עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שאפו לשלי

שאפו לשלי

מאת עלי קדם, 11/5/2010

 

יש לקוות ששלי יחימוביץ' לא תירתע מכוהני ה"שוק החופשי" ותתמיד ביוזמתה להגבלת פערי השכר במשק

 

צריך להוריד את הכובע בפני חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בעת שיו"ר מפלגתה מספק חדשות לבקרים כותרות על דירות שעולות עשרות מיליונים, סוויטות נוצצות ומסיבות יוקרה, מזכירה יחימוביץ לציבור בשביל מה בעצם קיימת מפלגת העבודה. פתאום עולה מתהום השכחה העובדה, שפעם נקרא הגוף הגוסס הזה "מפלגת פועלי ארץ ישראל", שבאותם ימים רחוקים ייצגה את העובדים ולא את הטייקונים.

 

במשטרה ובפרקליטות מרבים לעשות יחסי ציבור למלחמה בשחיתות, ומתגאים בהצלחות הרבות, אלא שבהקשר זה מדובר רק בעבירות על החוק. בו בזמן מתנהלת לה שחיתות לא פחות חמורה - בוודאי לא מבחינת היקף הכספים שבהם מדובר - בחסות החוק. הכל חוקי: הדירקטוריון יושב, ידי הדירקטורים מורמות אוטומטית, ועוד משכורת שנתית של מיליונים עוברת לידי היו"ר/המנכ"ל/ הטייקון, המצטרפת לשכר דומה שקיבל גם לפני שנה, ומן הסתם יזכה בו גם בשנה הבאה. שכר חודשי, שעל עובדי החברה שלו לעבוד מספר שנים, אם לא כל החיים, על מנת להתקרב אליו.

 

להלן כמה תשובות לטענות של המתנגדים לחוק שיזמו הח"כים שלי יחימוביץ וחיים כץ להגבלת התגמול המופרז והשערורייתי למנהלים בחברות הציבוריות:

 

החוק מהווה התערבות פסולה במנגנון שוק חופשי.

שוק חופשי? בישראל? הצחקתם אותנו. השוק החופשי הוא אגדה המצויה בספרי הכלכלה. בפועל, לא רק ש 20 משפחות שולטות מזה שנים בחלק נכבד מהמשק הישראלי, עם בעלויות צולבות על תחומים כמו אנרגיה, תקשורת, פיננסיים ונדל"ן. אלא שבמערכת פועלים לוביסטים, מעכרים, קשרים אישיים, ועוד לא אמרנו מילה על מונופולים והיעדר תחרות (הבנקים, חברות הסלולר ועוד). אין חיה כזאת שוק חופשי, וכשם שמסדירים ברגולציה נושאים רבים בכלכלה – השמיים לא ייפלו אם גם סוגיית השכר תוסדר.

 

המנהלים ראויים לשכר המיליונים בזכות כישרונם.

המחקרים דווקא מוכיחים שאין קשר בין גובה התגמול לבין הצלחת המנהל. חברה יכולה לעבור מרווח להפסד, אבל אף אחד לא יחלום אפילו לדרוש מהמנכ"ל להחזיר משכרו. יתר על כן, גם כאשר מודדים את הרווחים, זה נעשה בדרך כלל לטווח קצר, מה שמעודד את המנהל לקחת סיכונים על חשבון חוסנה ויציבותה של החברה, עובדיה והמשקיעים בה – הציבור הרחב. אף דירקטוריון עדיין לא סיפק הסבר, למה שכרו של מנהל נקבע למשל ל10 מיליון שקל בשנה ולא למחצית או רבע מסכום זה.

 

המנהלים שלא יתוגמלו כראוי יעברו/ יברחו לחו"ל.

מדובר בטיעון מגוחך. בחו"ל צריכים אולי את הרופאים הישראלים המצטיינים, או את אנשי ההייטק. מנהלים מוכשרים לא חסרים שם. רוב המנהלים הישראלים צברו את ניסיונם והתמחותם במשק הישראלי, ואילו באירופה ובארה"ב אין להם שום יתרון יחסי. מומלץ לקחת את הסיכון ולנסות!

 

צריך לטפל לא בסימפטום אלא בבעיה עצמה - הגברת התחרות, חיסול המונופולים, וכו.

זוהי נוסחה להנצחת הבעיה, ותירוץ שקוף לאי עשייה. לרשות משרד האוצר והרגולאטורים עמדו כמה וכמה שנים שבהן יכלו לעשות סדר בנושאים הנ"ל. התוצאה היתה אפס עשייה, וצמיחה של משכורות המנהלים והיו"רים לממדים מבהילים. רק כשחרב החוק מונחת על צווארם, "נזכרים" המתנגדים לחוק שצריך לפעול.

 

פרסום המשכורות יגביר את השקיפות ויגרום לריסון.

המציאות הוכיחה שטיעון זה הוא חסר תוקף. בישראל כבר מזמן לא קיימת נורמה של צניעות והתאפקות – להיפך, ה"בון טון" הוא ראוותנות, ותחרות למי יש שכר יותר גבוה. פעם, מנהיגים כמו בן גוריון ויצחק בן צבי גרו בצריף, ומנחם בגין - בדירה סגפנית. היום, המנכ"לים של החברות הציבוריות חושבים ש"מגיע להם" - ראה למשל דבריו של יו"ר בנק המזרחי יעקב פרי, שמגן על שכר של 18 מיליון ש"ח בשנה שמקבל המנכ"ל שלו, אלי יונס. קפיטליזם חזירי כבר אמרנו?

***

הפערים הכלכליים האדירים בחברה הישראלית מאיימים על חוסנה. אותם סקטורים שנושאים בעול, תורמים לכלכלה ולביטחון, ולא מצליחים לגמור את החודש, לא ישלימו לאורך זמן עם השתוללות השכר. ההסכמה הציבורית הרחבה, גם מצד קפיטליסטים מובהקים כמו דן פרופר, יו"ר אסם, על כך שמשכורות הבכירים בחברות הציבוריות מוגזמות ביותר, מוכיחה שרוב הישראלים חשים שמשהו כאן אולי כשר, אבל מאוד מסריח.

 

יש לקוות ששלי יחימוביץ לא תיבהל ולא תירתע מההשמצות ומההתקפות של המאמינים האדוקים ב"שוק החופשי" ותתמיד ביוזמתה.

   
מחבר
נכתב בתאריך
11/5/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו