוקת-כוח שיוויונית בין מגזרים שונים בחברה, ולא להיפך. ההשקפה שלפיה לא ייתכן לשכור אדם לעבודה רק כדי לפטר אותו ללא-הרהור למחרת היום, אלא יש להידבר עם אנשים לצורך קיום מערכת עבודה ופרנסה יציבה ומוסכמת, היא זו שמקיימת את הדמוקרטיה הלכה-למעשה. ולכן אותן מדינות מפורסמות היום בעושרן, ברמת החיים שלהן, בשיוויון, בדמוקרטיה, בפתיחות, בשקיפות ובמנהל תקין. כל אלה הם בבואות של משטר חברתי וכלכלי מתקדם, ולא של רעיונות משפטיים או אידאולוגיים - הגם שחשיבותם של האחרונים איננה מוטלת בספק.

 

שתי נקודות אחרונות להרהור אינן מופיעות בסטטיסטיקות: המעמד החזק או השולט, או איך שלא נקרא לו, איננו רק זה שמקבל את ההחלטות. הוא גם זה שמגדיר מהו הפרמטר הראוי, שלפיו בוחנים את הישגי החברה. אם הייצוג הפוליטי והכלכלי של מרכיביה השונים של החברה האנושית, הוא יותר שוויוני, אז אותם פרמטרים מייצגים יותר טוב את האינטרסים של כלל מרכיבי החברה.

 

נקודה שנייה היא התועלת החברתית של העושר. כרגע כתבתי כי השוויון מקדם את העושר יותר מאשר להיפך, אבל במידה מסוימת גם העושר מועיל לשוויון! בל נזלזל בתועלת החברתית של העושר החומרי. יותר קל לחברה אנושית להיות שוויונית וצודקת כאשר היא עשירה. הזלזול בעושר הוא מסוכן, הוא עלול להוביל לסוג פרימיטיבי של קומוניזם המבוסס על קנאה וצרות עין ולא על נדיבות, ובעיקר הוא מנוגד לרווחה חברתית.

   
למאמרים של מיכה אשחר
נכתב בתאריך
23/5/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו